קוד: ביאור:משלי יב20 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי יב20: "מִרְמָה בְּלֶב חֹרְשֵׁי רָע, וּלְיֹעֲצֵי שָׁלוֹם שִׂמְחָה
"
אנשים החורשים ומתכננים לעשות רע לזולת, ממלאים את ליבם בתחבולות מרמה אשר טורדות ומדאיגות אותם; ולעומתם -
אנשים היועצים ומתכננים לעשות שלום בין אנשים, ממלאים את ליבם ברעיונות של אהבה, הגורמים להם שמחה.
"כיצד
היה אהרון אוהב שלום? כשהיה רואה שני בני אדם מתקוטטים, היה הולך לכל אחד
מהם שלא מדעת חברו, ואומר לו, 'ראה חברך איך הוא מתחרט ומכה את עצמו על
שחטא לך, והוא אומר לי שאבוא אליך שתמחול לו!', ומתוך כך, כשהיו פוגעים זה
בזה היו מנשקים זה את זה
"
(אבות דרבי נתן א יב)
למרות ההתנגדות התקיפה של התנ"ך לרמאות (ראו לא להתרגל למרמה), יש מקרים נדירים שבהם מותר לרמות - כאשר הרמאות היא חלק מתוכנית שמטרתה לעשות שלום בין אדם לחברו. כך עשה אהרן, וכך נרמז גם בפסוקנו:
חורשי רע = אנשים היועצים לרעיהם לעשות רע זה לזה; מרמה בלב חורשי רע = אנשים כאלו בהכרח ממלאים את ליבם בתחבולות של מרמה, כדי שהצד הנפגע לא יידע מי נתן לפוגע את הרעיון. ולעומתם -
יועצי שלום = אנשים היועצים לרעיהם להשלים זה עם זה; וליועצי שלום שמחה = יועצי שלום, גם כאשר הם משתמשים בתחבולות של מרמה, התחבולות הן רק כלפי חוץ ואינן חודרות אל ליבם, כי כשהצדדים המסוכסכים מגלים את האמת, הם שמחים ומודים למי שהשלים ביניהם, ולכן גם בליבם של היועצים עצמם ישנה שמחה ולא מרמה.
ראו גם:
פסוקים נוספים על חורשי רע.