קוד: ביאור:משלי כ3 בתנ"ך
סוג: תוכן1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כ3: "כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב, וְכָל אֱוִיל יִתְגַּלָּע
"
כבוד הוא לאיש כאשר הוא שובת ומפסיק מריבה; אולם האויל רוצה להגיד את "המילה האחרונה" בכל מריבה, ולכן נקלע ומסתבך במריבה הולכת וגדלה, ו מתגלה בחרפתו.
שני אנשים רבים. מי מהם הוא המכובד יותר? יש שחושבים שהמכובד הוא זה ש"ניצח"; אבל לפי ספר משלי, המכובד יותר הוא דווקא זה שהפסיק ראשון:
שֶבֶת = מלשון ישיבה או מלשון שביתה, כלומר, הפסקה ועצירה; שבת מריב = להפסיק לריב (מ = אות המציינת התרחקות והימנעות);
כבוד לאיש שבת מריב = כבודו האמיתי של האדם הוא, שהוא מצליח להפסיק לריב, להיות הראשון שפורש ומפסיק את המריבה. "ואמרו רבותינו ז"ל, כי בארץ ישראל, בראותם שני אנשים נצים, ומקדים אחד מהם להחריש, ויושב מן הריב, היו אומרים עליו כי הוא המיוחס
"
(רבי יונה על-פי תלמוד בבלי קידושין עא.).
רק שלא יתחילו לריב אחר-כך על השאלה "מי הפסיק לריב ראשון"...
פירוש נוסף: כבוד לאיש שבת מריב = אדם זוכה לכבוד רב יותר כאשר הוא שובת או יושב, מאשר כשהוא נמצא בריב (מ = אות המציינת השוואה ויתרון);
כבוד גם במשמעות של "השראת השכינה... שהשכינה שורה ודאי על ענו וסבלן, מה שאין כן על הקפדן, שאדרבה מסתלקת ממנו
"
(רמ"ד וואלי).
ומצד שני:
אויל = שטחי; יתגלע = נקלע ומסתבך (רמ"ד וואלי), או מתגלה בחרפתו; וכל אויל יתגלע = אדם שטחי אינו חושב על התוצאות, אינו מסוגל להתאפק, וכשמישהו מעליב אותו הוא מיד יוצא לריב אתו, ובכך מתגלה חרפתו:
והבן החכם, המצווה ועושה, הכיר ודאי כמה הייתה טובה הנהגתו של אביו, לכבוש את דאגתו ולהאריך על עלבונו, ולכן הציע האזהרה הכללית לתועלת של בני אדם" (רמ"ד וואלי).
רעיונות דומים נמצאים בפסוקים:
שֵׂכֶל אָדָם - הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ, וְתִפאַרְתּוֹ - עֲבֹר עַל פָּשַׁע" (פירוט).
אִם נָבַלְתָּ בְהִתְנַשֵּׂא, וְאִם זַמּוֹתָ יָד לְפֶה" (לפי חלק מהפירושים; פירוט).
וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף" (פירוט; ע"פ החפץ חיים, שמירת הלשון א, שער הזכירה יז).
מַחֲזִיק בְּאָזְנֵי כָלֶב עֹבֵר מִתְעַבֵּר עַל רִיב לֹּא לוֹ" (פירוט; ע"פ החפץ חיים שם).