להגיד דברי חכמה בצורה נעימה

קוד: ביאור:משלי כה11 בתנ"ך

סוג: דיון1

מאת: אראל

אל:

משלי כה11: "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף, דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו"

תפוחים (קישוטים כדוריים) יקרים, העשויים מ זהב, יש לשים במשכיות (כלים) יקרים, העשויים מ כסף;

כך גם, דבר -חכמה יקר וחשוב צריך להיות דבור (נאמר) באופן נאה ומנוסח היטב, שיתקבל על ליבם של השומעים.

דקויות

תפוחי זהב, בפסוק זה, אינם תפוזים (התפוזים הגיעו לארצנו רק במאות האחרונות), אלא קישוטים כדוריים העשויים מזהב.

משכיות כסף הם כלים שעשויים מכסף, שבתוכם שמים את תפוחי הזהב.

דבר דבר על אפניו הוא דיבור שמדברים (אומרים) אותו באופן הנכון.

מהי המשמעות המעשית של פסוק זה?

1. התעמקות בדברי חכמה: כשאנחנו רואים כלי עשוי מכסף, לא צריך לחשוב שהערך של הכלי הוא רק הכסף שממנו הוא עשוי; ייתכן שבתוך הכלי יש כלי עוד יותר יקר. וזה משל ל דבר דבר על אפניו - לדברי הנבואה והחכמה שבתנ"ך, שמעבר למשמעות הפשוטה והגלויה שלהם, יש בתוכם רעיונות עמוקים ונשגבים. המשמעות העמוקה היא תפוחי זהב, והמשמעות המילולית-הפשוטה היא משכיות כסף (ע"פ רמב"ם, במורה נבוכים, חלק ראשון - הקדמה). וראו גם משלי א6: "לְהָבִין מָשָׁל וּמְלִיצָה, דִּבְרֵי חֲכָמִים וְחִידֹתָם" (פירוט).

2. חשיבות הכלי: תכשיטים יקרים, שעשויים מזהב, יש לשים בכלים יקרים, שעשויים מכסף. וזה משל ל דבר דבר על אפניו - לחכמתו של האדם, שצריכה לשבת בתוך גוף בריא. מכאן, שהאדם צריך לעסוק לא רק בחכמה אלא גם במלאכה, כדי שיוכל לקיים את גופו בבריאות. החכמה היא תפוחי זהב, ולכן גופו של החכם צריך להיות משכיות כסף. (ר' סעדיה בן יוסף פיומי, ספר האמונות והדעות, מאמר עשירי, פרק יד / אחד עשר).

3. חשיבות אופן הדיבור - "דבר דבור על אפניו ": החכם צריך להשקיע גם בצורתם החיצונית של הדברים שהוא אומר - להגיד אותם באופן נאה ומתקבל על לב השומעים. והרעיון ממשיך בפסוק הבא, המדבר על תוכחה, משלי כה12: "נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם, מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת" (פירוט).

אפניו - גם זמן, כאמור, משלי טו23: "וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב" (פירוט);   אפניו - גם אופן הדיבור, קהלת ט17: "דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים, מִזַּעֲקַת מוֹשֵׁל בַּכְּסִילִים" (רמי ניר, 29.12.06).

4. יש אומרים, שהפסוק נותן לנו סימן לזהות איפה יש תכשיטים יקרים: כשרואים כלי שעשוי מכסף, ניתן להסיק שבתוכו יש זהב, "כי לא יצפו כסף על ברזל ונחושת". וזה משל ל" דבר דבר על אפניו" - לאופן הדיבור של האדם, המעיד על אופיו ומחשבותיו: "כשהמצפון יקר, והנפש וסתריו מלאים כבוד - גם הדיבור יקר ונעלה ונקי מכל סייג; אבל אם ידבר לשון הרע ורכילות, נודע כי תחת הדיבור ברזל וחרס... לפי המחשבה והגות הנפש כן הוא הדיבור" (ע"פ מלבי"ם).

• אולם, פירוש זה מנוגד לפסוק בהמשך ספר משלי משלי כו23: "כֶּסֶף סִיגִים מְצֻפֶּה עַל חָרֶשׂ, שְׂפָתַיִם דֹּלְקִים וְלֶב רָע"; יכול להיות כלי חרס שמצופה בכסף (אמנם, כסף סיגים, אבל עדיין נראה כמו כסף), ויכול להיות אדם שמדבר דברים יפים למרות שמחשבותיו רעות.

5. בצמצום:

• תפוחי זהב במשכיות כסף - היופי, לעומת הכיעור.
• תפוחי זהב במשכיות כסף - הצבירה, לעומת הביזבוז.

(רמי ניר, 29.12.06)