מבנה משלי כה

פרק כה בספר משלי פותח קובץ חדש של משלים, משלי כה1: "גַּם אֵלֶּה מִשְׁלֵי שְׁלֹמֹה, אֲשֶׁר הֶעְתִּיקוּ אַנְשֵׁי חִזְקִיָּה מֶלֶךְ יְהוּדָה" (פירוט).

לפי אחד הפירושים, אלה משלים אשר שלמה כתב בשפות זרות, לאנשים אשר באו לשמוע את חכמתו, מלכים א ה14: "וַיָּבֹאוּ מִכָּל הָעַמִּים לִשְׁמֹעַ אֶת חָכְמַת שְׁלֹמֹה, מֵאֵת כָּל מַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר שָׁמְעוּ אֵת חָכְמָתוֹ".  אנשי חזקיהו החליטו להעתיק - לתרגם את דברי החכמה הללו לעברית (ע"פ פירוש המובא ב'דעת מקרא' על הפסוק).    הם התחילו בעצות למלכים (עצות שנאמרו במקור ל" כל מלכי הארץ "), והמשיכו בעצות לאנשים פשוטים (שנאמרו במקור לאנשים " מכל העמים "); חלק גדול מהעצות אפשר לפרש בשתי משמעויות - כעצה למלך או כעצה לאיש פשוט:

פסוקים 2-3: "כְבֹד מְלָכִים חֲקֹר דָּבָר... וְלֵב מְלָכִים אֵין חֵקֶר" - כבודם של המלכים הוא לעסוק במחקר, לגלות עוד ועוד דברי חכמה (יש כאן רמז של עידוד לחזקיהו, על כך שחקר וגילה את משלי שלמה; ראו רמ"ד וואלי על פסוק 2).

פסוקים 4-5: "הָגוֹ סִיגִים מִכָּסֶף... הָגוֹ רָשָׁע לִפְנֵי מֶלֶךְ" - עצה למלך, לסלק מעל פניו את הפקידים הרשעים.

פסוקים 6-7: "אַל תִּתְהַדַּר לִפְנֵי מֶלֶךְ... כִּי טוֹב אֲמָר לְךָ 'עֲ‍לֵה הֵנָּה' מֵהַשְׁפִּילְךָ לִפְנֵי נָדִיב" - עצה לפקיד של מלך, להיות עניו וצנוע, לא לרוץ למעלה בסולם הדרגות, כדי להימנע מהשפלות.

פסוקים 8-10: "אַל תֵּצֵא לָרִב מַהֵר... רִיבְךָ רִיב אֶת רֵעֶךָ...פֶּן יְחַסֶּדְךָ שֹׁמֵעַ" - עצה לכל אדם, לא להסתבך במריבות, שוב, כדי להימנע מהשפלות.

פסוקים 11-12: "תַּפּוּחֵי זָהָב בְּמַשְׂכִּיּוֹת כָּסֶף, דָּבָר דָּבֻר עַל אָפְנָיו.   נֶזֶם זָהָב וַחֲלִי כָתֶם, מוֹכִיחַ חָכָם עַל אֹזֶן שֹׁמָעַת" - ללמוד את חכמת הדיבור, לדבר דברי-חכמה ותוכחה באופן יפה ונעים, כדי שאנשים ירצו לשמעם.

פסוקים 13-14: "כְּצִנַּת שֶׁלֶג בְּיוֹם קָצִיר, צִיר נֶאֱמָן לְשֹׁלְחָיו, וְנֶפֶשׁ אֲדֹנָיו יָשִׁיב.   נְשִׂיאִים וְרוּחַ וְגֶשֶׁם אָיִן, אִישׁ מִתְהַלֵּל בְּמַתַּת שָׁקֶר" - להיות אמין בביצוע שליחויות, לקיים הבטחות.

פסוק 15: "בְּאֹרֶךְ אַפַּיִם יְפֻתֶּה קָצִין, וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם" - להיות סבלן ואדיב בשיחה עם שליטים;

פסוקים 16-17: "דְּבַשׁ מָצָאתָ - אֱכֹל דַּיֶּךָּ... הֹקַר רַגְלְךָ מִבֵּית רֵעֶךָ" - לא להגזים גם בדברים טובים - במאכלים מתוקים או ביחסים חברתיים.

פסוק 18: "מֵפִיץ וְחֶרֶב וְחֵץ שָׁנוּן, אִישׁ עֹנֶה בְרֵעֵהוּ עֵד שָׁקֶר" - עד שקר הוא מסוכן כמו כלי נשק (אולי זו עצה למלך, להתייחס לעד שקר כמו אל רוצח היורה בכלי נשק מסוכנים).

פסוק 19: "שֵׁן רֹעָה וְרֶגֶל מוּעָדֶת, מִבְטָח בּוֹגֵד בְּיוֹם צָרָה" - לא לבטוח בבוגדים (אולי זו עצה למלך, שלא יסמוך על אנשים שבגדו בעמם ומצטרפים אליו, כי הם עלולים להיות סוכנים כפולים, שיבגדו גם בו).

פסוק 20: "מַעֲדֶה בֶּגֶד בְּיוֹם קָרָה, חֹמֶץ עַל נָתֶר, וְשָׁר בַּשִּׁרִים עַל לֶב רָע" - אולי זו עצה למלך, להעסיק זמרים שישירו לו כשהוא עצוב, כפי שעשה שאול (שמ"א טז 14-23).

פסוקים 21-22: "אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ, הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם... וה' יְשַׁלֶּם לָךְ" - אולי זו עצה למלך, להאכיל גם את אויביו, כפי שייעץ אלישע הנביא למלך ישראל (מל"ב ו 22-23).

פסוקים 23-24: "רוּחַ צָפוֹן תְּחוֹלֵל גָּשֶׁם, וּפָנִים נִזְעָמִים לְשׁוֹן סָתֶר.    טוֹב שֶׁבֶת עַל פִּנַּת גָּג, מֵאֵשֶׁת מדונים[מִדְיָנִים] וּבֵית חָבֶר" - להתרחק מכעס, לשון הרע ומריבות. ומצד שני -

פסוק 25: "מַיִם קָרִים עַל נֶפֶשׁ עֲיֵפָה, וּשְׁמוּעָה טוֹבָה מֵאֶרֶץ מֶרְחָק" - להשתמש בכוח הדיבור כדי לשמח אנשים ולהחיות את נפשם בשמועות טובות.

פסוק 26: "מַעְיָן נִרְפָּשׂ וּמָקוֹר מָשְׁחָת, צַדִּיק מָט לִפְנֵי רָשָׁע" - אולי זו עצה למלך, שיעזור לצדיקים ולא ייתן להם להתמוטט לפני רשעים.

פסוק 27: "אָכֹל דְּבַשׁ הַרְבּוֹת לֹא טוֹב, וְחֵקֶר כְּבֹדָם כָּבוֹד" - אולי זו עצה למלך, לא להרבות יותר מדי בדרישה לכבוד, כי רדיפת הכבוד עלולה דווקא להשפיל אותו.

פסוק 28: "עִיר פְּרוּצָה אֵין חוֹמָה, אִישׁ אֲשֶׁר אֵין מַעְצָר לְרוּחוֹ" - אולי גם זו עצה למלך - לשים מעצור לרוחו (דיבורו, כעסו, שאיפותיו), כי המידות של המלך חשובות לא פחות מהביצורים של עיר המלוכה.