קוד: ביאור:משלי כו7 בתנ"ך
סוג: הבדלים1
מאת: אראל
אל: סגלות משלי
משלי כו7: "דַּלְיוּ שֹׁקַיִם מִפִּסֵּחַ,
וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים
"
דליו (הֵרימו) את השוקיים המלאכותיות (הקביים) מהפיסח, והוא נפל מייד, כי לא יכל לעמוד בעצמו; כך גם המשל אשר בפי כסילים, הסתמך על הנחות-יסוד מלאכותיות ולא מבוססות, ולאחר שהרימו והסירו אותן, כל הטיעון שלו נפל.
בויכוחים על ענייני דת או פוליטיקה מקובל להשתמש במשלים כדי להוכיח טענות. אולם לא כל משל הוא נכון - יש גם משלים "צולעים" המשולים לשוקי הפיסח - המשל אינו מתאים לנמשל, או שהמשל מסתמך על הנחות-יסוד מלאכותיות ולא מבוססות.
למרבה הצער, רוב האנשים המשתמשים במשלים אינם טורחים להוכיח שהמשל
מתאים לנמשל, ואינם שמים לב להנחות-היסוד של המשל שלהם. לכן המשל שלהם דומה יותר ל"משל בפי כסילים
", גם אם הם עצמם אינם כסילים.
מי שרוצה שלא להיחשב לכסיל, צריך להיזהר מאד כשהוא משתמש במשלים. לעניות דעתי, עדיף שהאדם ישתמש במשלים רק בינו לבין עצמו, כדי להסביר לעצמו את הטענה שלו; לאחר שהוא הצליח להסביר לעצמו, ישתדל לנסח את ההסבר במילים פשוטות וברורות ובלי משלים, כדי לחסוך מעצמו את הצורך להוכיח שהמשל מתאים לנמשל.
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ", והוא בלעם (7 פעמים בבמדבר כג-כד). ואכן, לפי חכמי התלמוד, "
בלעם חיגר ברגלו אחת היה, שנאמר (במדבר כג, ג) וילך שפי" (ר' יוחנן, בבלי סוטה י א); חיגר הוא התרגום הארמי של פיסח. "ואולי
העניין רומז אל בלעם הרשע, שרוח הקודש היה סומכו כסמוכות אל הפיסח, לומר אותן המשלים שאמר לטובתן של ישראל, וכאשר סיימן, לא נשאר בידו כלום מצד הקדושה, כפיסח הזה שנופל על הארץ כשהסירו ממנו סמוכותיו... ואפשר שלטעם זה קראו הכתוב נופל וגלוי עיניים, כי היה נופל מצד עצמו, וגלוי עיניים לפי שעה מצד הקדושה" (רמ"ד וואלי, פירוש אחרון).
בפרקנו יש פסוק נוסף המגנה את השימוש שכסילים עושים במשלים,
משלי כו9: "חוֹחַ עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר,
וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים
"
(פירוט).
א. המילים דליו שוקיים מפיסח הן משל המתאר את המשל שבפי הכסילים ("משל על משל"):
1. המשל אינו מתאים לנמשל.
דליו = מהשורש דלה, שפירושו רם וגבוה;
דליו שוקיים מפיסח = שוקיו של הפיסח גבוהות זו מזו, אינן באותו גובה.
ומשל בפי כסילים = כך גם בדבריו של כסיל, המשל אינו דומה לנמשל: "גבהו שוקים מפסח, שהאחד גבוה מחבירו, וזה גורם שאינו יכול ללכת ביושר.
וכן הענין
במשל אשר בפי כסילים, כי לא יסכים המשל לנמשל מפני מה שיוסיפו או יחסרו בזכרם המשל.
"
(רלב"ג, וכן מצודת דוד), "אצל הפיסח השוקיים גבוהים זה מזה ואינם שווים, כן
ומשל בפי כסילים,
פירוש, כי כל משל צריך שיהא דומה לנמשל, אבל אצל הכסילים - מְשָלָם כמו
השוקיים של פיסח, שאין אחד דומה לחבירו, כן אצל המשל אינו דומה לנמשל,
המשל פונה לצד זה, והנמשל פונה לצד אחר
"
(הגאון מווילנה).
2. הנחות יסוד מלאכותיות.
דליו = מהשורש דלה, שפירושו הרים והגביה;
שוקיים = "העצים שהפיסח נותן תחת אצילי ידיו כדי לסמוך את עצמו עליהם
"
(רמ"ד וואלי), כלומר קביים, שוקיים מלאכותיים;
דליו שוקיים מפיסח = הרימו את השוקיים המלאכותיות של הפיסח, את הקביים, והוא ייפול מייד, כי אינו יכול לעמוד בעצמו;
ומשל בפי כסילים = כך גם המשל שבפי כסיל, מסתמך על הנחות יסוד מלאכותיות, וכשמרימים
אותן ולא מקבלים אותן - כל המשל נופל
(אראל ע"פ דעת מקרא).
ב. ויש שפירשו שהמילים דליו שוקיים מפיסח הן המשל עצמו שבפי הכסילים:
3. "השוקים של כל אדם נראין לפסח גבוהים ממנו, ודבר זה
משל בפי כסיל, האומר אותו על לימוד החכמה: "איך אנו באים ללמוד החכמה? נפלאה וגבוהה היא ממנו! המשל אומר
דליו שוקים מפסח!"
"
(רש"י); לפי זה, המסר שבפסוק דומה ל
משלי כד7: "רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת
" (פירוט).
4. "השוק הוא למעלה מן הרגל, ומעמיד את הגוף, שהגוף ייסמך על השוקיים והשוקיים
יינשאו על הרגליים, אולם הפיסח, שאינו יכול לילך ברגליו,
השוקיים הם לו
למשא ולמותר, וצריך
לדלות ולהגביה ולקצץ גם השוקיים היתרים. והדברים האלה... הוא המשל אשר בפי הכסילים... אחר שהוא פיסח בתאוותו, בלתי עומד
בתקפו נגד התאוה, השוקים שהם המכונות שעליהם יעמוד האדם, שהם חוקי החכמה,
הם לו למותר ולמשא, ורוצה לקצץ גם אותם...
"
(מלבי"ם)
דַלְיוּ - בניין קל, זמן עבר; ומכאן שכל הפסוק הוא בזמן עבר. וכן הפסוק המקביל בהמשך הפרק,
משלי כו9: "חוֹחַ
עָלָה בְיַד שִׁכּוֹר, וּמָשָׁל בְּפִי כְסִילִים
" (פירוט).