קוד: ז = זיכרונות העבר נותנים כוח להמשיך בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
תהלים קיט, בית ז (פסוקים 49-56):
49 זְכֹר-דָּבָר לְעַבְדֶּךָ - עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי.
50 זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי: כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי.
51 זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי.
52 זָכַרְתִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם, ה'; וָאֶתְנֶחָם.
53 זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים - עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ.
54 זְמִרוֹת הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ - בְּבֵית מְגוּרָי.
55 זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ, ה'; וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ.
56 זֹאת הָיְתָה-לִּי: כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי.
בבית ז, הבית השביעי במזמור קיט, חוזר 3 פעמים השורש "זכר", וגם שאר הפסוקים קשורים לזיכרון העבר.
כשלומדים תורה, יש תפקיד חשוב לזיכרון - לא רק לזיכרון העיוני שבו אנחנו שומרים את תוכן הדברים שלמדנו, אלא גם לזיכרון הרגשי שבו אנחנו שומרים את ההשגות הרוחניות שהגענו אליהן. בבית זה מתאר המשורר 4 דרכים שבהן הזיכרון עוזר לו להתמודד עם קשיים ומשברים:
זְכֹר -דָּבָר לְעַבְדֶּךָ - עַל אֲשֶׁר יִחַלְתָּנִי" - ה'
ייחלאת המשורר, כלומר נתן לו תוחלת ותקווה, בכך שהבטיח לו לשפר את מצבו החומרי; המשורר זוכר זאת, והוא מאמין שגם ה' יזכור זאת, ויגשים את התקווה שהוא תולה בו, ולכן "
זֹאת נֶחָמָתִי בְעָנְיִי, כִּי אִמְרָתְךָ חִיָּתְנִי" - גם כאשר הוא עני, הוא מתנחם בכך שה' הבטיח לו לחיות אותו בעתיד.
זֵדִים הֱלִיצֻנִי עַד-מְאֹד; מִתּוֹרָתְךָ לֹא נָטִיתִי" - אנשים זדים (=רעים וגאוותנים) מתלוצצים על התורה, ולועגים למשורר על כך שהוא מקיים את התורה; ובכל-זאת הוא לא נוטה מדרך התורה, כי "
זָכַרְ ת ִּי מִשְׁפָּטֶיךָ מֵעוֹלָם, ה'; וָאֶתְנֶחָם" - הוא זוכר את המשפטים = החוקים ההגיוניים, שטעמם נתפש בשכל האנושי, וזה מנחם ומרגיע אותו - הוא מבין, שכמו שהמשפטים הם הגיוניים, כך גם שאר החוקים שעדיין לא זכה להבין את טעמם.
זַלְעָפָה אֲחָזַתְנִי, מֵרְשָׁעִים - עֹזְבֵי תּוֹרָתֶךָ" - הוא רואה אנשים רשעים, שעזבו את התורה, ולכאורה נראה שטוב להם והם "נהנים מהחיים"; הוא מרגיש "זלעפה" - אולי הכוונה לרגש של קנאה בכך שהם נהנים; אך אז הוא נזכר ש: "
זְמִרוֹת הָיוּ-לִי חֻקֶּיךָ - בְּבֵית מְגוּרָי" - הוא נזכר בזמירות, הזמירות מסמלות את האווירה השמחה והנעימה שמשרה קיום המצוות בבית היהודי; אולי הכוונה לזמירות שבת, ולאווירה הנעימה שהן משרות על ביתם של שומרי השבת. זה מזכיר לו, שהוא נהנה מהחיים אף יותר מהרשעים, ולכן אין לו סיבה לקנא בהם.
זָכַרְתִּי בַלַּיְלָה שִׁמְךָ, ה'; וָאֶשְׁמְרָה תּוֹרָתֶךָ; זֹאת הָיְתָה-לִּי: כִּי פִקֻּדֶיךָ נָצָרְתִּי" - גם כאשר כל הזיכרונות האחרים לא עוזרים לו להתגבר על הקשיים - הוא זוכר את שם ה', הוא זוכר את התחושה האינסופית של דבקות והתמזגות עם ה', שמרגיש האדם השומר את התורה, מקיים את פיקודי ה', ומשווה את שם ה' מול עיניו.
זיכרון זה הוא חזק יותר מכל הקשיים ומכל המשברים.