קוד: ע = מתיאוריה למעשה - ... ועשה טוב בתנ"ך
סוג: מבנה1
מאת: אראל
אל:
תגובה ל: תהילים קיט שנכתבה ב23:39:50 09.05.2005
תהלים קיט, בית ע (פסוקים 121-128):
121 עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק; בַּל-תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי!
122 עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב; אַל-יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים!
123 עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ; וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ.
124 עֲשֵׂה עִם-עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ; וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי.
125 עַבְדְּךָ-אָנִי הֲבִינֵנִי; וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ.
126 עֵת לַעֲשׂוֹת לה' - הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ.
127 עַל-כֵּן אָהַבְתִּי מִצוֹתֶיךָ - מִזָּהָב וּמִפָּז.
128 עַל-כֵּן כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי; כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי
בבית ע מופיע 3 פעמים השורש "עשה" - ולא רק בראשי פסוקים. בנוסף לכך, מופיע בו 3 פעמים הכינוי "עבדך" (בשאר הפרק הוא מופיע 10 פעמים נוספות - 2 בבית ג, 1 בבתים ה ז ט י כ פ צ ת).
בנוסף לכך, בבית זה יש 3 פסוקים שבהם לא מופיע כינוי של התורה עם כינוי שייכות:
עשיתי משפט וצדק" - ולא "משפטך";
כל פיקודי כל ישרתי" - ולא "פיקודיך".
3 המאפיינים הלשוניים של הבית משקפים את הנושא המרכזי שלו - מעבר מלימוד לעשיה.
במשך 14 הבתים הראשונים במזמור, היה המשורר שקוע בעולם של לימוד תורת ה' והתקרבות אל ה'.
בבית הקודם, הבית ה-15 (בית ס) , יצא המשורר לראשונה מתוך עולם הלימוד אל עולם המעשה - והתחיל להילחם ברע.
כמו שנאמר גם בפסוקים אחרים בספר תהלים (לד 15, לז 27), אחרי "סור מרע
" בא "עשה טוב
" - אחרי שהאדם מסיר מעליו את הגורמים הרעים, שמנסים להרחיק אותו מה', הוא צריך לעבור לשלב הבא ולעשות מעשים טובים.
ואכן, בבית זה, הבית ה-16 (בית ע), המשורר הגיע לשלב המעשי - והוא מתחיל לעשות ולקיים את המצוות שלמד במשך זמן כה רב.
מכאן ניתן להבין את המאפיינים הלשוניים של הבית:
עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק; בַּל-תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי!", "
עֲשֵׂה עִם-עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ; וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי", "
עֵת לַעֲשׂוֹת לה' - הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ"
עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק ; בַּל-תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי!", "
עַל-כֵּן כָּל-פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי; כָּל-אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי"; כי כאשר האדם מקיים את המצוות, הן כבר יוצאות מרשותו הבלעדית של ה', והופכות להיות, במובן מסויים, גם המצוות שלו.
עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב; אַל-יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים!". אך יש מילה אחת הדומה לכינויי התורה בכך שהיא מסתיימת בכינוי שייכות - המילה "
עַבְדְּךָ", מילה שמופיעה בפרק עוד פעמיים ("
עֲשֵׂה עִם- עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ; וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי", "
עַבְדְּךָ -אָנִי הֲבִינֵנִי; וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ"). אולי יש כאן מסר, שהמשורר עצמו הופך להיות חשוב כמו התורה; כאשר הוא לא רק לומד אלא גם עושה את כל מצוות ה', מתנהג כ עבד של ה', ומייצג בפועל את תורת ה', התורה מתגשמת באמצעותו, והוא נעשה חשוב כמו התורה.
עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ; וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ", "
עַל-כֵּן אָהַבְתִּי מִצוֹתֶיךָ - מִזָּהָב וּמִפָּז". אך הדגש הוא על מעשים.
האדם יכול ללמוד הרבה שנים- אך רק כשהוא מוציא לפועל את מה שלמד, ועושה משפט וצדק לכבוד ה', הוא מגיע להתמזגות אמיתית עם תורת ה'.