מאת: אראל
תהלים קכו1: "
שִׁיר הַמַּעֲלוֹת: בְּשׁוּב ה' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן, הָיִינוּ כְּחֹלְמִים.
"
שיר המעלות. כשה' השיב את השבויים היהודים מגלות בבל אל ציון , זה היה נס כל-כך גדול, שהרגשנו כאילו אנחנו חולמים .
הביטוי
בשוב ה' את שיבת ציון מתייחס לנבואה ב
דברים ל3: "
וְשָׁב ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת
שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ,
וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה
". בפרט, הוא מתייחס לשיבת גולי יהודה מבבל לארץ יהודה לאחר הצהרת כורש. באיזו תקופה נאמר שיר זה?
1. לפי מפרשים רבים
(ראב"ע, רד"ק, ספורנו,
מלבי"ם,
מצודות, וכנראה גם
רש"י) , השיר נאמר בגלות בבל, ושיבת ציון היא חלום עתידי. ראיה לפירוש זה היא, שהפסוק הבא נאמר בלשון עתיד,
תהלים קכו2: "
אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ, וּלְשׁוֹנֵנוּ רִנָּה;
אָז יֹאמְרוּ בַגּוֹיִם, הִגְדִּיל ה' לַעֲשׂוֹת עִם אֵלֶּה
". המשורר מתפלל וחולם שה' ישיב את שיבת ציון, כפי שהבטיח בתורה, ומתאר את השמחה שתהיה אז. ראיה נוספת היא, שבהמשך הפרק השיבה נאמרת בלשון תפילה,
תהלים קכו4: "
שׁוּבָה ה'
אֶת שבותנו[שְׁבִיתֵנוּ] כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב
" (
פירוט).
2. כמה מפרשים חדשים (יחזקאל קויפמן, עמוס חכם) פירשו, שהפסוק כלל אינו עוסק בשיבה מהגלות, אלא בשיקום לאחר בצורת. זאת, בהסתמך על הפסוקים האחרונים של המזמור, המדברים על זריעה וקצירה.
3. מסתבר יותר, שהשיר נאמר בשנים הראשונות של ההיאחזות בארץ ישראל, לאחר הצהרת כורש ושיבת ציון. במחצית הראשונה של המזמור, השרים מתארים עד כמה שמחו כשהתחילה שיבת ציון; עד כמה הגויים וגם היהודים התפעלו מהנס ההסטורי. אולם במחצית השניה הם מתארים את הקשיים: רק מעט יהודים עלו לארץ, והמצב הכלכלי היה קשה. הם מתפללים, שה' ימשיך להשיב את שבותם, ויגשים את החלום במלואו (ע"פ אלחנן סמט שם, וע"פ י' ברסלבי, "הידעת את הארץ", כרך ב - ארץ הנגב ) .
המפרשים פירשו את הביטוי בכמה דרכים:
1. כשה' השיב אותנו לציון, כל צרות הגלות נראו לנו כמו חלום: "
לעתיד, כאשר ישיב ה' מן הגלות את השבויים מבני ציון, יאמרו אז: הנה כל הצרות שעברו הרי הם כאילו חלמנו חלום, רוצה לומר: לרוב הטובה שיהיה להם אז, ידמה להם שלא היו הצרות באמת, כי אם בחלום ראו כאלו מצירים להם
"
(
מצודות ע"פ רד"ק, ודומה לזה ר' ישעיהו מטראני) .
2. אנחנו עדיין בגלות, ועדיין חולמים שה' ישיב את שיבת ציון: "
שיעור הכתוב "
היינו כחולמים בשוב ה' את שיבת ציון אז ימלא שחוק פינו ", מציון תקות ישראל מה שיקוו שימלא ה' הבטחתו ע"י נביאיו להשיב שבותם, כחולם חלום נבואיי, שרואה את העתיד כדבר הוה עתה, וכאלו הוא במציאות ושמח עליו כשמח על דבר טוב הוה עתה, כמ"ש ירמיה על זאת הקיצותי ואראה ושנתי ערבה לי, ואין הבדל בן ראיית הנביא במחזה ובין ראיית הדבר בעת יצא אל הפועל, רק שהנביא שמחתו הוא בלב בלבד ואינו יכול להוציא השמחה בפועל ע"י שחוק ורנה בפה ולשון, עז"א שכבר "
היינו כחולמים " ראינו דבר זה כבר במחזה, אשר "
בעת שישיב ה' את שיבת ציון " בפועל
"
(
מלבי"ם) .
3. כשה' השיב אותנו לציון, הדבר כל-כך הפליא והדהים אותנו, שהרגשנו כאילו שזה חלום: "
כן יאמר ישראל בשוב ה' שבותו: אין אדם רואה בהקיץ הפלא הזה, רק בחלום
"
(אבן עזרא) .
גם שיבת ציון בימינו והקמת מדינת ישראל נראתה כמו חלום או אגדה, כמו שכתב הרצל בספרו "
אם תרצו אין זו אגדה
", ורחל המשוררת כתבה "
הו כנרת שלי ההיית או חלמתי חלום?
", ויורם טהר-לב כתב "
אולי היה זה רק חלום אולי רק אגדה
"
(
הבלדה על יואל משה סלומון) . גם שמואל הספרי בשירו "חורף 73" מתנסח כך: "
חלמתם אותנו... גם אנחנו חולמים תינוקות
". ובשירו של דידי מנוסי "
מי שחלם
" משתנה מיד ל"
מי שלחם
", שכן על החלום אכן יש להלחם
(ע"פ חגי הופר) .