קוד: שיחה:תהילים כד4 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: אראל
אל:
תהלים כד3-4: "
מי יעלה בהר ה', ומי יקום במקום קדשו? נקי כפיים ובר לבב,
אשר לא נשא לשווא [נפשי/נפשו] ולא נשבע למרמה
"
לפסוק יש שתי גרסאות - כתיב וקרי; כתוב
נפשו
וקוראים
נפשי
;
לפי כל אחת מהגירסאות, ייתכן שהכינוי מתייחס לה' (
נפשו
- של ה' שנזכר בתחילת הפסוק;
נפשי
- ה' מדבר בגוף ראשון) או שהוא מתייחס לצדיק שראוי לעלות (
נפשו
- הנפש של עצמו;
נפשי
- הנפש הא-להית, שה' נתן בתוכו). אפשר לפרש את הפסוק לפי כל אחת מהאפשרויות:
1. אם הכוונה לנפש של ה' - זהו משל לשם שה' נשבע בו, כמו שנאמר (
ירמיהו נא14 ): "
נשבע ה' צבאות בנפשו , כי אם מלאתיך אדם כילק, וענו עליך הידד
",
עמוס ו8 : "
נשבע ד' ה' בנפשו, נאם ה' אלהי צבאות; מתאב אנכי את גאון יעקב, וארמנתיו שנאתי, והסגרתי עיר ומלאה
". לפי זה, "לא נשא לשווא נפשי/נפשו" הכוונה שהצדיק אינו נשבע על דברי שווא והבל, שאין בהם צורך, אלא מקיים את המצוה
לא
תשא את
שם ה' אלהיך
לשווא
.
ההמשך -
ולא נשבע למרמה
- אומר שהצדיק לא נשבע על דברי שקר, גם אם יש בהם צורך (וכך פירשו רש"י ומצודת-דוד).
2. אם הכוונה לנפש של הצדיק - אז הביטוי
נשא נפשו מבטא שאיפה גדולה מאד, השאיפה של החיים, כמו שנאמר בפרק הבא:
(תהלים כה1):
אליך ה'
נפשי אשא
. המשמעות היא, שהצדיק אינו שואף
לדברי הבל; השאיפה הגדולה ביותר שלו היא להתקרב אל ה',
ולא להשיג קניינים מדומים או הנאות חולפות (וכך פירש מלבי"ם בביאור העניין).