מאת: אראל
תהלים ל2: "
אֲרוֹמִמְךָ ה' כִּי דִלִּיתָנִי, וְלֹא שִׂמַּחְתָּ אֹיְבַי לִי.
"
ארומם אותך
ה' בשירה על כך שעשית אותי
דל (חלש וחולה) בידך,
ולא נתת אותי ביד
אויביי שישמחו במפלתי.
1. רוב המפרשים פירשו
דליתני - מהשורש דלה, שעניינו הרים והגביה, כמו
לדלות מים מהבאר
(
מצודות,
מלבי"ם, דעת מקרא) . ה' הרים אותנו, ואנחנו מרוממים אותו:
ה' אֱלֹהָי, שִׁוַּעְתִּי אֵלֶיךָ וַתִּרְפָּאֵנִי"; הרמה ממחלה נזכרת גם ב תהלים ט14: "
חָנְנֵנִי ה', רְאֵה עָנְיִי מִשֹּׂנְאָי, מְרוֹמְמִי מִשַּׁעֲרֵי מָוֶת" ( מלבי"ם) .
אולם, אילו מטרת הפסוק היתה להקביל בין הרמה להרמה, הוא היה משתמש במילה דומה, כמו ב
דברים כו17: "
אֶת ה'
הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם לִהְיוֹת לְךָ לֵאלֹהִים וְלָלֶכֶת בִּדְרָכָיו וְלִשְׁמֹר חֻקָּיו ומצותיו וּמִשְׁפָּטָיו וְלִשְׁמֹעַ בְּקֹלוֹ
",
דברים כו18: "
וה'
הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם סְגֻלָּה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְלִשְׁמֹר כָּל מצותיו
" (
פירוט).
2. לכן נראה לי ש
דליתני - מהתואר
דל, שעניינו חלש וחולה
(ע"פ מורה לתורה משה דין) . כפי שהסברנו על
פסוק 1, המחלה המתוארת כאן היא מגיפת הדבר שבאה על עם ישראל בסוף ימי דוד. באותו זמן ביקש דוד מה',
שמואל ב כד14: "
וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל גָּד 'צַר לִי מְאֹד, נִפְּלָה נָּא בְיַד ה' כִּי רַבִּים רחמו[רַחֲמָיו],
וּבְיַד אָדָם אַל אֶפֹּלָה
" (
פירוט) - שה' יביא עלינו עונש גדול כרצונו, רק שלא ייתן אותנו ביד אויבינו. הבקשה של דוד התקבלה, ובפסוקנו הוא מודה לה' על כך: "ארוממך ה' על כך שאתה עצמך הבאת עליי מחלה בידך, ולא נתת אותי ביד אויביי".
אילו הייתי נשאר חולה, אויביי היו שמחים; כשה' ריפא אותי, הם הפסיקו לשמוח. ומדוע כל-כך חשוב למשורר שהאויבים לא ישמחו? - כי השמחה של האויבים אינה רק שמחה לאיד, אלא שמחה על כך שעם ישראל חלש והם יכולים לחסל אותו.
דליתני - לא רק רוממת אותי מהמחלה, אלא גם רוממת אותי מעל הגויים שמסביבי - לא נתת לי ליפול בידיהם.
בימינו, החולשה של עם ישראל מול אויביו אינה נובעת ממחלה פיסית, אלא ממחלה חברתית - הפילוג והשנאה בין המגזרים. אויבינו שמחים כשהם רואים אותנו מתגוששים ברחובות. "
הריב הפנימי, מופעי הסרבנות והקרע בתוכנו היו עבור חמאס וחיזבאללה, בשנה שקדמה לטבח, כמפת דרכים. שני ארגוני הפרוקסי של איראן זיהו את "שביל החולשה" והגיעו למסקנה שבשלה השעה לנסות להפתיע את ישראל. הכל עדיין נמצא שם. בצד של האויב. רשום. מתועד. פומבי. ד"ר מיכאל מילשטיין מספר כיצד פנטז חמאס על "האלטלנה שתגיח שוב מול חופי ת"א", ופרופ' עוזי רבי מתאר כיצד שוכנעו ארגוני הטרור, שישראל הפכה להיות מדינה אוטואימונית שמאבדת שליטה על עצמה.
"
(
נדב שרגאי, ישראל היום 17/1/24) . השמחה שלהם מעודדת אותם לתקוף ולהשמיד אותנו. הבה
נתרומם מעל המחלוקות, נכבד זה את זה,
ולא ניתן
לאויבינו לשמוח .
תפילה שהאויבים לא ישמחו בחולשתנו נמצאת גם בפסוקים נוספים:
פֶּן יֹאמַר אֹיְבִי יְכָלְתִּיו, צָרַי יָגִילוּ כִּי אֶמּוֹט"
כִּי אָמַרְתִּי פֶּן יִשְׂמְחוּ לִי, בְּמוֹט רַגְלִי עָלַי הִגְדִּילוּ"
בְּזֹאת יָדַעְתִּי כִּי חָפַצְתָּ בִּי, כִּי לֹא יָרִיעַ אֹיְבִי עָלָי".
וראו גם:
תפילה שהאויבים יתביישו.
חז"ל דרשו את הפסוק על אירוע חנוכת המקדש בימי שלמה, שבו השערים נפתחו בזכות הזכרת שמו של דוד, והדבר השבית את שמחתם של שונאי דוד בעם ישראל: "
שהיו אומרים 'אין לדוד חלק לעולם הבא', וכשראו שבשבילו נפתחו הדלתות לארון אז ידעו שמחל לו הקב"ה על אותו עוון, ונהפכו פני שונאי דוד כשולי קדירה
"
(
רש"י) , "
דליתני - רוממתני במה ששלמה בני הבא מבת שבע בנה המקדש כי בזה ידעו הכל אשר מחלת לי על עון דבת שבע
"
(
מצודות) .