מאת: אראל
תהלים ל8: "
ה'! בִּרְצוֹנְךָ הֶעֱמַדְתָּה לְהַרְרִי עֹז, הִסְתַּרְתָּ פָנֶיךָ הָיִיתִי נִבְהָל.
"
- אבל אתה, ה', כאשר רצית להעניש אותי, העמדת מעל ההרים שלי (הרי יהודה) מלאך משחית המייצג את עוז אפך; הסתרת פניך ממני ואפשרת למלאך להשחיתני; ובמקום להיות בשלוה הייתי נבהל ומפוחד.
1. לפי רוב המפרשים, הפסוק מתאר את ההבנה שהמשורר הגיע אליה לאחר שחלה. אם לפני כן חשב
(כנאמר בפסוק הקודם) שהוא לא יתמוטט לעולם, עכשיו הוא הבין שהעוצמה שלו היתה תלויה
ברצונו של ה', וברגע שה' הסתיר את פניו - הוא נבהל ונפל: "
עתה רואה אני, אשר הכל ממך: כשהיית מרוצה לי,
העמדתה להררי ולגדולתי להיות בה
העוז; וכאשר
הסתרת פניך ממני בעבור העוון,
הייתי נבהל וחרד מהצרות הבאות
"
(
מצודות) . "
העז שעליו עמד
ההר שלי (היינו חיי גופי) על מכונו היה
רצונך , על רצונך עמד ההר הנשגב; ובעת כי
הסתרת פניך - הייתי נבהל , כי התחיל ההר להתמוטט, כי מטו יסודותיו ואשיותיו, עד שהחולי לא היתה ע"י עונש השגחיי פעליי, רק ע"י הסתרת פנים וסור ההשגחה
"
(
מלבי"ם) .
2. כאמור
על פסוק 1, המחלה המתוארת בפרק היא מגיפת הדבר, המתוארת ב
שמואל ב כד16: "
וַיִּשְׁלַח יָדוֹ הַמַּלְאָךְ יְרוּשָׁלַים לְשַׁחֲתָהּ; וַיִּנָּחֶם ה' אֶל הָרָעָה, וַיֹּאמֶר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם 'רַב עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ'; וּמַלְאַךְ ה' הָיָה עִם גֹּרֶן האורנה[הָאֲרַוְנָה] הַיְבֻסִי
". הגורן היה בהר הבית. לפי זה,
הררי הוא הר הבית, או באופן כללי יותר, הרי יהודה. המילה
עוז מציינת את עוצמת הכעס, כמו ב
בראשית מט7: "
אָרוּר אַפָּם כִּי
עָז
" (
פירוט),
תהלים צ11: "
מִי יוֹדֵעַ
עֹז אַפֶּךָ
"; ואולי זה שמו של המלאך המשחית (כמו "גבריאל" המסמל את הגבורה).
ברצונך להעניש אותי,
העמדת מעל
ההרים שלי (הרי יהודה) את המלאך המשחית המסמל את
עוז אפך,
הסתרת את
פניך ואפשרת לו להשחית אותנו.
1.
הסתרת פנים מציינת שה', כביכול, מפסיק להשגיח ולהגן עלינו, ונותן למשחית לפגוע בנו;
בהלה מציינת
מהירות, הפתעה, פחד, שיתוק; במקרה שלנו המשמעות המתאימה היא פחד - מפני המלאך המשחית.
2. ולפי דוד בן יוסף,
הסתרת פנים מציינת את היחלשות האמונה,
ובהלה מציינת עצבות וייאוש. והפסוק כולו מתאר את תחושתו הקשה של דוד לאחר שמיכל אשתו צחקה עליו
(שמואל ב ו20) : "
דוד רוקד ושר לו בשמחה לפני ארון ברית ה', ואשתו מיכל עומדת בחלון ומתגלגלת מצחוק. אתה יכול לתאר לעצמך איך הרגיש דוד? הדבר הכי קרוב לו עושה צחוק מהדבר הכי קדוש לו. פלא שתקף אותו הייאוש?... כאשר רקדתי ושמחתי, הייתי בטוח שלא אמוט לעולם, שהשמחה תימשך אצלי לעולם. והנה, באו הלעג והבוז של אשתי וכיבו את אש האהבה בתוכי, הייאוש תקף אותי, ושוב לא הרגשתי בנוכחותך. וברגע שנחלשה בתוכי האמונה באהבתך אלי, ברגע שנחלשה בתוכי התחושה של קיומך, שוב לא יכולתי לעמוד בפני האוייב הנורא: העצבות, הייאוש, וחוסר האמונה:
הסתרת פניך - הייתי נבהל ...
. התחלתי להתפלל. השקעתי מאמץ נפשי לחדש את הקשר אתך - מקור כל הכוחות. ואתה, אלוהים, שמעת את תפילתי
והפכת מספדי למחול . כוחות החיים גברו והשיבו לי את השמחה ואת האמונה
"
(דוד בן יוסף,
האם יש סיכוי לאהבה?) .