קוד: ביאור:תהלים סב2 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת: גליה
אל:
אַךְ אֶל אֱלֹהִים דּוּמִיָּה נַפְשִׁי, מִמֶּנּוּ יְשׁוּעָתִי"
הוא לא מערב פה פניה אישית ותככים מצד היצר, ואפילו לא מחשבה טובה מצד הכוחות השכליים שבו, אלא רק ביטול מוחלט לרצון האלוקי.
כך גם בהמשך הפרק:
תהלים סב6: "אַךְ לֵאלֹהִים דּוֹמִּי נַפְשִׁי, כִּי מִמֶּנּוּ תִּקְוָתִי
"
"דומיה נפשי - מצפה נפשי, כמו דום לה' והתחולל לו (לעיל ל"ז)
"
(רש"י).
"אך אל אלהים דומיה נפשי, מה שנפשי דומיה ובלתי פוחדת משום דבר, הוא אך מחמת שמקוה לאלהים, כי
ממנו תבא
ישועתי...
דומיה. תואר, ענין שתיקה
"
(מלבי"ם).
"אך וגו' - לא שמתי תוחלתי באדם אך אל אלהים תקות נפשי כי מעולם ישועתי ממנו.
דומיה - ענין תקוה, כמו דמינו אלהים חסדך (לעיל מ"ח)
"
(מצודות).