קוד: הארמית במקרא בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: לאה צחור
אל: כפית סיון ס"ח
הארמית בתנ"ך מופיעה במקורות הבאים:
יְגַר שָׂהֲדוּתָא"
כִּדְנָה תֵּאמְרוּן לְהוֹם אֱלָהַיָּא דִּי שְׁמַיָּא וְאַרְקָא לָא עֲבַדוּ יֵאבַדוּ מֵאַרְעָא וּמִן תְּחוֹת שְׁמַיָּא אֵלֶּה"
חוץ ממקורות אלו ניתן למצוא בפירושים מחקריים התייחסות למילה כ'שאולה' או 'מושפעת' מארמית. מה זה אומר על הספר?
באחרונה כתבתי עבודה על זמנו של ספר איוב (אולי, אם המערכת תצליח להתמודד עם גודלה, היא תפורסם כאן). אחד האנלוגיות הנאמרות לגבי קביעת זמן של ספר היא: מציאת תופעה קדומה אינה מצביעה אלא על כך שהמחבר חיקה תופעות לשוניות קדומות (דבר נפוץ בספרי שירה ומליצה, לא רק בקרב השפה העברית) ואילו תופעה מאוחרת מצביעה בהכרח על איחור זמן כתיבת הספר (כי הרי המחבר לא יכול לחקות משהו שעוד לא היה קיים).
לרוב מציאת השפעה ארמית על טקסט הינה 'תופעה מאוחרת' שניתן למצוא אותה בעיקר בספרי בית שני. לא במקרה הוא שרוב הארמית הקיימת במקרא היא בספרי דניאל ועזרא. באופן דומה מגילת אסתר משופעת במילים שאולות מפרסית.
אם כן, כיצד מסבירים את הארמית המצוייה בבראשית ובירמיה?
שימו לב לפסוק בירמיה, בתרגום לעברית המשמעות שלו היא: 'כה תאמרו: אלו שאת האלוה של הארץ והשמים לא עבדו יאבדו מתחת הארץ והשמים האלה", כלומר המילים 'שמים' ו'ארץ' מופיעות פעמיים אך מעניין לראות שבאותו פסוק ממש מופיעה המילה 'ארץ' בשתי צורות: 'ארק' ו'ארע'
(ה-א' שבסוף המילה כמוה כהא היידוע בעברית ולכן השמטיה). זוהי הופעה אחת ויחידה
(עד כמה שידוע לי, אשמח לשמוע אם מישהו פגש בצורה זו במקור אחר). שבה מופיע הצורה 'ארק' ואילו הצורה 'ארע' היא הצורה הרגילה של המילה 'ארץ' בארמית.
הערות אגב: כל שלוש הצורות הן מאותו שורש של א+ר+עיצור גרוני. בערבית המילה לציון ארץ היא اَرْضْ (אָרְדְּ – ד גרונית) הצורה 'ארק' קרובה מאוד ל'הארקה' המשמשת בימינו את החשמלאים כדי לציין חיבור לארץ.
הצורה 'ארק' למעשה היא צורה קדומה יותר ששימשה את הארמית עד שחל מעתק לצורה 'ארע'. מעתק זה כנראה התרחש בתקופתו של ירמיה ולכן משתמש הנביא בשתי הצורות.
הארמית, כמו העברית, לא התחילה בימי בית שני אלא הייתה קיימת קודם.
נהוג לחלק את רובדי השפה הארמית לחמש תקופות ראשיות:
ארמית קדומה, או ארמית עתיקה: 700-925 לפנה"ס
ארמית רשמית, או ארמית ממלכתית: 200-700 לפנה"ס – ארמית מקראית (עזרא, דניאל)
ארמית בינונית: 200 לפנה"ס - 200 לספירה
ארמית מאוחרת: 700-200 לספירה
ארמית חדשה: 700 לספירה עד ימינו (כן, כן, גם היום יש שמדברים בארמית)
הורוביץ
(הורוביץ, א. (1972) בין לשון ללשון: לתולדות לשון המקרא בימי בית שני מוסד באליק: ירושלים). מציין בפרק העוסק בארמית כי עצם הופעת ארמית בספר מסויים לא בהכרח מוכיח על איחורו. ייתכן שמדובר בארמית קדומה. (כדוגמה הוא מביא את ספר איוב...).
אשמח לקבל תגובות, טענות ומענות.