ראשי
>
לשון המקרא
>
שורשים
>
מרא
קוד: מרא בתנ"ך
סוג: שורש1
מאת:
אל:
הגדרה_כללית:
= שם "מריא", והוא שור של פטם, ועמו "מוראתו" ["המריא" בשורש מרה].
[שבי"ל]
עצם:
מֻראָה (גוף)
= זפק [ובבהמה - המסס], שבו המאכל מתעכל, ועל ידו נעשה בעל-החיים מפוטם.
חיה:
מריא (חיה)
= איל (?) בהמה כלשהי (?)
צילום:
תוספות ותגובות