נכתב ב: 09:44:07 30.08.2005, כתוספת/תגובה ל: תגובה [מתוך כפית של נחת, כסלו-טבת ה\תשסג]
שמחתי מאד לקבל תגובות למאמרי "אקסיומות בפרשנות המקרא" (למה לא מגיבים כך גם למאמרים על תרי-עשר?...).
התחלתי לחשוב על תגובה לדברים של משה בלידשטיין, אבל אז ראיתי שהלל אורי כתב בתגובתו את רוב הדברים שרציתי להגיד.
נשארו רק מעט נושאים שרציתי להגיב עליהם.
משמעות הצורה החיצונית
כתב משה: " דווקא בגלל הצמצום העצום של הסיפורים בתנ"ך והתכליתיות שלהם, ברור כי כל פרט שכן סופר לנו נועדה לו מטרה. לא רק לשם ולצורה החיצונית יש משמעות, אלא אף לדברים קטנים הרבה יותר, לכל דבר שקרה לאם או לסב הדמות, המקום שבו הוא נולד, וכן הלאה ".
אני מסכים שלכל פרט שנזכר בתנ"ך יש משמעות. הטענה שלי היא, שלא לכל פרט יש משמעות
מוסרית
. כזכור (למי שזוכר), הדיון התחיל מהשאלה – האם עשו הוא טוב ויעקב הוא רע, או להפך. אני טענתי, שהצורה החיצונית של האדם לא רלבנטית לשאלה האם הוא טוב או רע.
הצורה החיצונית של האדם יכולה להשפיע על הדברים שקורים לו בחיים, ולפעמים גם להרוס לו את החיים (תשאלו את שרה, לאה, יוסף או אבשלום). אבל היא לא קובעת אם הוא יהיה אדם טוב או רע.
בנוסף לכך: ייתכן שהמטרה של חלק מהתיאורים החיצוניים היא פשוטה – לעזור לקוראים לדמיין את הדמויות ולהיכנס לתוך הסיפור. יותר קל להזדהות עם דמויות שאנחנו יכולים לדמיין אותן.
בחירה חופשית
כתב משה: " נראה לי שהסיבה שקשה לאראל לקבל את הרעיון ששמות הדמויות ואירועים שקרו להם לפני שנולדו ישפיעו עליהם, היא שהוא רגיל למחשבת העולם המודרני-המדעי, ולא מקבל רעיונות כגון גורל ויעוד ":
עיקרון הבחירה החופשית, שלפיו האדם חופשי להחליט אם יהיה טוב או רע, לא הומצא בעולם המודרני. הוא מופיע במקומות רבים בתנ"ך, ומתפרש כך גם בגמרא ובדברי חכמי ישראל בכל הדורות. הנה כמה דוגמאות:
הלא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רובץ ואליך תשוקתו ואתה תמשול בו": לפי פרשנים רבים, הפסוק מדבר על יצר הרע או על ה"
חטאת", והשורה התחתונה שלו היא "
ואתה תמשול בו" – אתה המושל, הבחירה בידך.
ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את ה'...": ה' מבקש את יראת ה' מעמך, האדם, כי זה בידך – רק אתה מחליט אם לירוא את ה' או לא. על כך הסתמך ר' חנינא שאמר "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים", ועל כך הסתמך ר' חנינא בר פפא שאמר (תלמוד בבלי, נידה ט"ז:): "אותו מלאך הממונה על ההריון – לילה שמו, ונוטל טיפה ומעמידה לפני הקב"ה, ואומר לפניו: 'רבש"ע, טיפה זו מה תהא עליה? גיבור או חלש? חכם או טיפש? עשיר או עני?' ואילו 'רשע או צדיק?' לא קאמר!" כלומר, כל הדברים שנקבעים לפני לידתו של האדם לא קובעים האם יהיה צדיק או רשע!
מי ייתן והיה לבבם זה להם" – "כלומר שאין הבורא כופה בני האדם ולא גוזר עליהן לעשות טובה או רעה, אלא ליבם מסור להם" (פירוש זה, וכן הפירושים לפסוקים הבאים, לקוחים מדברי רמב"ם, הלכות תשובה פרק ה').
ראה נתתי לפניך היום, את החיים ואת הטוב, ואת המוות, ואת הרע", וכן (דברים י"א, כו) "
ראה, אנוכי נותן לפניכם היום: ברכה וקללה" – "כלומר שהרשות בידכם; וכל שיחפוץ האדם לעשות ממעשה בני האדם עושה, בין טובים בין רעים".
מפי עליון לא תצא הרעות והטוב" – כלומר אין הבורא גוזר על האדם לא להיות טוב, ולא להיות רע. וכיון שכן הוא, נמצא זה החוטא הוא הפסיד על עצמו; ולפיכך ראוי לו לבכות ולקונן על מה שעשה לנפשו, וגמלה רעה. הוא שכתוב אחריו: "
מה יתאונן אדם חי גבר–
על חטאיו". וחזר ואמר הואיל ורשותנו בידנו, ומדעתנו עשינו כל הרעות, ראוי לנו לחזור בתשובה ולעזוב רשענו, שהרשות עתה בידינו. הוא שכתוב אחריו: "
נחפשה דרכינו ונחקורה, ונשובה עד ה'. נישא לבבנו אל כפיים, אל אל בשמיים".
מידכם הייתה זאת לכם", וישעיהו (ס"ו, ג): "
גם המה בחרו בדרכיהם".
עוד כתב משה: " אני די בטוח שבעולם של התנ"ך כולם היו מסכימים כי שמו וצורתו החיצונית של האדם כן משפיעים עליו, והצצה חפוזה אל הסיפורים שנכתבו בתרבויות הסובבות תוכיח ": בתרבויות הסובבות (או לפחות חלקן) בהחלט היתה גישה אחרת לנושא זה. אחד החידושים הגדולים של התורה הוא האמונה בכך שהאדם חופשי להיות טוב. רש"ר הירש מסכם יפה את הנושא: הגויים מאמינים שהאלים משועבדים לחוקי הטבע, ולכן הם מאמינים גם שרוח האדם משועבדת לחוקי הטבע, ואין בחירה חופשית כלל. אבל התורה מלמדת שקיים כוח עליון שיצר את הטבע ושולט בו, והוא יצר את האדם בצלמו ובדמותו, ולכן גם האדם חופשי – לפחות בעולמו הרוחני. מומלץ לקרוא את הדברים במקור (רש"ר הירש, בראשית א').