דוכיפת = תרנגול ההר

פירושים נוספים

הרב אברהם קורמן, "עופות טהורים וטמאים", כתב:

הדוכיפת Upupa epops

"דוכיפת - שהודו כפות", כלומר כפול, דהיינו דו-כיפת (חולין ס"ג,א). "כרבולתו עבה, ודומה כפי שכפלה לתוך הראש וכפותה שם" (רש"י שם). לציפור זו יש ציצה יפיפיה על ראשה, שכרגיל היא מקופלת. הדוכיפת נזונה מתולעים וחרף יופיה היא מאוד מסריחה, משום שהיא בונה את קיניה מצואה והריח דבק בה ובגוזליה. בשל סירחונה בעיקר, היא נאסרה ע"י האיסלאם באכילה. האיסלאם גם אסר לפגוע בה. ייתכן שאיסור זה נובע מאגדות מוזרות על "סגולותיה.

"זה העוף אם יתלה לשונו האדם על לוח לבו מצד ימין, נוצח את בעל דינו בדין אפילו יהא בעל דינו מלך, הרי הוא נוצחו. וכן אם תתלה האשה את עינו השמאלית בצוארה, לא יאהב בעלה אשה אחרת זולתה לעולם ואפילו היא כעורה, הרי זו רואה יפה כחמה וניסו חכמי יון והוא אמת" ("מחברת הערוך לר' שלמה ן' פרחון, בערך דחף, פרסבורג תר"ד).

באמונות תפילות כאלה האמינו והיו אנשים שלא היססו לומר גם שזו "אמת". בארמית קראו לציפור זו בשם "נגר טורא" (ראה אונקלוס), כלומר "תרנגול בר". אולם מדובר בשם מושאל ואין לדוכיפת כל קשר עם "תרנגול". בשל הקשר ה"שמי" עם התרנגול, החליטו הקראים לאסור לאכול גם תרנגולי בית. האבן עזרא הגיב על זה בחריפות ואמר: "אמרו הצדוקים, שהיא התרנגולת, ואלה טיפשי עולם, כי מי הגיד להם?". היו וזיהו את הדוכיפת עם אחת האנפות Ardea pavoni (רש"י זיהה כנראה את הדוכיפת עם אנפה זו, לכן הוא הזכיר "פואון" אך לא במובן של טווס Pau` paon, אלא במובן האנפה Pavonia), או עם עגור מכותר Gruidea. כיום מקובל לזהותו בשם Upupa epops.