היפיים והתנכיים - שרה

קוד: היפיים והתנכיים - שרה בתנ"ך

סוג: פרטים2

מאת: תום שוחט

אל: כפית ה'תשס"ה חשון

תגובה ל: שרה שנכתבה ב08:11:00  21.12.2004

הפעם נעסוק ביופייה של שרה.

"ויהי רעב בארץ, וירד אברם מצרימה לגור שׁם כי-כבד הרעב בארץ; ויהי כאשׁר הקריב לבוא מצרימה, ויאמר אל-שׂרי אשׁתו: 'הנה-נא ידעתי כי אשׁה יפת-מראה את.'" (בראשית יב, י-יא). ידוע הרש"י במקום: "ופשוטו של מקרא: הנה נא הגיע השעה שיש לדאוג על יופיך- ידעתי זה ימים רבים כי יפת מראה את, ועכשיו אנו באים בין אנשים שחורים ומכוערים, אחיהם של כושים - ולא הורגלו באשה יפה ".

רש"י טוען שהמצרים, שהיו שחורים ומכוערים, לא היו רגילים לאנשים לבנים (כאברם ושרי), ולכן יראו אותם כיפים מאוד.

המקרה כאן, העוסק ביופייה של שרה, הוא חריג משאר המקרים בהם מדובר על יופי.

כאן אברם הוא העוסק ביופייה של שרה ולא התנ"ך, ולכן ניתן להבין את רש"י שמפרש כאן את היופי בצורה של יופי יחסי. היופי היחסי כאן מתואר גם ביחס לתקופה ולא רק ביחס לפרטים.

כידוע, אברם גדל בחרן, השוכנת במזרח. בחרן לא אמורים להיות אנשים לבנים.

רש"י, בגלל היופי המיוחס לתקופתו של אברם, מסתבך לכאורה, עם מונחים של יופי וכיעור יחסיים. על פי הנראה לי, רש"י יודע שזה לא נכון. הוא עצמו יודע שאברם ושרי היו ככל הנראה שחורים [1] , אלא שהוא בוחר לפרש בצורה הברורה ביותר לקהל קוראיו.

רש"י מפרש את היופי היחסי שבתקופתו של אברם על פי היופי היחסי שבתקופתו.

כאן מתבטא פעם נוספת היופי היחסי בצורה הקיצונית ביותר, כנראה, שמובאת בפרשנים -

אולם יש לראות את העובדה הברורה: אברם מודיע לאשתו בחגיגיות שהמצרים ללא ספק יראו אותה כְיפה ויקחו אותה למלכם בכל מחיר.

אם היופי הוא יחסי בין כל פרט ופרט איך אברם יכול להיות כל כך בטוח שזה מה שיקרה?

כמו שכבר אמרתי, יש יופי יחסי לפי פרטים, כלומר- כל אדם רואה יופי שונה. לעומתו יש יופי יחסי לתקופה, כלומר- בכל תקופה מסוימת ישנן הגדרות כלליות ליופי. היופי שאברם רואה בשרָי הוא יופי יחסי לתקופה, ולכן לא התנ"ך מתאר את שרי כ-"יפה", אלא אברם.

ישנה אפשרות שכאן, בניגוד למקרים אחרים בהם מתואר יופי, התנ"ך לא מנסה להעביר מסר בהתעסקות עם היופי, אלא דווקא את היחסיות שבו [2] .

היופי כאן לא בא כדי להעביר מסר, אלא כרקע לרצף האירועים הבאים עם פרעה ואבימלך, בדיוק כמו הפסוקים הקודמים של: "ויהי רעב בארץ" ו- "וירד אברם מצרימה" (בראשית יב, י) שאין בהם מסר מיוחד אלא פסוקים הבאים לשם רקע.

זו גם לשון הפסוק: "הנה נא ידעתי": לכאורה המילה 'ידיעה' לא שייכת כשמדובר ביופי, אלא שהידיעה כאן מדברת על כללי העולם המוגדרים ליופי בתקופתו של אברם, ולא בהכרח דעתו האישית של אברם: אברם יודע מה נחשב יפה באותה תקופה והוא גם יודע ששרי מתאימה להגדרות הללו, ולכן הוא מתכונן.

היופי של שרי משמש מכשול לה ולכל הסובבים אותה, לפרעה, לאבימלך, לליצני אותו הדור, ומהם הלאה לכלל העולם.

היופי הוא אמצעי מסוכן לאלה שאינם יודעים להשתמש בו. שרה הייתה "מנשים באֹהל" ולמרות שהיא היתה מאוד יפה, היא לא ידעה לנצל את זה (או לא רצתה). היה לה יופי פסיבי והוא שסיכן אותה וכל חברה שהיא נכנסה לתוכה.

לסיכום:

יופייה של שרה מתואר כיופי יחסי לתקופה, אך בצורתו הפסיבית גרם יופי זה למכשלות רבות ומסוכנות ביותר.