קוד: מגילת רות - מאפיינים סיפרותיים - חלק א: החומרים התימאטיים של הסיפור בתנ"ך
סוג: כלל_ספר
מאת: דקלה אלפי
אל: כפית ה'תשס"ד שבט
תגובה ל: רות שנכתבה ב09:40:02 31.10.2004
ב. נושאים רעיוניים משניים
...אף שהנושא עצמו אינו מוצג בדרך כלל ביצירה באופן גלוי, הרי הוא משתמע מכללות המרכיבים, והקורא נדרש לחפשו ולבודדו... לעתים פועלים ביצירה מסוימת מספר נושאים... הנושא... בחינת כוחה המניע ותכליתה האחרונה, ועם זה הרי הוא היסוד המלכד והמקשר שבה".
חז"ל חלקו בניהם לגבי נושאה של המגילה ומטרת כתיבתה: "אמר ר' זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה... ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים". לאור מאמר זה ראוי להדגיש שהנושאים המועלים כאן הם בבחינת נושאים משניים.
1. גואל וגאולה
מבחינת העלילה הגואל הנו הקרוב אשר מתבקש להקים את זרעו של בן נעמי, אך הוא מסרב. הרקע על גביו מתפתח הסיפור, סיומה של המגילה וכן רמזים נוספים אשר שותל ה"מספר המשתמע" מעידים שמעבר לגאולה הספציפית של רות ושל זרע אלימלך "מרחפת" במגילה גאולת עם ישראל.
הפתיחה "שפוט השופטים" כפי שעמדנו עליה בתת הפרק הקודם, מציגה מצב שאינו מאוזן: מבחינה דתית, מבחינה כלכלית, מבחינה בטחונית ומבחינה דתית. סיום המגילה, לכאורה אינו קשור לעלילה כלל: "בעז הוליד את עובד ועבד הוליד את ישי וישי הוליד את דוד".
אכן זהו מצב מאוזן, ויתרה מכך, המגילה חותמת בדוד שסימל את התקופה המאוזנת ביותר בכל תולדות עם ישראל, דתית: "אשר עשה דוד את הישר בעיני ה' ולא סר מכל אשר צוהו...".
בטחונית: "ויושע ה' לדויד בכל אשר הלך". גם מבחינת המצב הכלכלי ממלכת ישראל שגשגה (עיין בדה"א פרקים כח-כט). אמנם ממלכת שלמה היתה עשירה ממלכת דוד וגם המצב הבטחוני היה יציב יותר, אך בהתחשב במרכיב הדתי, אשר הוא מניע איזון או מפר אותו, דוד עשה את הישר ביני ה', והוא מוצג לכל אורך ספר מלכים כמודל שאליו יש לשאוף. על כן ניתן לומר שאל מול תקופת השופטים ממלכת דוד היא הפתרון לסך כל הבעיות שהוצבו במגילה, ובכך רומז הנביא שמואל גם לגאולה העתידית, שמובילה יהיה משיח מבית דוד.
מלבד זאת לשון המגילה: "כי פקד ה' את עמו לתת להם לחם" מזכירה את לקורא התנ"ך את גאולת מצרים: "פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים". "המחבר המשתמע" בחר בלשון זו על מנת לעורר אצלנו קונוטציה זו; מלבד גאולת נעמי ורות מסתמנת במגילה גאולה נוספת. דבקותה של רות בנעמי, בעקבות הרעב, הביאה בסופו של דבר להולדתו של דוד המלך, אשר אליו מתייחסת גם הגאולה העתידית.
לשון אחרת הרומזת לגאולת עם ישראל היא ציון הזמן בפגישת בועז ורות בגורן: "ויהי בחצי הלילה ויחרד האיש וילפת". לשון זו מזכירה את לשון מכת בכורות: "ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים".
קונוטציה נוספת (בהנחה שהמגילה נכתבה לאחר ספר שמואל) נמצאת בפרק ב' פסוק ה'. בועז שואל את נערו: "למי הנערה הזאת"; שאלה דומה שאל שאול את אבנר על דוד לאחר נצחונו על גלית: "בן מי זה הנער". כפי שנגאלה רות ומוצאה לא עמד לה כמכשול, גם דוד עלה לגדולה על אף מוצאו.
על מוטיב הגאולה עומד גם הרב בכרך בספרו "אמה של מלכות":
"...אם יגאלך טוב יגאל ואם לא יחפץ לגאלך וגאלתיך אנכי..." (ג, יג) -... כמה לשונות של גאולה בפיו של בועז בשעה ההיא. הוא לפי פשוטו ודאי התכוון לגאולתה של רות... אולם הנבואה הצופה ורואה מראשית לאחרית שמעה בזה את קול הבטחת הגאולה של האומה כולה בבקרה הרחוק.
2. אדם ואדמה
כאמור, בתקופת השופטים דאג כל איש לנחלתו שלו ולמשפחתו שלו. מלחמת ישראל בבנימין בסוף ספר שופטים מראה עד היכן הרחיקו בני ישראל בנושא זה. אם נערוך אנלוגיה בין רות והגואל, ניווכח שהנביא שמואל העמיד אותן כדמויות נגדיות, על מנת לשרת את המסר על חשיבות עשיית החסד, דבקות באדם קודמת לדבקות באדמה.
רות, אמה של מלכות, מוכנה לעזוב את מולדתה, את זהותה המואבית, על מנת לדבוק בנעמי. וכאשר בועז עומד על חסדה זה הוא אומר לה: "ותעזבי אביך ואמך וארץ מולדתך ותלכי אל עם אשר לא ידעת". מזכיר הדבר את הנאמר לאברהם, אבי האומה: "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך", אך בניגוד לאברהם לרות לא צפוי זרע בעקבות הליכתה, ואף על פי כן היא הולכת.
לעומתה הגואל מסרב לייבם את רות "פן אשחית את נחלתי", אולי מפני שמואביה היא לא רצה לשאת את רות.
רות באה על שכרה - מזרעה יצא דוד המלך ואליו היא מתייחסת. ואילו בועז קורא לגואל הקרוב "פלני אלמני", וכמו שנאמר בדעת מקרא על הפסוק: "והוא מידה כנגד מידה: הוא לא הקים את שם המת, לפיכך נשתקע שמו".