קוד: הנץ והמצרי - נקודה למחשבה בתנ"ך
סוג: השלמה1
מאת: איילת בר
אל: כפית ה'תשס"ד טבת
תגובה ל: משה שנכתבה ב16:51:03 08.11.2004
ויצא ביום השני והנה שני אנשים עברים נצים, ויאמר לרשע למה תכה רעך".
בסיפור הזה פוגש משה בשני אנשים ניצים. יום קודם הרג איש מצרי שהכה עברי. הוא לא מחפש בירורים ופשרות. ברור לו מי הצודק ומי הרשע. הוא יודע למי לפנות כדי לתבוע ממנו דו"ח על מעשיו: "למה תכה רעך?!".
כעבור שנים, במקום אחר ובזמן אחר, פוגש משה בשנית שני ניצים: "וינצו
במחנה בן הישראלית ואיש הישראלי
". "בן הישראלית", נאמר לנו, הוא גם בן
איש מצרי. כאשר הוא נוקב את השם ומקלל, מובא המקרה לפני משה. סופו של
המקלל ידוע, כאשר משה לא בטוח מה לעשות איתו, ומניח אותו במשמר עד שנאמר
דין מפורש מה': "רגום ירגמו בו כל העדה" (שם שם, ט"ז).
הדמיון בין המקרים רב מכדי להתעלם ממנו. השופט בשני המקרים הוא משה:
פעם מתוקף סמכות שניתנה בידיו, ופעם מתוקף סמכות שנטל לעצמו. יש לנו שני
זוגות של אנשים "ניצים". ברקע שני המקרים נמצא "האיש המצרי": פעם הוא מאפיל
על סמכות משה- "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי
"? ומוביל לבריחתו
ממצרים למדין. בפעם השניה, מופיע האיש המצרי כמעט כהסבר להתנהגותו של בן
הישראלית: "והוא בן איש מצרי
".
ההשוואה מתבקשת. ברור לי שיש קשר בין הסיפורים. השאלה שלי היא: מדוע קיים הדמיון? מה הוא בא ללמד אותנו? מה אנו למדים מהשוני? מה ניתן ללמוד מקטע אחד על משנהו?