קוד: הביקורת של מיכל - תגובה לנקודה למחשבה בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: ספי פיקסלר
אל: כפית ה'תשס"ב כסלו
תגובה ל: מיכל שנכתבה ב22:07:23 11.11.2004
גם אם נסביר את המקרה לפי הסברה שדוד פסל אותה מלהיות המלכה הגבירה והוא זה שגרם שלא היה לה ילד, עדיין המקרה שונה מהאמור בנקודה למחשבה:
- מיכל בזה לדוד כשהיא רואה אותו מפזז ומכרכר לפני ה' (ו'/ט"ז).
- דוד שמח על המצוה שקיים, העלאת הארון, ושב הביתה כדי לברך את בני ביתו. למולו יוצאת אשתו מיכל ומבזה אותו, עוד לפני שבררה את מניעיו של דוד לאותו 'בזיון', כהגדרתה, למלך ישראל: "מה נכבד היום מלך ישראל אשר נגלה היום לעיני אמהות עבדיו כהגלות נגלות אחר הרקים" (ו'/כ')
- דוד אינו 'מתחמם' אלא מסביר לה בהגיון מדוע התנהג כך: הוא נגלה כהגלות אחד הרקים - לפני ה', שיחק לפני ה' שהמליך אותו על עמו. מלבד זאת, במעשה זה הביע דוד כבוד לתורה (לוחות הברית שבארון ה') ואף הגדיל את שמה, כיוון שכל העם ראה אותו וילמד מכך לתת כבוד לתורה.
- המלכה בזתה את המלך בבקרה אותו 'בתמימותה' על מעשה שלא הבינה נכון, לפני שבררה את מהותו האמיתית. המלך אינו יכול להשאירה במעמדה כמלכה הגבירה מפני כבודה של מלכות, ועוד כאשר מדובר כאן במעשה ראוי, במיוחד למלך.
סיבה זו מצדיקה את החלטת דוד בנידון. כמוכן, אפילו משמים, שם מדקדקים עם צדיקים כחוט השערה לא העירו לדוד על פסילת מיכל, ומי אנחנו שנעשה זאת!?
בנוסף לכך, גם אם נקבל את הבנת הכותבת שדוד אכן התעצבן על מיכל והגיב בפזיזות -
לכל אדם יש תכונות שונות שאותן הוא יכול לנצל לטוב ולרע וזה חלק מהבחירה החופשית, לדוגמא- לג'ינג'ים יש תכונה של חום-מזג. הם יכולים לנצלה לרעה ולהתחמם על האנשים האחרים ויכולים לנצלה לטובה ולהתיחס לאנשים האחרים בחמימות ולא בקרירות. מכיון שכך, טענתה של הכותבת לפיה דוד התעלם מאהבתה של מיכל כיון שהוא ג'ינג'י או חם-מזג אינה נכונה, אלא דוד בחר ברגע זה לנצל את ג'ינג'יותו לצד השלילי שבה ולכעוס על מיכל, על-פי שיקוליו.
כמובן שזהו מאמר מוסגר כיון שמיכל נענשה בידי שמיים ולא בידי דוד, וגם אם לא, דוד נהג כראוי כפי שהוכח לעיל.
מסקנה א' - אין קשר בין מוסר ההשכל בנקודה לנקודה.
מסקנה ב' - (גם למסקנה זו אין קשר לתגובה, אבל היא מתבקשת:)