אפרים בר רב יצחק חזק...

מאת: רמי ניר

אל:

וַיּוֹאמֶר אֵלַי (בַּחֲלוֹם) מַלְאַךְ הָאֱלוֹהִים "אֲבִישַׁי"...

שמו של אבי המשורר...יצחק חזק...הוא...

***

אפרים בן יצחק חזק...המשורר איש ישר...לא אימץ לעצמו בשקר את התואר "חֲזַק"...

כאילו דיבר אתו המלאך "אֲבִישַׁי"...פנים אל פנים...

***

אכן...יש מנהג של יהודים לאמץ לעצמם את התואר "חֲזַק"...

כאילו בכך יהיו דוברים...אֶת-הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת...

כאילו דיבר אתם המלאך "אֲבִישַׁי"...פנים אל פנים...

***

אמנם המשורר ציטט את הפסוק...וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל-עָקֹד...

אולם...המשורר איש ישר ואמיץ לב...
נוהג היה להתווכח עם גדולי הדור...
וגם עמד על דעתו לא להכנע לשקר...

על פניו נראה...כי הדגיש (המשורר) בציטוט וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל-עָקֹד את האבסורד שנהוג היה באותם ימים במקום לשוב עד אלהים בלב שלם...למות על קידוש השם...בעקדה...

כל זאת...בתבונת המשורר...

כי...וְהַכְּשָׂבִים הִפְרִיד יעקב...וַיִּתֵּן פְּנֵי הַצֹּאן אֶל-עָקוֹד...

כלומר...יעקב איפשר לְמַלְאַךְ הָאֱלוֹהִים להנחות את הצאן הנקבות אֶל-עָקוֹד...אל הָעַתֻּדִים (הם הזכרים המפרים)...שצבעם...עֲקֻדִּים...

ואמנם...ידע המשורר...
כאילו...וַיֹּאמֶר אֵלַיו מַלְאַךְ הָאֱלוֹהִים בַּחֲלוֹם...
שָׂא-נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה...(איך הוא...מַלְאַךְ הָאֱלוֹהִים כיוון את הצאן הנקבות)...
וכך...כָּל-הָעַתֻּדִים (הזכרים המפרים) הָעוֹלִים (ומשגלים היו) עַל-הַצֹּאן...צבעם היה רק...עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּבְרֻדִּים...

ואמנם...צאן יעקב פרץ ורב מאוד מאוד...וַתֵּלַדְןָ הַצֹּאן עֲקֻדִּים נְקֻדִּים וּטְלֻאִים...

בכך...הדגיש המשורר את דרכו לשוב עד אלהים ולהגיע למטרה להיות צאן ישראל...אֱמֶת...
בעזרת אותה כוונה אלהית אשר יצרה את צאן יעקב...
להתחזק באמת...ולא בשקר...

כי לא בשקר אימץ לעצמו המשורר תואר "חֲזַק"...שאין אֱמֶת בו...

***

להלן תיעוד...חֲזַק וַחֲזָק...מפי המלאך "אֲבִישַׁי" - כדלקמן:

וָאֶשָּׂא אֶת-עֵינַי וָאֵרֶא
וְהִנֵּה אִישׁ-אֶחָד לָבוּשׁ בַּדִּים
וּמָתְנָיו חֲגֻרִים בְּכֶתֶם אוּפָז
וּגְוִיָּתוֹ כְתַרְשִׁישׁ
וּפָנָיו כְּמַרְאֵה בָרָק
וְעֵינָיו כְּלַפִּידֵי אֵשׁ
וּזְרֹעֹתָיו וּמַרְגְּלֹתָיו כְּעֵין נְחֹשֶׁת קָלָל
וְקוֹל דְּבָרָיו כְּקוֹל הָמוֹן...
(דניאל י' 6-5)

וּבָאתִי לַהֲבִינְךָ
אֵת אֲשֶׁר-יִקְרָה לְעַמְּךָ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים
כִּי-עוֹד חָזוֹן לַיָּמִים...

וּבְדַבְּרוֹ עִמִּי כַּדְּבָרִים הָאֵלֶּה
נָתַתִּי פָנַי אַרְצָה וְנֶאֱלָמְתִּי
וְהִנֵּה כִּדְמוּת בְּנֵי אָדָם
נֹגֵעַ עַל-שְׂפָתָי
וָאֶפְתַּח-פִּי וָאֲדַבְּרָה
וָאֹמְרָה אֶל-הָעֹמֵד לְנֶגְדִּי
אֲדֹנִי בַּמַּרְאָה נֶהֶפְכוּ צִירַי עָלַי
וְלֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ
וְהֵיךְ יוּכַל עֶבֶד אֲדֹנִי זֶה
לְדַבֵּר עִם-אֲדֹנִי זֶה
וַאֲנִי מֵעַתָּה לֹא-יַעֲמָד-בִּי כֹחַ
וּנְשָׁמָה לֹא נִשְׁאֲרָה-בִי...

וַיֹּסֶף וַיִּגַּע-בִּי כְּמַרְאֵה אָדָם וַיְחַזְּקֵנִי
וַיֹּאמֶר אַל-תִּירָא אִישׁ-חֲמֻדוֹת
שָׁלוֹם לָךְ--חֲזַק וַחֲזָק...

וּכְדַבְּרוֹ עִמִּי הִתְחַזַּקְתִּי
וָאֹמְרָה יְדַבֵּר אֲדֹנִי כִּי חִזַּקְתָּנִי...

וַיֹּאמֶר
הֲיָדַעְתָּ לָמָּה-בָּאתִי אֵלֶיךָ
וְעַתָּה אָשׁוּב לְהִלָּחֵם עִם-שַׂר פָּרָס
וַאֲנִי יוֹצֵא וְהִנֵּה שַׂר-יָוָן בָּא...

אֲבָל אַגִּיד לְךָ
אֶת-הָרָשׁוּם בִּכְתָב אֱמֶת
וְאֵין אֶחָד מִתְחַזֵּק עִמִּי עַל-אֵלֶּה
כִּי אִם-מִיכָאֵל שַׂרְכֶם...
(דניאל י' 21-14)