מדור ההדרכה - אמצעיים ספרותיים

קוד: מדור ההדרכה - אמצעיים ספרותיים בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: דובי מיידנבאום

אל: כפית אביב התשס"ג - מדור אחראי הדרכה

תגובה ל: לימוד תנך - כלים ושיטות שנכתבה ב21:34:14  11.11.2004

הפעם אני רוצה לדבר על כמה אמצעים ספרותיים שיכולים לעזור לנו להבין פרקים בתנ"ך בצורה יותר טובה. אני יודע שהמונח "אמצעים ספרותיים" נשמע קצת מאיים, ויכול להיות (אולי) שבכמה מכם הוא אפילו מעלה אסוציאציות לדברים כמו "ביקורת המקרא" או "שיעורי לשון/ספרות משעממים" או אולי אפילו (חס וחלילה) "זלזול בקדושת/אלוקות הטקסט". [1] אם זה כך, אז זה מאד עצוב. התנ"ך הוא ספר שמקורו אלוקי (או לפחות נכתב בידי נביאים ששרתה עליהם רוח נבואה (החלק הנ"כי שלו)), ולכן הוא ספר כל כך מדהים וכל כך מורכב. חלק מהמורכבות הזאת מתבטאת בצורה שבה הוא נכתב. צריך להבין למה הכתוב משתמש פה במילה כזאת ולא במילה אחרת, למה הנביא שכתב את הספר בחר להרחיב במקומות מסוימים ולקצר באחרים, ולמה הפרק נכתב דווקא במבנה כזה... לזלזל בדברים כאלה זה, לדעתי, לזלזל בחלק מהקדושה של התנ"ך. [2] האמת היא שיש דברים פשוטים כאלה כמעט בכל פרק תנ"ך, שמצופה מאתנו שנשים לב אליהם אוטומטית... הבעיה היא שאיבדנו את הרגישות שלנו לדברים כאלה. (או שאנחנו מתייחסים אליהם בלי לשים לב למה בדיוק אנחנו מתייחסים..).

המטרה שלי הפעם היא (להתחיל, לפחות) להדגים כמה מ"האמצעים" הנפוצים יותר, כדי לפתח את הרגישות שלכם, שתתחילו לשים לב גם לצד הזה של הדברים כשאתם לומדים או מכינים שיעור.  

(לפני שאני מתחיל אני מזהיר מראש שאני הולך להביא כל מיני דוגמאות [3] , אבל מפאת חוסר מקום במאמר אני לא תמיד אסביר בדיוק מה כל דוגמא אומרת (אני אסביר מספיק כדי להדגים את העיקרון שאני מנסה להדגים), כי בשביל להסביר כל דוגמא באופן מלא צריך בחלק מהמקרים להעביר שיעור שלם על המקור ממנו לקוחה הדוגמא [4] ).

שמות/כינויים בתנ"ך ושימוש בשמות שונים לאותו דבר/דברים דומים :

אלוקים - ה' (שם הוויה) : שם ה' מופיע בתנ"ך בכמה דרכים שונות. שני השמות הנפוצים ביותר הם אלוקים ו-ה' (שם הוויה - יקוק). ישנם אנשים (כדוגמת הרב ברויאר) שבונים על החילופים האלו שיטה שלמה של בחינות שונות (שיטה שצריכה עיון (ומאמר שלם) בפני עצמה). אבל גם למי שלא מקבל את השיטות האלו, ברור שיש משמעות לשמות השונים הללו. ניתן להרחיב הרבה, אבל שני ההבדלים המרכזיים שקופצים לעין הם:

1)     ההבדל הלשוני: אלוקים - זה שם כללי, "אלוקים של מישהו" (המילה אלוקים משמשת במקרים רבים גם לתיאור "אלוהים אחרים"), ו ה' - זהו שמו הפרטי של הקב"ה.

2)     הבדל שמודגש הרבה פעמים בחז"ל (ומצטרף לבנות רובד נוסף על פני ההבדל הלשוני): אלוקים - מידת הדין הכללית, הלא מתערבת והלא מתפשרת. מסמל פעמים רבות את הטבע - החוקים הקבועים שקבע הקב"ה בעולם. ה' - מידת הרחמים המתערבת בעולם ובחיים בני האדם. התערבות ישירה בהיסטוריה.  

במקרים רבים ניתן להגיע להבנות חדשות אם בוחנים באיזה שם הקב"ה מופיע בהקשר הספציפי או באופן כולל בפרק. במיוחד אם יש רצף הופעה של שם אחד ואז פתאום השם מתחלף, או שכל הפרק משתמש בשם אחד ויש הופעה יחידה של השם השני.

הדוגמא הכי ידועה וקלאסית היא פרקים א' וב' בבראשית (פרק א' משתמש בשם אלוקים ומתאר את הבריאה לפי הימים. האדם הוא רק עוד דבר ברשימת הדברים שנבראו. לעומתו, פרק ב' משתמש בשם ה' אלוקים , הופך את סדר הבריאה, ושם את האדם במקום הרבה יותר מרכזי בסיפור [5] ).

שמות,סתימת שמות וכינויים:

שמות הם דבר מאד מרכזי בתנ"ך (ובכלל). במקרים רבים ניתן ללמוד הרבה על דמות לפי שמה, במיוחד כשהתנ"ך עושה לדמות זאת מדרש שם [6] (השם מעניין עוד יותר בדמויות בעלי מספר שמות שונים, כגון יתרו או שלמה. אצלם צריך להבין למה יש כמה שמות ומה המהות של כל שם...).

אבל, לפעמים, ניתן ללמוד יותר דווקא מהשמטת שמה של דמות:

הרבה פעמים השמטת שמה של דמות באה להראות שהיא לא הדמות המרכזית בסיפור (בניגוד לדמות האחרת בסיפור ששמה כן מוזכר), או להדגיש שהשם שלה לא חשוב (כרגע או בכלל).

[דוגמאות: - בסיפור מרגלי יהושע (יהושע ב') שמם של המרגלים מוסתר לאורך כל הסיפור בניגוד לשמה של רחב, דבר זה מודגש עוד יותר ע"י הפסיביות שהמרגלים מפגינים לעומת האקטיביות והיוזמה של רחב (ויעויין שם, ובשיעורי   על פרק זה). [7]

·      ניתן לראות את תופעת סתימת השמות בצורה רחבה במלכים ב', פרקים ו'-ז'. פרקים אלו הם חלק מקבוצת הפרקים בהם אלישע היא דמות מרכזית. [8] כנראה כדי להבליט את מרכזיותו של אלישע ואת השפעתו של ה' על העולם (דרך מעשיו ונבואתו), מוסתרים שמותיהם של כל שאר הדמיות המופיעות בפרקים אלו והם מכונים בכינויים סתמיים: בני הנביאים, מלך ארם, מלך ישראל [9] , נערו של אלישע,הנשים שבישלו את בניהן, הזקנים, המלאך (השליח לאלישע), השליש, ארבעת המצורעים, וכו'...]

כמובן שחשוב לשים לב גם לכינויים המשמשים לסתימת השמות (וגם לאלו הנוספים לשמות). צריך להבין מה מייחד את הכינויים איש, נער, אדם וכו' (ולדוגמא, למה מרגלי יהושע מכונים פעם מרגלים, פעם אנשים ופעם נערים (פרק ה')). פרק י"ח בשמות הוא דוגמא טובה להוספת וחילופי כינויים הדורשים עיון - בתחילת הפרק מכונה יתרו, "יתרו כהן מדין חתן משה" (א), לאחר מכן "יתרו חתן משה" (ב-ח), אח"כ רק "יתרו" (ט, י), לאחר מכן שוב "יתרו חתן משה" (יב), ולבסוף רק "חתן משה".  

נביא - איש אלוקים -חוזה וכו': עדין לא בדקתי את השמות השונים האלו בצורה מספיק יסודית, אבל ברור שיש סיבה והבדל בין הכינויים השונים שהתנ"ך משתמש בהם לשליחי הקב"ה (כמו שיש הבדל בין צורות הנבואה עצמה (חיזיון/חזון, מראה, חלום, דיבור וכו'). ראוי לשים לב לעניין ולבחון אותו. [10]

מילה מנחה:

בפרקים/סיפורים רבים ניתן למצוא מילה (במקרה המצוי יותר פועל, אך גם מילים מסוגים אחרים), שחוזרת פעמים רבות במהלך הפרק (בהטיות וגופים שונים). "המילה המנחה" באה להעביר רעיון, לכוון לפרוש של הפרק, לעזור להדגיש את המסר העיקרי של הפרק וכו'. במקומות מסוימים אפשר אף לחלק את הפרק לפי ההופעות של המילה החוזרת ולהגיע לכל מיני דברים מעניינים כששמים לב למילה. [11]  

כדוגמא אפשר לקחת (שוב ) משהו שעלה בשיעור של אורי ביום י-ם. במלכים א' פרק י"ג (הסיפור עם איש האלוקים מיהודה שמייבש את ידו של ירבעם, והנביא הזקן מבית אל...), חוזר הפועל שב [12] בהטיות שונות 16 פעמים. [13] דרוש עיון רב במשמעות חזרה זו, אך אפשר לזרוק כמה רעיונות: כל המטרה של הנביא היא להחזיר את ירבעם (והעם) ב תשובה , אבל זה לא נאמר בשום מקום במפורש בפרק... בנוסף, לכל אחת מהדמויות יש משחק עם שיבה מסוג כלשהו (ירבעם עם ידו, ובסוף הפרק כשלא שב בתשובה ומשיב כהני במות במקום. איש האלוקים שאסור לו לשוב בדרך שבא, ומטרתו להשיב את ירבעם בתשובה (מעניין לראות שהוא נכשל, לכאורה, בשתי המשימות - האישית והלאומית). הנביא הזקן שמשיב את איש האלוקים פעמיים - בהזמנתו אל ביתו, ואת נבלתו אחרי שהוא מת. וכו').

דוגמא למילה מנחה שהיא לא פועל אפשר למצוא ביהושע פרק א'. [14] פרק זה אמור כביכול להיות פרק הקדשתו של יהושע כמנהיג, רגע מרכזי בחייו, המעבר בין התורה לספר יהושע ובין "הנהגת משה" ל"הנהגת יהושע". אך אם נבחן את הפרק נראה שנוכחותו של משה מאפילה עליו בצורה חזקה: שמו של משה מופיע בפרק 11 פעמים, לעומת יהושע ששמו מופיע רק 4 פעמים. [15]

מבנה כיאסטי/קונצנטרי (מבנה מתהפך מרכזי)

הרבה פעמים קטע בתנ"ך (מס' פסוקים, פרק, סיפור, ספר שלם...) כתוב במבנה. אחד המבנים הכי מצויים הוא מבנה שנקרא קונצנטרי (או קצת יותר בעברית: מבנה מתהפך עם מרכז). זה מבנה שנכנס לתוך נושא בכמה שלבים ואז יוצא ממנו בסדר הפוך [16] (אני יודע שזה נשמע ממש לא מובן, אבל אחרי הדוגמאות אתם תבינו יותר טוב). המבנה נראה משהו כזה (מספר השורות לא קבוע):

1)

                   2)

                             3)

                   2)

          1)

לדוגמא ניקח את פרשת בשלח. אם נבחן את הפרשה, נראה שהיא בנויה מכמה יחידות מרכזיות (נתעלם כרגע מהנושאים הקטנים שעולים תוך כדי):

1, א') י"ד-ט"ו, כא : התמודדות עִם עַם תוקף: מצרים, וההצלה: קריעת ים סוף (ע"י נטית

        המטה).

                   2, א') ט"ו, כב-כז: העם צמא, צועק למים ומקבלו.

                             3) ט"ז: הבכייה לבשר, וקבלת הבשר והמן.

                   2, ב') י"ז, א-ז: העם צמא, צועק למים ומקבלו.

1, ב') י"ז, ח-טז : התמודדות עִם עַם תוקף: עמלק, וההצלה: המלחמה (ע"י הרמת המטה
         בידי משה).

נשים לב שיש פה מבנה עם מעין שתי מסגרות: 1) ההתמודדות עִם עַם שתוקף את בנ"י וההצלה בידי הקב"ה, 2) תלונת מים של העם.   ומרכז -   שעיקרו פרשת המן. [17] כדי להבין מה מרכזי בחלק המדבר על ה-מן צריך עיון רב ושוב לא זה המקום [18] , אך מבנה כזה הבא ללמד ולהבליט משהו קיים בהרבה מקומות.

דוגמא יותר צרה של מבנה קונצנטרי ניתן לראות בפרשת כרם נבות (מל"א, כ"א) [19] :

א)   אחאב-נבות: "תנה לי את כרמך... אם טוב בעיניך אתנה לך כסף מחיר זה" (ב).

ב)   איזבל-אחאב: "ותאמר אליו איזבל... קום אכול לחם ויטב" (ז).

ג)   איזבל-זקנים: "ותשלח הספרים את הזקנים... וסקלהו וימת" (י).

ד)   זקנים-נבות (+עדים): המשפט המבוים והוצאתו להורג (י"א-י"ג).

ג1) איזבל-זקנים: "וישלחו אל איזבל... סקל נבל וימת" (י"ד).

ב1) איזבל-אחאב: "ותאמר איזבל... קום רש את כרם נבות" (ט"ו).

א1) אחאב-כרם נבות: "ויקם אחאב לרדת אל כרם נבות... לרשתו" (ט"ז).

הרב גרוסמן מסביר: "דומני כי מבנה זה נועד להדגיש את המעורבות השונה של גיבורי פרשה נוראה זו בפשע. במעגל החיצון (א-א1) מצוי אחאב, שאינו יודע כלל על רעיונה של איזבל אשתו. קרוב יותר לאירוע המחריד מצויה איזבל (ב-ב1,ג-ג1) שהיא מחוללת הרצח אך ידיה אינם במעשה הרצח עצמו, ובמוקד האירוע (ד) ניצבים הזקנים והעדים הרוצחים במו ידיהם אדם חף מפשע. אולם, האדם יראה לעיניים וה' יראה ללבב, וכשאנו ממשיכים לקרוא את תגובת אליהו למעשה הרצח אנו   מופתעים לגלות כי הוא הופך את היוצרות - האשם המרכזי הינו אחאב ("הרצחת וגם ירשת... במקום אשר לקקו הכלבים את דם נבות ילקו הכלבים את דמך גם אתה... הנני מביא אליך רעה ובערתי אחריך והכרתי לאחאב משתין בקיר ועצור ועזוב בישראל" (כ"א, יט-כא)). לאחר אחאב, נענשת גם איזבל ("וגם לאיזבל דבר ה' לאמר הכלבים יאכלו את איזבל בחל יזרעאל" (כ"א, כג)), ואילו על הזקנים איננו שומעים שום תוכחה מפי אליהו. סיפור זה מעמת בצורה חזיתית את חוסר ידיעת אחאב את תוכן הספרים ששלחה איזבל עם העוון החמור שבכל זאת מטיל עליו ה'". [20]

שיבוצים ומקבילות:

ידוע שאף לימוד של פרק בתנ"ך אינו שלם בלי חיפוש אחר מקבילות בשאר התנ"ך - ביטויים דומים, סיפורים דומים וכו'. דבר נפוץ בתנ"ך הוא שימוש בביטויים דומים בסיפורים שונים כדי ליצור אצל הקורא קשר בין הסיפורים ולהעביר מסר נוסף. פעמים רבות קריאת הפרק לאור סיפור מקביל מאירה אותו באור חדש לגמרי. [21]

ניתן לדוגמא לראות את תופעת ההקבלות והשיבוצים בצורה רחבה במגילת אסתר. לחלקים שונים במגילת אסתר יש מקבילות ברחבי התנ"ך. מן המפורסמות היא ההקבלה בין המגילה לבין סיפור יוסף. פרוש דעת מקרא בהקדמתו למגילה מונה יסודות עלילה דומים והקבלות לשוניות רבות בין שני הסיפורים, ומסיק מסקנות בנוגע להשוואה. [22] כמו כן הוא משווה את מגילת אסתר לעוד ספרים וסיפורים בתנ"ך. [23]

הקבלה נוספת ניתן למצוא בין מגילת אסתר לפרשת כרם נבות שהזכרנו בסעיף הקודם. המן השולח את הספרים בשם המלך אחשוורוש, ואיזבל השולחת בשם אחאב הם בין המקומות היחידים בתנ"ך שמוזכר שמישהו אחר שלח ספרים חתומים בחותם המלך בשמו של המלך. מההשוואה בין שליחת הספרים בשני המקומות ומההקבלה בין הדמויות המופיעות ניתן להגיע להבנה מחודשת ומעניינת של מגילת אסתר (המסתמכת גם על ההבנה המחודשת בפרשת כרם נבות בעקבות המבנה הכיאסטי שהוצג בסעיף הקודם) שבין היתר עוזרת להבין את תגובתו המופתעת של אחשוורוש כשאסתר חושפת בפניו את תכניתו של המן להשמיד את בנ"י. [24]  

בעצם, לרוב סיפורי התנ"ך יש מקבילה כזו או אחרת במקום אחר בתנ"ך ממסעות ומעללי בנ"י במדבר שרבים מהם מסופרים יותר מפעם אחת (עם הבדלים) בספרי התורה השונים, דרך מעשי יהושע המקבילים בחלקם הגדול למעשי משה (ועיין ב"מילה מנחה" ובהערה 4 בעמ' 11), ועד להקבלות בין חיי דוד ותהלים ובין שמואל-מלכים לדברי הימים. גם בסיפורים שאין להם ממש סיפור מקביל, אפשר פעמים רבות להבין ביטויים והתרחשויות יותר טוב כשמשווים למקומות אחרים: כדוגמא, אם נלמד את אחד מסיפורי הריגול הרבים שבתנ"ך, תעלה באופן טבעי השאלה: 'למה שולחים מרגלים'? הדרך הטובה ביותר לענות על שאלה זו היא לבחון את סיפורי הריגול האחרים המופיעים בתנ"ך. או כדוגמא נוספת: בנסותנו לפענח את סדרן ומשמעותן של 10 המכות שהביא הקב"ה על מצרים, נצטרך להתייחס לתהלים פרק ע"ח ולהבין למה הוא מונה רק חלק מהמכות ובסדר שונה מהסדר בו קרו.

כמו תמיד, אני מקווה שמשהו מדברי יעזור לכם בהבנת התנ"ך יותר לעומק, ויסייע לכם בלימוד ובהכנת השיעורים, במסעכם להגדיל תורה ולהפיצה. ניתן רק לקוות שהדברים אף יוסיפו לחבב עלינו את התנ"ך המופלא והמורכב שלנו, ונתקרב לבוראנו בזכות הלימוד. בהצלחה!!!

ולבקשה אישית,

אני מעונין להמשיך במפעלם המבורך של אנשים שקדמו לי, ולנסות לרכז בצורה מאורגנת שני דברים:

1)     סיכומי שיעורים שהעבירו חברים בנח"ת.

2)     חומר הכנה לחידון התנ"ך.

אי לכך ובהתאם לזאת   יש לי שתי בקשות:

א)     מי שיש לו חומר הנופל תחת אחת מהקטגוריות האלו, יעביר אותם אלי או למזכ"ם/ניצב שלו (אם יש לכם חומר אחר שקשור איכשהו לנח"ת, אבל לא נופל באחת מהקטגוריות הנ"ל, אני בטוח שמשה ישמח לקבל אותו במסגרת הפרויקט שלו ליצור ארכיון מקיף לארגון).  

ב)     אנשים שיש להם (אפילו קצת) זמן פנוי ומוכנים לתרום ממנו לטובת הכלל ולעזור בעבודת הקודש של (בעיקר) הקלדה וארגון יפנו אלי. ושוב אני מזכיר את המספר שלי: 067-342518, ושמותר ואף רצוי ומומלץ לפנות אלי אם אתם/ן צריכים עזרה בהכנת השיעור, או סתם מישהו שיקשיב לשיעור שלכם לפני שאתם מעבירים וייתן הערות וטיפים (וביקורת..).  

עד הפעם הבאה [25] ,

דבי.