מאת: רמי ניר
אל:
"בן יכבד אב ועבד אדניו"
"ואם אב אני איה כבודי"
"ואם אדונים אני איה מוראי"
"אמר ה' צבאות"...
(מלאכי א' 6)
כאן ההתנייה מבהירה את מעמדו של האלהים "אב רוחני" ולא "אב בשר"...
כאשר הציטוט נקטע - העיקר הולך לאיבוד:
"וַיִּרְאוּ בְנֵי-הָאֱלֹהִים אֶת-בְּנוֹת הָאָדָם כִּי טֹבֹת הֵנָּה"
"וַיִּקְחוּ לָהֶם נָשִׁים מִכֹּל אֲשֶׁר בָּחָרוּ"...
(בראשית ו' 2)
כלומר, נכון "בְנֵי-הָאֱלֹהִים" זאת עובדה מתועדת...
אולם יש הבדל "עיקרי" בינם לבין בני האדם:
"וַיֹּאמֶר יְהוָה"
"לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם"
"בְּשַׁגַּם הוּא בָשָׂר"
"וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה"
(בראשית ו' 3)
כלומר, האדם "הוּא בָשָׂר"...הוא נולד במשגל "בְּשַׁגַּם"...ומידת ימיו תהיה עד "מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה"...אחרי המבול...
לעומת הכוונה האלהית בבריאה בגן-עדן לאפשר לאדם אריכות ימים...
וכאשר עלה החשש כי האדם יאכל מ"עץ החיים"...באה ההחלטה האלהית למנוע מהאדם השתלטות על הנצח...
הלא, אם היה אוכל מ"עץ החיים" היה שומר את רוח אלהים בקרבו "בנדן הנפש" לעולמים...
לכן קבע האלהים כי:
"לֹא-יָדוֹן רוּחִי בָאָדָם לְעֹלָם"...
לעומת האדם המוגדר "הוּא בָשָׂר"...
"בני האלהים" הולידו מבנות האדם איכות אחרת - כמתועד:
"הַנְּפִלִים הָיוּ בָאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵם"
"וְגַם אַחֲרֵי-כֵן"
"אֲשֶׁר יָבֹאוּ בְּנֵי הָאֱלֹהִים אֶל-בְּנוֹת הָאָדָם"
"וְיָלְדוּ לָהֶם"
"הֵמָּה הַגִּבֹּרִים אֲשֶׁר מֵעוֹלָם אַנְשֵׁי הַשֵּׁם"...
(בראשית ו' 4)
מהתיעוד הנ"ל מתחייב כי אלהים ציווה על בניו "בני האלהים" לנתק כל קשר עם "בנות האדם"...לכן, אותם צאצאים כמו "בני הענק" (ועוד) הלכו ופחתו עם הדורות עד אשר נעלמו כליל...
השורה התחתונה:
התיעוד הנ"ל מוכיח כי אלהים לא מוליד בנים ממגע ישיר עם בנות האדם...
כך, גם "ישו מנצרת" אינו "בן אלהים"...
אראל: תודה, תיקנתי את הציטוט