רק לאלהים מותר להגיב ברמת "שמחה לאיד"

מאת: רמי ניר

אל:

רק לאלהים מותר להגיב ברמת "שמחה לאיד". אמנם, אדם, " שָׂמֵחַ לְאֵיד לֹא יִנָּקֶה " (משלי יז' 5).

האדם, הרואה רק את המתרחש בעולמו ואינו יודע לקרוא מחשבות ולראות את המתרחש בעולמם של אחרים, אדם כזה יפול לטעות הנובעת ממסקנותיו האופרטיביות הבלתי מבוססות; לפי-כך (משלי יז' 5) שמחה לאיד אסורה על האדם.

אולם, אלהים, אשר הוא אל גדול, ולו החכמה: "וְהַחָכְמָה מֵאַיִן תִּמָּצֵא" (איוב כח' 12), "הֵן יִרְאַת אֲדֹנָי הִיא חָכְמָה" (איוב כח' 28), רק אלהים יודע מתי ולמי ללעוג וגם לשמוח לאיד.

כאמור, אלהים מזהיר את הכסילים ואת הממהרים להסיק מסקנות אופרטיביות בלתי מבוססות. ואכן, אלהים המסתמך על אמונה = יִרְאַת יְהוָה ועל החכמה, מזהיר כי ביכולתו גם לבצע: משלי א26-27: " גַּם-אֲנִי בְּאֵידְכֶם אֶשְׂחָק אֶלְעַג בְּבֹא פַחְדְּכֶם בְּבֹא כשאוה (כְשׁוֹאָה) פַּחְדְּכֶם--וְאֵידְכֶם כְּסוּפָה יֶאֱתֶה בְּבֹא עֲלֵיכֶם צָרָה וְצוּקָה ".

במצוקתו, האדם שבחוסר חכמה לא נזהר, ואכן "שמח לאיד", יקרא לעזרת אלהים, וקריאתו לא תענה: (משלי א' 28) " אָז יִקְרָאֻנְנִי וְלֹא אֶעֱנֶה יְשַׁחֲרֻנְנִי וְלֹא יִמְצָאֻנְנִי ". ואמנם: " תַּחַת כִּי-שָׂנְאוּ דָעַת, וְיִרְאַת יְהוָה לֹא בָחָרוּ " (משלי א' 29).