תגובה על: החכם מעטר את דבריהם של אחרים ולא מנסה להמציא את הגלגל מחדש

מאת: מטמונית למשפחות סופרים

אל:

"ונוסף עוד"
פסוק ז (הנידון) מתייחס ומשלים לפסוק ב' שקדם לו:
(ב) לְשׁוֹן חֲכָמִים תֵּיטִיב דָּעַת וּפִי כְסִילִים יַבִּיעַ אִוֶּלֶת:
(ז) שִׂפְתֵי חֲכָמִים יְזָרוּ דָעַת וְלֵב כְּסִילִים לֹא כֵן:

חכמים מטיבים-מתקנים לועסים-בלשונם את הדעת, וגם כשהדעת כבר על שפתיהם בדרך לזרותה החוצה, הם גודרים אותה בזר. כי מטבעם החכמים מצפינים את הדעת:
(משלי י יד) חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת (וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה:)

לעומתם הכסילים – פנימיותם אולת, והיא נשפכת מלבם דרך פיהם החוצה, אין להם מחסום של זר.
ה"פה של הכסילים מוזכר גם בפסוק יד בפרקנו, והלב בפרק יב:
(יד) לֵב נָבוֹן יְבַקֶּשׁ דָּעַת וּפִני {וּפִי} כְסִילִים יִרְעֶה אִוֶּלֶת:
(משלי יב כג) אָדָם עָרוּם כֹּסֶה דָּעַת וְלֵב כְּסִילִים יִקְרָא אִוֶּלֶת:

הבנה זו מושתתת על פרוש המלבי"ם פסוק ב':
לשון חכמים תיטיב דעת ופי כסילים יביע אולת - כבר בארתי כי דעת נופל על דברים המושגים בחושים, או שהתבררו ידיעה ברורה כאילו הושגו בחוש, והחכמה היא מקובלת ואין עליה מופתים ברורים והחושים לא ישיגוה,
ובכ"ז לשון חכמים תיטיב דעת - הלשון מציין הדבור התבוניי, אם ידברו בחכמה בדבור התבוניי תתברר אצלם במופתי התבונה ותשוב אצלם במדרגת הדעת, וכבר אמר למעלה כי חכמים יצפנו דעת, היינו שלא יגלוהו לפני כל רק לפני נבונים שעמהם ידברו בלשון שמציין הדבור הנעלה בבינה ולשון זה תיטיב דעת, אולם כשידברו בה בשפה החיצונית, יעשו זר זהב סביב ויצפנו דבריהם, שעז"א (פ' ז') שפת חכמים יזרו דעת,
אבל הכסיל שהגם שקבל חקי החכמה תגבר עליו התאוה ועי"כ יטיל ספיקות בחקי החכמה שזה נקרא אולת, הוא לא ידבר בלשון ובשפה שהם דבור התבונה והדעת, כי כסיל לא יבין את זאת, רק פיהם יביע אולת וספיקות, וכבר כתבתי שהפה מרמז על דבור בחכמה, ולעומת זה ידבר אולת שהוא התנגדות אל החכמה, ומקור האולת הוא בפיו לא בלבו כי אולת כסילים מרמה (למעלה ט"ו ח') אולת כסילים אולת (שם כ"ד) שבלבו אינו מסתפק רק מקור האולת הוא בפיו כנ"ל