מכת ארבה - שמות הארבה במקרא

קוד: שמות הארבה בתנ"ך

סוג: הגדרה

מאת: אביתר כהן

אל:

תגובה ל: ארב2 שנכתבה ב18:06:44  21.11.2004

 החלטתי לבדוק כל מיני שמות וכינויים של הארבה במקרא בתלמוד ובשפות

 נראה לי שאין עוד בעל חיים שמוזכר כל כך הרבה במקרא

 ושיש לו כל כך הרבה שמות וכינויים

 גיליתי עולם שלם ומופלא של הקשרים ודימויים

 הרבה מהשמות של הארבה קשורים לדימוי שלו כגנב / שודד / חומס..

 וגם אש / חרב (+ חרוב).. וכן סוסים / פרשים..

 רובו ככולו של ספר יואל מוקדש למכת ארבה

 וגם בספר נחום הוא מוזכר לא מעט, ואולי בגלל זה הוא מכונה האלקשי (לקש)

 ויקרא יא כב : את אלה מהם תאכלו את ה ארבה למינו ואת ה סלעם למינהו ואת ה חרגל למינהו ואת ה חגב למינהו:

 במדבר יג לג : ושם ראינו את ה נפילים בני ענק מן הנפלים ונהי בעינינו כ חגבים וכן היינו בעיניהם:

 ישעיה לג ד : ואסף שללכם אסף ה חסיל כמשק גבים שקק בו נשגב ה' כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה:

 יואל א ד : יתר ה גזם אכל ה ארבה ויתר הארבה אכל ה ילק ויתר הילק אכל ה חסיל :

 עמוס ז א : כה הראני אדני ה' והנה יוצר גבי בתחלת עלות ה לקש והנה-לקש אחר גזי המלך :

 נחום ג טו : שם תאכלך אש תכריתך חרב תאכלך כ ילק התכבד כילק התכבדי כ ארבה :

                הרבית רכליך מכוכבי השמים ילק פשט ויעף:

                מנזריך כ ארבה וטפסריך כ גוב גובי החונים בגדרות ביום קרה

               שמש זרחה ונודד ולא-נודע מקומו אים:

 תהלים עח מו : ויתן ל חסיל יבולם ויגיעם ל ארבה :

 תהלים קה לד : אמר ויבא ארבה ו ילק ואין מספר:

 ועוד ועוד..

 שמות הארבה במקרא:

 ארבה : מלשון ריבוי, יתכן שגם העיר קרית ארבע היא מלשון ארבה, ארבע היה אבי הענק

 סלעם : קשור בין השאר לצלע, מלשון צליעה ומלשון צד

 חרגל : חור = אדום, גול = גדול

 גוב / חגב : מלשון גב / צד (העיר גוב מקבילה לעיר גז ר = גז / גזם / גזי המלך )

 נפיל : מלשון נפלא (גדול / נהדר)

 ענק : מקביל לנפלא / נפיל

 חסיל : נראה שקשור ל כסיל שאני מזהה אותו עם הרקולס

 לקש: כמו בשפות האירופיות locus(t) , הנביא נחום מכונה הא לקש י

 גז / גזם / גזי המלך: על שם שהוא גוזז את כל הצמחים

 ילק : לא ברור מקור שמו

 צלצל : ?: "כל עצך ופרי אדמתך יירש ה צלצל " (דברים כח מב)

 צפוני: ?: "ואת-ה צפוני ארחיק מעליכם והדחתיו אל-ארץ ציה ושממה את-פניו אל-הים הקדמני

                 וספו אל-הים האחרון ועלה באשו ותעל צחנתו כי הגדיל לעשות" (יואל ב כ)

 שלו : ?: "ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים מן הים ויטש על המחנה

              כדרך יום כה וכדרך יום כה סביבות המחנה וכאמתים על פני הארץ:

              ויקם העם כל היום ההוא וכל הלילה וכל יום המחרת ויאספו את ה שלו

             הממעיט אסף עשרה חמרים וישטחו להם שטוח סביבות המחנה" (במדבר יא לא)

 לפי התימנים גם שלו = ארבה , אפשר לראות ששלו קשור לפועל ויגז = גז / גזם / גזי המלך

 ובנוסף נאמר "וישטחו להם שטוח" – יבשו אותם בשמש (מעולם לא שמעתי על יבוש עופות..)

 יש עוד כינוים ושמות, אבל עוד לא ברור לי בוודאות

--

 בעוד שה חגב סימל גמדות : "ונהי בעינינו כ חגבים וכן היינו בעיניהם"

 הרי שה חרגול (נפיל ) סימל ענקות:"ושם ראינו את ה נפילים בני ענק מן הנפלים"

--

 קרולין גליק כתבת העיתון מקור ראשון,

 היתה גם כתבת מעריב בתקופת מלחמת המפרץ

 והיא ציטטה את אחד הקצינים האמריקאים

 קורא לפני חייליו קטע מספר יואל, רגע לפני ההתקפה..

 "כמראה סוסים מראהו וכפרשים כן ירוצון:

 כקול מרכבות על-ראשי ההרים ירקדון

 כקול להב אש אכלה קש כעם עצום ערוך מלחמה:

 מפניו יחילו עמים כל-פנים קבצו פארור:

 כגבורים ירצון כאנשי מלחמה יעלו חומה..

 לפניו רגזה ארץ רעשו שמים

 שמש וירח קדרו וכוכבים אספו נגהם:

 וה' נתן קולו לפני חילו כי רב מאד מחנהו

 כי עצום עשה דברו כי-גדול יום-ה'

 ונורא מאד ומי יכילנו.. "(יואל ב ד)