קוד: ביאור:משלי כט21 בתנ"ך
סוג: דיון1
מאת:
אל:
משלי כט21: "מְפַנֵּק מִנֹּעַר עַבְדּוֹ, וְאַחֲרִיתוֹ יִהְיֶה מָנוֹן
"
אם אדם מפנק את עבדו כאשר הוא נער, התוצאה תהיה שבאחריתו, כשיתבגר, הוא יהיה מנוון ועצל.
הפסוק נותן עצה לאדם שיש לו עבד, שלא יתן לו להתפנק כשהוא צעיר, כי זה יגרום לו להתנוון בגיל מאוחר יותר.
לפי רוב המפרשים, העבד הוא משל ליצרים: "ברא הקב"ה יצה"ר באדם, כדי שיהיה עבד לו לשרתו בכל הדברים הצריכים לגופו, שאם אין יצה"ר - אין אכילה ושתיה, אין שינה, אין תשמיש, אין משא ומתן, כי כל העניינים האלו וכיוצא בהם הם דברים השייכים אל יצה"ר... צריך האדם להתנהג עם יצרו כפי שמתנהג עם עבדו, שאינו מפנקו בתענוגים אלא מכלכלו בלבד בפרנסה מצומצמת בלי מותרות... שאם יתפוס לפנקו... מתגאה בנקל ונעשה אדון. וכך הוא ממש היצה"ר, שאם האדם מפנקו מנערותו למלאות כל משאלותיו, לבסוף נעשה אדון ושולט עליו, עד שמוציאו לתרבות רעה... ויהיה נוח לכעוס על כל צער, על כל צרה, על כל חיסרון... כי הוא רגיל להיות מפונק ואינו יכול לסבול כלום ממה שישתנה קצת מדרך ההרגל שלו
"
(רמ"ד ואלי, וכן
רלב"ג).
1 (אביתר כהן). מפנק = פינוק / עדינות; ביטוי מושאל מ- פנק / עדן / שמן / רכות (ראו "הקבלות").
מנוער = בהתחלה, בראשית דרכו.
אחרית = בהמשך.
מנון = לדעתי מלשון מנוון -
ניוון (קשה, ההיפך מרך – שמן): "מתנונה והולך
"
(תלמוד בבלי, בבא קמא צא.).
מי שמפנק את עבדו בראשית דרכו - באחרית דרכו העבד יתנוון;
מי שמרכך את עבדו בהתחלה - בסוף העבד דווקא יתקשה, יהפוך לבטלן ועצלן.
2.
מנון = שליט, מלשון
תהלים עב17: "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ ינין[יִנּוֹן]
שְׁמוֹ
": אם אדם מפנק את עבדו כשהוא צעיר, העבד ימשול בו כשיגדל
(רש"י, מצודות; ע"פ רבי אבין, בראשית רבה כב ו).
3.
מנון = מונה ומרמה (מלשון הונאה): "מי
שמפנק עבדו בל יעשה מלאכה
מנער, ע"י שהוא נער עדיין ואין בו כח, אז
אחריתו יהיה מנון, יהיה לו בו אונאה, כי יהיה בטל ממלאכה תמיד
"
(מלבי"ם).
4.
מנון = עד: "יצר הרע מסיתו לאדם בעולם הזה ומעיד עליו לעולם הבא... שכן באטב"ח של רבי חייא קורין לסהדה 'מנון'
"
(בבלי סוכה נב:).
"אמר
מנוער דווקא, לפי שבעת הזקנה יש לו רשות לפנקו, כי כבר נתקן ותשש כוחו... כשלמד תורה כל צרכו והכניע את היצה"ר בלהג הרבה יגיעת בשר, אז יוכל לפנק את עצמו
"
(רמ"ד ואלי).
מלכים א ו23: "וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים
עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ
"
ישעיהו מא19: "אֶתֵּן בַּמִּדְבָּר אֶרֶז שִׁטָּה וַהֲדַס
וְעֵץ שָׁמֶן אָשִׂים בָּעֲרָבָה בְּרוֹשׁ תִּדְהָר וּתְאַשּׁוּר יַחְדָּו
"
נחמיה ח15: "וַאֲשֶׁר
יַשְׁמִיעוּ וְיַעֲבִירוּ קוֹל בְּכָל עָרֵיהֶם
וּבִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר צְאוּ הָהָר וְהָבִיאוּ עֲלֵי
זַיִת וַעֲלֵי
עֵץ שֶׁמֶן וַעֲלֵי הֲדַס וַעֲלֵי תְמָרִים וַעֲלֵי עֵץ עָבֹת לַעֲשֹׂת סֻכֹּת כַּכָּתוּב
" (פירוט)
"ועץ שמן. הוא העץ שקורין בלע"ז פי"ן, והוא
עצי שמן, והשמן שיוצא ממנו היא הזפת
"
(רד"ק על ישעיהו מא19).
גם פרופסור פליקס מזהה את עץ שמן עם עץ אורן של היום (פינוס, pine).
לפי התלמוד הבבלי, עץ שמן הוא האפרסמון, אבל זה עץ יקר ונדיר ולא סביר.
לפי התלמוד הירושלמי, עצי שמן הן דדנין (פליקס: זה השם היווני של אורן).
גם בספר העתיק מעשה אלכסנדרוס נאמר "ובידו עץ שמן הנקרא דידא דלק ".
ואמנם, יהודי כורדיסטן קוראים לעץ אורן בשם עץ שמן.
-
פינוקיו הוא שמו של ילד מעץ בסיפור ילדים ידוע.
פירוש השם פינוקיו באיטלקית הוא עץ אורן / אגוז אורן.
לדעתי פינוקיו נגזר מהשורש פנק (פינוס):
לפנק = לעדן (לרכך) = לשמן (וגם, לדשן).
לאגוז האורן קוראים היום
איצטרובל, ולגרעינים
צנובר (בטורקית קוראים לצנובר
פיסטיק).
מנון, מפרש רש"י - "שליט, וכן לפני שמש
ינון שמו (תהילים עב)
". וכן "נין ונכד
". וזה לשון פוריות. והיפוכו שמשורש קרוב לו -
מנוון (כידוע
שורשים רבים נוטים להיות בעלי משמעות הפוכה באותו השורש) - וזהו אולי
כוונת הכתוב.
עוד יוכל להיות - מונה, כמו ב-"האכלתי מוניך בשרם" בישעיה, לשון הונאה.
ועוד אולי קרוב לו - לשון הימנון, דבר החוזר על עצמו, כך העבד בבטלנותו. ומפנק, בשפה המודרנית ידוע לנו מה פירושו - ענג, עדן - כתרגום אונקלוס, שמביא המצודות.
מילים קרובות לזה - פאנק ופאניקה, שגם כאן נראה שזה הפך המשמע הקודם.
ובתנ"ך, יש לנו עוד את המילה "פנג
" (יחזקאל,
כז17), ומשמעה, על פי רש"י ומצודות - עץ אפרסמון, אך לפי קאסוטו - דבש
או שעווה, והוא דבר רך ונעים, על-כן ממין ענייננו.