בין שלווה ואשליה

קוד: בין שלווה ואשליה בתנ"ך

סוג: התאמה1

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

שלווה לפעמים מתוארת כסממן חיובי:

1. תהלים קכב7: "יהי שלום בחילך  שלוה  בארמנותיך"
2. משלי יז1: "טוב פת חרבה  ושלוה  בה מבית מלא זבחי ריב"

ולעיתים שלילי:

1. דניאל ח25: "ועל שכלו והצליח מרמה בידו ובלבבו יגדיל  ובשלוה  ישחית רבים ועל שר שרים יעמד ובאפס יד ישבר"
2. דניאל יא21: "ועמד על כנו נבזה ולא נתנו עליו הוד מלכות ובא  בשלוה  והחזיק מלכות בחלקלקות"
3. דניאל יא24: "בשלוה  ובמשמני מדינה יבוא ועשה אשר לא עשו אבתיו ואבות אבתיו בזה ושלל ורכוש להם יבזור ועל מבצרים יחשב מחשבתיו ועד עת"

וכן:

1. תהלים קכב6: "שאלו שלום ירושלם  ישליו  אהביך"

לעומת:

1. איוב יב6: "ישליו  אהלים לשדדים ובטחות למרגיזי אל לאשר הביא אלוה בידו"

ועוד:

ירמיהו יב1: "צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה  שלו כל  בגדי בגד"

או בדומה לשלווה יש גם שלום:

1. תהלים עג3: "כי קנאתי בהוללים  שלום רשעים  אראה"

לעומת

1. תהלים קיט165: "שלום רב  לאהבי תורתך ואין למו מכשול"

אך ברוב הפעמים גם כשהשלווה מיוחסת לרשעים הרי היא משהו טוב שקורה להם, והשאלה היא מדוע זה קורה להם?

 

ואולם אני התחלתי לחשוב על דבר מעניין והוא הקרבה של המילה שלווה למילה אשליה. להשלות או להישלו. "שלו כל בוגדי בגד" שלעיל יכול להיות נדרש גם כ-שגו באשליות. כמו ב - מלכים ב ד28: "ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא  תשלה  אתי". וכן קרוב לו הפועל שלל.

והנה, מצאתי בפילוסופיה המזרחית, בבודהיזם בעיקר, התייחסות לשני המובנים האלה יחדיו. שכן היא מדברת על ה"מאיה"=אשליה, הנוצרת מתוך מעגל החיים והמוות הנקרא "סמסרה", ואשר הדרך לצאת ממנה ולהשתחרר היא "נירוונה"=שלווה, בדרך ההארה.

אך מה המשמעות של דבר זה? כאן תיתכנה שתי תשובות הפוכות: או כדרך הבודהיזם – שהשלווה מושגת על-ידי התגברות על מסך האשליה של תשוקות ודחפי העולם הזה. ואפשר גם להפך – שהשלווה היא-היא האשליה המנתקת אותך מהעולם.

אם נחזור לדרך היהדות, הרי שבמקומות רבים היא ממליצה על אורך-רוח, סבלנות ושלווה פנימית, אך מצד שני היא ממליצה גם על עשייה וחריצות, למשל. אני אישית נוטה לתמוך בשלווה הפילוסופית, כפי שהיא מופיעה בספר קהלת, שהרי "זה לעמת זה עשה אלוהים", כך שהכול מתבטל. אך יבחר לו איש-איש את דרכו.

 

לסיום, ציטוט שמצאתי בספרו החדש של פרם באבא "מן הסבל אל האושר":

"שלווה פנימית היא הנעלה שבין המידות הטובות, וכמיהתם הסודית של

כל היצורים היא להיות בשלווה. שלווה פנימית היא קבלה עמוקה של מה

שקיים כפי שהוא. ניתן להשיג שלווה פנימית רק על־ידי ויתור על האגו, ועל־

ידי אי־התנגדות לכל דבר ולכל אדם. השלווה נולדת מתוך אמון עמוק באל,

והיא מופיעה כאשר אנחנו נכנעים לחלוטין ומאפשרים לקולו של האל להדריך

אותנו מתוכנו".

http://www.prembaba.org.il/book.pdf