קוד: בין שלווה ואשליה בתנ"ך
סוג: התאמה1
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
שלווה לפעמים מתוארת כסממן חיובי:
ולעיתים שלילי:
וכן:
לעומת:
ועוד:
ירמיהו יב1: "צדיק אתה ה' כי אריב אליך אך משפטים אדבר אותך מדוע דרך רשעים צלחה שלו כל בגדי בגד"
או בדומה לשלווה יש גם שלום:
לעומת
אך ברוב הפעמים גם כשהשלווה מיוחסת לרשעים הרי היא משהו טוב שקורה להם, והשאלה היא מדוע זה קורה להם?
ואולם אני התחלתי לחשוב על דבר מעניין והוא הקרבה של המילה שלווה למילה אשליה. להשלות או להישלו. "שלו כל בוגדי בגד" שלעיל יכול להיות נדרש גם כ-שגו באשליות. כמו ב - מלכים ב ד28: "ותאמר השאלתי בן מאת אדני הלא אמרתי לא תשלה אתי". וכן קרוב לו הפועל שלל.
והנה, מצאתי בפילוסופיה המזרחית, בבודהיזם בעיקר, התייחסות לשני המובנים האלה יחדיו. שכן היא מדברת על ה"מאיה"=אשליה, הנוצרת מתוך מעגל החיים והמוות הנקרא "סמסרה", ואשר הדרך לצאת ממנה ולהשתחרר היא "נירוונה"=שלווה, בדרך ההארה.
אך מה המשמעות של דבר זה? כאן תיתכנה שתי תשובות הפוכות: או כדרך הבודהיזם – שהשלווה מושגת על-ידי התגברות על מסך האשליה של תשוקות ודחפי העולם הזה. ואפשר גם להפך – שהשלווה היא-היא האשליה המנתקת אותך מהעולם.
אם נחזור לדרך היהדות, הרי שבמקומות רבים היא ממליצה על אורך-רוח, סבלנות ושלווה פנימית, אך מצד שני היא ממליצה גם על עשייה וחריצות, למשל. אני אישית נוטה לתמוך בשלווה הפילוסופית, כפי שהיא מופיעה בספר קהלת, שהרי "זה לעמת זה עשה אלוהים", כך שהכול מתבטל. אך יבחר לו איש-איש את דרכו.
לסיום, ציטוט שמצאתי בספרו החדש של פרם באבא "מן הסבל אל האושר":
"שלווה פנימית היא הנעלה שבין המידות הטובות, וכמיהתם הסודית של
כל היצורים היא להיות בשלווה. שלווה פנימית היא קבלה עמוקה של מה
שקיים כפי שהוא. ניתן להשיג שלווה פנימית רק על־ידי ויתור על האגו, ועל־
ידי אי־התנגדות לכל דבר ולכל אדם. השלווה נולדת מתוך אמון עמוק באל,
והיא מופיעה כאשר אנחנו נכנעים לחלוטין ומאפשרים לקולו של האל להדריך
אותנו מתוכנו".
http://www.prembaba.org.il/book.pdf