ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם

קוד: ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם בתנ"ך

סוג: הבדל

מאת: רותי רובין

אל: כפית ה'תשס"ה חשון

תגובה ל: ראה שנכתבה ב08:28:18  21.12.2004

"כשאדם מסתכל על כל נוף בטבע כמו שקיעה או מדבר הוא יכול לראות רק חול ואבנים או סתם מים זורמים. הוא יכול להתבונן גם בטבע ולראות איך אבן, גם הקטנה ביותר, במקומה עומדת, וכל האבנים יחדיו יוצרות הרים רמים . קניונים עצומים שעומקם לא נראה לעין ואיך כל צבעי השקיעה משתלבים יחדיו. איך כל העצמים והפרחים וכל שאר הברואים משלימים זה את זה ויוצרים תרומה נפלאה שלא ניתן לתארה במילים . כך גם ניתן להסתכל על בני אדם ניתן לראות בהם רק את הרע , אך אם תקשיב לקולם הפנימי, ותשמע את אשר יש עמוק בתוך ליבם , תשים לב עד כמה שהם מיוחדים . "

אין בכוונתי להתעמק בקטע הזה. כוונתי היתה רק שתשימו לב לפעולתן של העיניים בקטע ולפעולתן של האוזניים - השמיעה.

רציתי בהתחלה לחקור את השורש ר.א.ה. שורש זה שימושי ביותר, ולכן גם נכנס לשפתנו במשך היום פעמים רבות. חשבתי שמשמעות השורש כבר ברורה מאליה, אך בפתחי את מילון אבן שושן - גיליתי כי אין הדבר כך. למרות שבדרך כלל לא נהוג להתעמק כל כך בהגדרותיו של המילון, אבקש דווקא לעשות זאת. לתדהמתי גיליתי הגדרות ודברים שלא הכרתי קודם.

ההגדרה הראשונה שניתנה היא, כאמור, הכי פשוטה ושטחית:

« "קלט מראה דבר בעיניו". ההגדרה השניה שדומה מאוד לראשונה היא:

  « "התבונן, הסתכל". להגדרות אלה ניתן למצוא אינספור דוגמאות בתנ"ך ואין ברצוני להרחיב עליהן. ההגדרה השלישית כבר מראה אופי קצת שונה, ויש בה יותר עומק.

« "תפש, השיג, הבין". כמדומני, שזו הסתכלות קצת יותר עמוקה מאשר התבוננות פשוטה. דוגמה יפה לכך שאפשר למצוא בתנ"ך היא בפסוק: "ועתה דעי וראי מה תעשי כי כלתה הרעה אל אדוננו ועל כל ביתו" (שמואל א' כה, יז) עבדי נבל פונים אל אביגיל לאחר התייחסותו השלילית כלפי נערי דוד. לפי סמיכותן של המילים "דעי" ו-"ראי", וגם לפי ההקשר של הפסוק, אפשר להבין שהכוונה ל"ראי" פה היא להבין, לחשוב מה עליך לעשות. עוד דוגמא יפה לכך בתנ"ך היא בבראשית כח, ח: "וירא עשו כי רעות בנות כנען בעיני יצחק אביו" - כאן ברור שמשמעות המילה "וירא" היא הבין. עשו הבין שבנות כנען אינן מוצאות חן בעיני אביו ולכן הלך אל ישמעאל ולקח את בתו לאשה.

ההגדרה הרביעית שנותנת המילון היא:

  « "הכיר כטוב, בחר, מצא לראוי", היא כבר בדרגה גבוהה יותר מאשר הבנה. על מנת להבין ישנו צורך לחשוב קצת יותר. בחירה היא כבר מעלה מעל ההבנה. על מנת לבחור צריך לשקול ולבסוף להחליט ולוותר על שאר האפשריות, כפי שאנו אומרים: 'נעשה מתוך שיקול דעת.' כשהקב"ה אומר לשמואל ללכת לישי להמליך את אחד מבניו לו למלך נאמר: "מלא קרנך שמן ולך אשלחך אל ישי בית הלחמי כי ראיתי בבניו לי מלך" (שמואל א' טז, א) אנו רואים שיש פה בחירה.

נסכם קצת. עד כה ראינו כי התחלנו עם פירוש מאוד שטחי, פירוש מאוד פשוט, וכשהמשכנו הלאה הפירושים נהיו יותר מורכבים. בשלב האחרון ראינו כי יש צורך לחשוב ולהעמיק קצת יותר. אם נלך על פי המהלך שהובלתי עד כה, איזה פירוש נותר? הסתכלות שבאה ממקום עמוק, לא רק על פי השכל. הסתכלות שנובעת מתוך הבנה. כשיעקב אומר לבניו לרדת למצרים, הוא מסתכל על המציאות מתוך הבנה עמוקה [1] . וכך הוא אומר להם: "וירא יעקב כי יש שבר במצרים ויאמר לבניו למה תתראו" (בראשית מב, א) ראינו בתחילה שיעקב מסרב לתת לבניו לרדת מצרימה מפחד לאבד עוד אחד מבניו, אך לאחר הבנה וראיית מציאות חדשה - הוא מסתכל שוב על המציאות, מבין אותה אחרת ואומר לבניו לרדת מצרימה.

עד כאן הקפה ראשונה.

במקביל, נחקור את השורש ש.מ.ע.

« קלט באוזניו

« סופר לו, נאמר לו

« הקשיב, האזין, הטה אוזנו לקלוט את הנאמר לו.

שוב, כמו בפעם הקודמת, בהגדרה השלישית נתקלנו בפירוש שדורש קצת יותר מחשבה. על מנת להקשיב, יש צורך במאמץ וריכוז. אם אתה מדבר עם משהו, עיניו יכולות להתבונן בך אבל אם הוא לא מקשיב - תוכל להבחין בזאת. בפסוק " שמעו מלכים האזינו רוזנים" (שופטים ה, ג), שאמרה לנו דבורה הנביאה, על פי ההקשר של מילות המשפט - אפשר להגיע לידי פירוש המילה. הקשיבו מלכים, האזינו רוזנים.

« קיבל בקשה, נעתר, מילא רצון.

זהו כבר שלב של הוצאה לפועל. לא רק שמיעה אלא עשייה מתוך השמיעה, מתוך הבנה. ה' אומר לאברהם "ולישמעאל שמעתיך (קיבלתי, נעתר אני לבקשה) - הנה ברכתי אותו והפריתי אותו והרביתי אותו במאד מאד" (בראשית יז, כ)

גם אברהם, בעת קניית שדה עפרון לקבורת שרה אומר: "אך אם אתה לו שמעני" (בראשית כג, יג) "שמעני" - קבל בקשתי, מבקש אברהם.

ועתה, הפירוש האחרון. לפי ה"סכימה" שראינו עד כה, הפירוש האחרון הוא העמוק ביותר. הפירוש הוא:

« הבנה, הכרה, וידיעה.

יש דוגמה אחת שברצוני להביא. על הפסוק אותו אומרים בתפילה: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד!" (דברים ו, ד) מביא הרמב"ן ש" בא והזכיר אותה אחר עשרת הדיברות לפי שהוא שורש באמונה וכל מי שאינו מודה בו - כופר בעיקר " יש צורך לחקור ולהעמיק בענין זה, כי משורשי האמונה הוא!

נתבונן קצת [2] במה שנאמר עד כה. ראינו כי לשורשים ר.א.ה ו-ש.מ.ע יש כמה משמעויות. המשמעויות הוגדרו מהקל אל הכבד. מהשטחיות אל העומק. אך, שאלתי היא האם ראינו באיזה הקשר משתמשים בכל מילה? האם יש רעיון מיוחד שעומד מאחורי כל מילה שבה ראה הכתוב לנכון להשתמש דווקא בשורש זה? האם באמת מצאנו מהו ההבדל המשמעותי בין שני השורשים?

עתה, ארצה להעמיד בפניכם כמה מקרים:

·        המקרה הראשון הוא אצל אדם וחוה - בעת אכילה מעץ הדעת: "ותרא האשה כי טוב העץ למאכל וכי תאוה הוא לעינים" (בראשית ג, ו)

·        יהודה ותמר- וזה לשון הכתוב: "ויראה יהודה... ויט אליה אל הדרך" (בראשית לח, טו-טז)

·        המקרה השלישי, בעת חקירת עכן אודות המעילה בחרם: "וארא בשלל אדרת שנער אחת טובה... ואחמדם ואקחם" (יהושע ז, כא)