קוד: חרף = ירה בתנ"ך
סוג: הגדרה
מאת: אביתר כהן
אל:
לשורש
חרף כמה משמעויות שקשורות זה בזה
חורף = עונת הגשמים /
היורה / מטר (להמטיר)
חרף =
ירה / זרק / סקל / השליך
חרף = קילל / גידף {אולי קשור ל:
ירה – יריקה? בדרך כלל הקללה באה עם יריקה}
קלס (חרפה) כנראה שיכול של סקל
רגם (אבן)
רגימת אבנים – יריה / זריקה / סקילה
לרגם יש גם משמעות של קללה (בערבית)
באוגריתית
: רגם = דיבר / סיפר (מזכיר את
תרגום בעברית)
וכנראה גם קללה בהקבלה ללחישה (לחש-כישוף-קללה):
"
רגם
עץ
ולחשת
אבן "
גם בעברית אנחנו משתמשים בביטוי " ירה את דבריו" (דיבר מהר)
רגם קשור לרקם (רוק – rock ) = סלע / אבן
בזק
– עניינו בין השאר
אבן וגם
ספירה (יש קשר בין סיפור / דיבור לספירה)
שמואל א יא8: "ויפקדם בבזק ויהיו בני ישראל שלש מאות אלף ואיש יהודה שלשים אלף"
לדעתי
העיר
בזק =
אבן בהן / אבן הגדולה (אגודל),
לכך רומז הפסוק:
שופטים א7: "ויאמר אדני
בזק שבעים מלכים
בהנות ידיהם ורגליהם מקצצים היו מלקטים תחת שלחני
כאשר עשיתי כן שלם לי אלהים ויביאהו ירושלם וימת שם"
--
בראשית ח22: "עד כל ימי הארץ זרע וקציר וקר וחם
וקיץ
וחרף ויום ולילה לא ישבתו"
עמוס ג15: "והכיתי בית
החרף על בית
הקיץ ואבדו בתי השן וספו בתים רבים נאם ה' "
דברים יא14: "ונתתי
מטר ארצכם בעתו
יורה ומלקוש ואספת דגנך ותירשך ויצהרך"
הושע ו3: "ונדעה נרדפה לדעת את ה' כשחר נכון מוצאו ויבוא
כגשם לנו כמלקוש
יורה ארץ"
שמות יט13: "לא תגע בו יד כי
סקול יסקל או
ירה יירה אם בהמה אם איש לא יחיה במשך היבל המה יעלו בהר"
שופטים ה18: "זבלון עם
חרף נפשו למות ונפתלי על מרומי שדה"
(השליך נפשו מנגד)
שמואל א יז25: "ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי
לחרף את ישראל עלה.."
תהלים מד14: "תשימנו
חרפה לשכנינו לעג
וקלס לסביבותינו"
עזרא ב17-18: בני בצי שלש מאות עשרים ושלשה. בני
יורה מאה ושנים עשר.
ראו עוד
תמרים - יהודה זיו
--
עוד בעניין:
קללה (בראשית יב3: "ואברכה מברכיך
ומקללך
אאר ונברכו בך כל משפחת האדמה")
ארירה / מארה
(בראשית ט25: "ויאמר
ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו")
קבה
(במדבר כג8: "מה
אקב לא
קבה אל ומה
אזעם לא
זעם ה' ")
חרף
(שמואל א יז25: "ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי
לחרף את ישראל עלה..")
חסד (חרפה)
(ויקרא כ17: "ואיש אשר יקח את אחתו בת אביו או בת אמו וראה את ערותה והיא תראה את ערותו
חסד הוא..")
גדף
(תהלים מד17: "מקול
מחרף
ומגדף מפני אויב ומתנקם")
איוב לט13: "כנף רננים נעלסה אם
אברה
חסידה
ונצה "
יחזקאל יז3: "ואמרת כה אמר אדני ה' הנשר הגדול גדול
הכנפים ארך
האבר מלא
הנוצה אשר לו הרקמה.."
לפי אבן שושן:
גדף בארמית נוצה, אבל נראה לי שלמעשה כנף.. בדומה לגף / אגף (גפיים)
לבן
עניינו גם לבנה = אבן =
רגם..
ראו מאמרי על:
חסידה = ציפור לבנה