חסידה = ציפור לבנה

נספח - פירושים נוספים

אלקנה ביליק (" החי בפרשת שמיני") כתב:

...יש שאותו התרגום עצמו נותן לחיה מסוימת כמה וכמה שמות, או רואה בשם מסוים כמה וכמה חיות. החסידה, למשל, תורגמה ב- 70 בארבעה שמות שונים: אורדיוס, פלקן, חסידה, אפופס, ובוולגטה בשלשה שמות: Onocratulus, Milvus, Herodius. וכל השמות האלה לא נתקבלו. החסידה זוהתה, כפירושו של רש"י, Cieloia. זיהוי זה נתקבל על כל הפרשנים והזואולוגי...

השם חסידה ciconia ניתן לעוף הגדול. החסידה הלבנה ידועה מאד, החסידה השחורה מוכרת אך למעטים. ובמה זכה עוף זה לשם יפה כל כך? (אגב, גם ברומית נקרא Avis pias כלומר עוף חסוד). היו מרבותינו שהפליגו בשבחו של העוף ("שעושה חסד עם חברותיה" במזונותיה. אחדים פירשו תכונה זו לשלילה: "עושה חסד רק עם חברותיה", ולא עם כל הזקוק לחסד ולעזרה). יש מי שפירש חסד זה לגנאי "חסד" - תועבה, חרפה. אבן עזרא פירש: היא מגזרת חסד בדרך רחוקה - על דרך חסד שבויקרא כ', יז, וכן הוראת השורש "חסד" במשלי כ"ה (אגב, מן הראוי להזהיר את התלמידים שלא להתקרב יתר על המידה אליה. קרה ובאחת המושבות ניקרה חסידה במקורה עין של ילד, שהתקרב יותר מדי אליה, החסידה נמשכה אל הברק שבעין ועשתה מה שעשתה). 

הרב אברהם קורמן (" עופות טהורים וטמאים") כתב:

החסידה

" ואת החסידה..." (י"א,יט). "ולמה נקרא שמה חסידה? שעושה חסד עם חברותיה" (חולין, ס"ג,א), נשאלת השאלה, אם היא כל כך טובה, מדוע נאסרה באכילה? הרמב"ן טוען שהעופות הטמאים אסורים באכילה בשל אכזריותם. מן הראוי, איפוא, שהחסידה העושה חסד עם חברותיה תהא כשרה? אמר הרי"מ, מאחר שהיא עושה חסד רק עם חברותיה, לכן נאסרה, כי בעניין מזונות אין להפלות בין זר לחבר. בימינו התברר, שדוקא החיות האכזריות תורמות מזון לחברותיהן (ראה לעיל בהערה 22).

קשה לדעת למה התכוונו באימרה, שהיא עושה חסד עם חברותיה. המעניין שגם הרומאים כינו ציפור זו בשם Avis pia שפירושו "עוף חסיד". עובדה היא, שציפור זו נוהגת חיי משפחה נאמנים בין שני בני הזוג. הם שומרים אמונים זה לזו כל ימי חייהם. תמיד מידי שנה, חוזרים לאותו קן שבנו לראשונה. הגר"א ("אדרת אליהו" על פרשת ראה) מביא דרש שהיא נקראת חסידה, משום שהיא טובלת תמיד לאחר ההזדוגות. על זיהויה של החסידה ראה להלן.

החסידה - מקובל לזהות את החסידה המוזכרת בתורה עם הציפור ארוך הרגליים, השוקיים, הצוואר והמקור: Stork באנגלית Storch,(Ciconia ciconia) בגרמנית, בפולנית Bocian וברומנית Barza. רש"י פירש ג"כ "דיה לבנה ציגוניא" בלע"ז. כך משתמע גם מאונקלוס המתרגם: "חוריתא". אולם אין כל בטחון שאכן לציפור זה התכוונה התורה. רס"ג שתירגם-פירש את התורה לערבית העיר הערה מעניינת:

"ואע"פ שתרגמנו אלו העשרים עופות כפי שקבלנו... הרי כל פרט מהם אילו יבוא לידינו לא היינו מכירים בבירור שזה הוא וזה שמו, וכל שכן שיש בין עשרים אלו שנאמר בהם למינהו ארבע פעמים, שמשמע שיש עוד כאן מינים אחרים אסורים שאינם בכלל אלו העשרים" (פירוש רבינו סעדיה גאון על התורה, בתירגום הרב י, קאפח, ירושלים תשמ"ד, עמ' קכ"ב, הערה 4). הוא תירגם (כאמור, כפי שקיבל מקודמיו) את "החסידה" ל"צקר". כך גם תירגם ר' יונה אבן ג'נאח וגם ברוב התרגומים הערביים של ימי הביניים. "צקר" הוא הבז או ציפור ממשפחת הבזים.

בגמרא מובא בשם ר' יהודה, שחסידה היא "דיה לבנה" (חולין ס"ג,א; כך גם בתרגום המכונה "יונתן"). כאמור אונקלוס תירגם "חוריתא" בלי הקידומת "דיה". אולם רבים סברו אחרת, שציפור שאנו מכנים אותה "חסידה" הוא עוף טהור וכשר. ב"תולדות אדם וחוה" לרבנו ירוחם (תלמיד הרא"ש) נאמר: "הסיגואינ"ה המקננת בבתים הגבוהים היא טהורה שיש לה סימני טהרה כמו אווז ממש, וגם כף רגלה רחב כמו אווז וידוע שאינה דורסת וקבלתי שהיא עוף טהור. וראיתי בכמה מקומות שנהגו בה היתר, ויש מקומות שנוהגין בה איסור, שסוברין שהיא חסידה הכתובה בתורה..." (נתיב ט"ו,ח"ה). גם רבו הרא"ש מזכיר זאת בהשיבו לשואל: "דע כי בארצנו ובספרד אין אוכלין עוף המקונן על הבתים... ומאכלו צפרדעים ולועזין קוראין אותו סיגוניא, ואנו קוראין לו חסידה, כך אנו מקובלים בארצנו ומה נעשה למקומות שאוכלין אותו? הם יאמרו לך עוף טהור נאכל במסורת ומקובלים אנו שהוא טהור" (שו"ת רא"ש כלל כ', סי' כ). אין ספק ש"החסידה" שאנו מכירים היא טמאה. היא נזונת רק מצפרדעים, נחשים ועוד. אין היא אוכלת גרעינים. כל גופה בנוי מחומר שרצי.

אין ספק שהחסידה המוזכרת בספר ירמיה (ח,ז): "גם חסידה בשמים ידעה מועדיה" ובספר תהלים: ""חסידה - ברושים ביתה" (ק"ד,יז) אכן הכוונה לציפור שאנו מכנים "חסידה". היא בונה את קינה (=ביתה" על ברושים ועצים אחרים. באירופה התרגלה לבני אדם ובונה את קינה על גגות הבתים. היא יודעת את מועדיה ונודדת לפני בוא החורף מהארצות הקרות אל הארצות החמות.

אולם אין צל ספק, שהחסידה המוזכרת בספר איוב, אין לזהותה לא עם "ציגוניא" וגם לא עם משפחת הבזים. מחבר ספר איוב ידע היטב את תכונות בעלי החיים והציפורים שהזכיר ותיארם בדייקנות. הוא מסווג את החסידה יחד עם "כנף רננים", שמחוסר בינה הן מטילות את הביצים על הארץ ומפקירות אותן לדריסת חיית השדה (ל"ט,יג). לא הציגוניאות ולא הבזות מטילות את ביציהן על האדמה.