קוד: סמכות אנושית לעומת סמכות א-להית במערכת המשפט בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: מחברים שונים
אל: דרישת ה' באמצעות חקר המקרא
מתוך
http://hydepark.hevre.co.il/topic.asp?topic_id=706983
---
נכספהנפשי: רציתי להפנות את תשומת ליבכם לכך שבפשט של פרשת "כי יפלא" לא מתואר גוף המורכב מכהנים ומשופטים. אפשר לשאול רק את הכוהן העומד לשרת שם את ה', או רק את השופט, או כמה מהם.
שנית, מתוך עיון בכלל החומש והתנ"ך, אפשר להבין הנחה בלתי כתובה שכניראה כלולה בפרשה זו. טענתי היא שהפוסק במקום אשר יבחר ה' אמור להיות נביא.
הרי בספרי "נביאים" בתנ"ך מתוארת עבודה זרה ושחיתות של הכהנים והמנהיגים. בודאי שלא ראוי היה לפרט לקבל מכהנים או מנהיגים פסיקות. יותר חמור מכך - אף במקדש היתה עבודה זרה ואולי שחיתות. מי שהולך לפי הפשט של פרשת "כי יפלא", בלי לקחת בחשבון את שאר החוקים בחומש והטפות הנביאים וההגיון האנושי, עלול ללכת לפי מנהיגים מושחתים עובדי אלילים במקדש או במקום המשכן (בני עלי הכהנים למשל).
על כך אני מבסס את הצורך להוסיף הנחה סמויה לפסקה. ולהלן אפרט את התפיסה הכללית שמצאתי במקרא לפיה הגעתי להנחה שמדובר בכהן או שופט שהוא נביא.
מהות הקשר לאלהים
בזמן שהיו בנ"י במדבר אלוהים היה שוכן בתוכם, ולדעתי המשמעות העיקרית של שכינה זו היא שה' מתפקד כשופט ומורה, מקיים דיאלוג עם העם דרך משה:
[שמות פרק כה] (א) וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר:... (כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל-אֲרֹן הָעֵדֻת, אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
[שמות פרק כח] (א) וְאַתָּה הַקְרֵב אֵלֶיךָ אֶת-אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאֶת-בָּנָיו אִתּוֹ מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְכַהֲנוֹ-לִי, אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן:...
[שמות פרק כט]... (לח) וְזֶה אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה עַל-הַמִּזְבֵּחַ... (מב) עֹלַת תָּמִיד לְדֹרֹתֵיכֶם פֶּתַח אֹהֶל-מוֹעֵד לִפְנֵי יְהוָה, אֲשֶׁר אִוָּעֵד לָכֶם שָׁמָּה לְדַבֵּר אֵלֶיךָ שָׁם: (מג) וְנֹעַדְתִּי שָׁמָּה לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וְנִקְדַּשׁ בִּכְבֹדִי: (מד) וְקִדַּשְׁתִּי אֶת-אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת-הַמִּזְבֵּחַ, וְאֶת-אַהֲרֹן וְאֶת-בָּנָיו אֲקַדֵּשׁ לְכַהֵן לִי: (מה) וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים: (מו) וְיָדְעוּ כִּי אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לְשָׁכְנִי בְתוֹכָם, אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם:
אנו רואים דיאלוג זה מתממש בסיפור בנות צלפחד (במדבר פרק כז) למשל, ולאחר מכן בתגובת השבט שלהן לפתרון של ה' (במדבר פרק לו), כמו כן כאשר נתפס המקושש ולא ידעו מה לעשות עמו (במדבר פרק טו), וכן כאשר היו אנשים טמאים לנפש אדם ולא יכלו לחוג את הפסח (במדבר פרק ט). בכל המקרים האלה משה פשוט שאל את ה' וקיבל תשובה והביאה לעם. כך הבעיות אמורות להפתר. בכל המקרים האלה – משה לא נועץ במשהו כמו הסנהדרין אלא שואל את ה' ומקבל הוראה.
מינוי השופטים שמתחיל לאחר עצת יתרו, הוא למעשה הירארכיה שיפוטית שצריכה להגיע עד לאלוהים, כאשר משה הוא החוליה המקשרת בין האנשים לאלוהים:
[שמות פרק יח]
...(יז) וַיֹּאמֶר חֹתֵן מֹשֶׁה אֵלָיו, לֹא-טוֹב הַדָּבָר אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה: (יח) נָבֹל תִּבֹּל גַּם-אַתָּה גַּם-הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר עִמָּךְ, כִּי-כָבֵד מִמְּךָ הַדָּבָר לֹא-תוּכַל עֲשֹׂהוּ לְבַדֶּךָ: (יט) עַתָּה שְׁמַע בְּקֹלִי אִיעָצְךָ וִיהִי אֱלֹהִים עִמָּךְ, הֱיֵה אַתָּה לָעָם מוּל הָאֱלֹהִים וְהֵבֵאתָ אַתָּה אֶת-הַדְּבָרִים אֶל-הָאֱלֹהִים: (כ) וְהִזְהַרְתָּה אֶתְהֶם אֶת-הַחֻקִּים וְאֶת-הַתּוֹרֹת, וְהוֹדַעְתָּ לָהֶם אֶת-הַדֶּרֶךְ יֵלְכוּ בָהּ וְאֶת-הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר יַעֲשׂוּן: (כא) וְאַתָּה תֶחֱזֶה מִכָּל-הָעָם אַנְשֵׁי-חַיִל יִרְאֵי אֱלֹהִים אַנְשֵׁי אֱמֶת שֹׂנְאֵי בָצַע, וְשַׂמְתָּ עֲלֵהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים שָׂרֵי מֵאוֹת שָׂרֵי חֲמִשִּׁים וְשָׂרֵי עֲשָׂרֹת: (כב) וְשָׁפְטוּ אֶת-הָעָם בְּכָל-עֵת וְהָיָה כָּל-הַדָּבָר הַגָּדֹל יָבִיאוּ אֵלֶיךָ וְכָל-הַדָּבָר הַקָּטֹן יִשְׁפְּטוּ-הֵם, וְהָקֵל מֵעָלֶיךָ וְנָשְׂאוּ אִתָּךְ: (כג) אִם אֶת-הַדָּבָר הַזֶּה תַּעֲשֶׂה וְצִוְּךָ אֱלֹהִים וְיָכָלְתָּ עֲמֹד, וְגַם כָּל-הָעָם הַזֶּה עַל-מְקֹמוֹ יָבֹא בְשָׁלוֹם: (כד) וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה לְקוֹל חֹתְנוֹ, וַיַּעַשׂ כֹּל אֲשֶׁר אָמָר:
לדעתי אי אפשר לעשות הירארכיה כזאת של שופטים, אם אין אלוהים בראשה כמו שמתואר בפיסקה העליונה. זה מוציא את העיקר מן השיטה.
לאור זאת אני מבין את הפיסקה בדברים אשר באה לענות על השאלה – מה לעשות כאשר לא ברור כיצד יש לנהוג?
... (ח) כִּי יִפָּלֵא מִמְּךָ דָבָר לַמִּשְׁפָּט בֵּין-דָּם לְדָם בֵּין-דִּין לְדִין וּבֵין נֶגַע לָנֶגַע דִּבְרֵי רִיבֹת בִּשְׁעָרֶיךָ, וְקַמְתָּ וְעָלִיתָ אֶל-הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ: (ט) וּבָאתָ אֶל-הַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם וְאֶל-הַשֹּׁפֵט אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְדָרַשְׁתָּ וְהִגִּידוּ לְךָ אֵת דְּבַר הַמִּשְׁפָּט: (י) וְעָשִׂיתָ עַל-פִּי הַדָּבָר אֲשֶׁר יַגִּידוּ לְךָ מִן-הַמָּקוֹם הַהוּא אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה, וְשָׁמַרְתָּ לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר יוֹרוּךָ: (יא) עַל-פִּי הַתּוֹרָה אֲשֶׁר יוֹרוּךָ וְעַל-הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר-יֹאמְרוּ לְךָ תַּעֲשֶׂה, לֹא תָסוּר מִן-הַדָּבָר אֲשֶׁר-יַגִּידוּ לְךָ יָמִין וּשְׂמֹאל: (יב) וְהָאִישׁ אֲשֶׁר-יַעֲשֶׂה בְזָדוֹן לְבִלְתִּי שְׁמֹעַ אֶל-הַכֹּהֵן הָעֹמֵד לְשָׁרֶת שָׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אוֹ אֶל-הַשֹּׁפֵט, וּמֵת הָאִישׁ הַהוּא וּבִעַרְתָּ הָרָע מִיִּשְׂרָאֵל: "(דברים י"ז)
גם כאן אי אפשר להוציא מהשיטה את המקום אשר יבחר ה'. שכן מקום זה הוא מקום הדיאלוג בין ה' לעם, דרך נציגיו, בהתאם למה שהיה במשכן.
לכהן למשל היה "אורים ותומים" אשר שימשו כדי לשאול את ה':
[במדבר פרק כז] (יח) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ אֶת-יְהוֹשֻׁעַ בִּן-נוּן אִישׁ אֲשֶׁר-רוּחַ בּוֹ, וְסָמַכְתָּ אֶת-יָדְךָ עָלָיו: (יט) וְהַעֲמַדְתָּ אֹתוֹ לִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן וְלִפְנֵי כָּל-הָעֵדָה, וְצִוִּיתָה אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם: (כ) וְנָתַתָּה מֵהוֹדְךָ עָלָיו, לְמַעַן יִשְׁמְעוּ כָּל-עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: (כא) וְלִפְנֵי אֶלְעָזָר הַכֹּהֵן יַעֲמֹד וְשָׁאַל לוֹ בְּמִשְׁפַּט הָאוּרִים לִפְנֵי יְהוָה, עַל-פִּיו יֵצְאוּ וְעַל-פִּיו יָבֹאוּ הוּא וְכָל-בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל אִתּוֹ וְכָל-הָעֵדָה:
התפקיד של משה שתואר בפרשת יתרו, הוא תפקיד של נביא. זהו המנגנון העיקרי של התורה שבע"פ האמיתית – תורה הבאה מן הקדוש ברוך הוא.
התורה מחייבת לשמוע לנביא:
... (יד) כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל-מְעֹנְנִים וְאֶל-קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ, וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: (טו) נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ, אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן: (טז) כְּכֹל אֲשֶׁר-שָׁאַלְתָּ מֵעִם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר, לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת-קוֹל יְהוָה אֱלֹהָי וְאֶת-הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא-אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת: (יז) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלָי, הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ: (יח) נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ, וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל-אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ: (יט) וְהָיָה הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא-יִשְׁמַע אֶל-דְּבָרַי אֲשֶׁר יְדַבֵּר בִּשְׁמִי, אָנֹכִי אֶדְרֹשׁ מֵעִמּוֹ: (כ) אַךְ הַנָּבִיא אֲשֶׁר יָזִיד לְדַבֵּר דָּבָר בִּשְׁמִי אֵת אֲשֶׁר לֹא-צִוִּיתִיו לְדַבֵּר וַאֲשֶׁר יְדַבֵּר בְּשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וּמֵת הַנָּבִיא הַהוּא: (כא) וְכִי תֹאמַר בִּלְבָבֶךָ, אֵיכָה נֵדַע אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה: (כב) אֲשֶׁר יְדַבֵּר הַנָּבִיא בְּשֵׁם יְהוָה וְלֹא-יִהְיֶה הַדָּבָר וְלֹא יָבוֹא הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר לֹא-דִבְּרוֹ יְהוָה, בְּזָדוֹן דִּבְּרוֹ הַנָּבִיא לֹא תָגוּר מִמֶּנּוּ: (דברים י"ח)
בימינו אין נבואה ואלהים מסתיר פניו מאתנו, ככתוב:
(טז) וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם-אֲבֹתֶיךָ, וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה אַחֲרֵי אֱלֹהֵי נֵכַר-הָאָרֶץ אֲשֶׁר הוּא בָא-שָׁמָּה בְּקִרְבּוֹ וַעֲזָבַנִי וְהֵפֵר אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר כָּרַתִּי אִתּוֹ: (יז) וְחָרָה אַפִּי בוֹ בַיּוֹם-הַהוּא וַעֲזַבְתִּים וְהִסְתַּרְתִּי פָנַי מֵהֶם וְהָיָה לֶאֱכֹל וּמְצָאֻהוּ רָעוֹת רַבּוֹת וְצָרוֹת, וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי-אֵין אֱלֹהַי בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה: (יח) וְאָנֹכִי הַסְתֵּר אַסְתִּיר פָּנַי בַּיּוֹם הַהוּא עַל כָּל-הָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה, כִּי פָנָה אֶל-אֱלֹהִים אֲחֵרִים: (דברים פרק לא)
לדעתי אסור להתעלם מן השתיקה של אלוהים ולמלא את החוסר באנשים בשר ודם. זה בערך מה שהיה חטא העגל – נסיון למלא את החוסר כאשר משה נעלם בהר ואין קשר עם אלהים.
בודאי כאשר ההלכה קובעת שתפקידו של אלוהים כשופט נגמר, זה לא מעיד על כך שאנו מוכנים לשוב ה'.
לדעתי, כיום כל אחד צריך לנסות להבין ביושר לב מה אלהים צוה עלינו לעשות ומה רצונו. וכאשר נדרש בכל לבבנו (כלומר לרצות ולחפש) את אלהים הוא יגלה אלינו שנית, כפי שאומר משה:
(כו) הַעִידֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת-הַשָּׁמַיִם וְאֶת-הָאָרֶץ כִּי-אָבֹד תֹּאבֵדוּן מַהֵר מֵעַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים אֶת-הַיַּרְדֵּן שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ... (כז) וְהֵפִיץ יְהוָה אֶתְכֶם בָּעַמִּים... (כט) וּבִקַּשְׁתֶּם מִשָּׁם אֶת-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וּמָצָאתָ, כִּי תִדְרְשֶׁנּוּ בְּכָל-לְבָבְךָ וּבְכָל-נַפְשֶׁךָ: (ל) בַּצַּר לְךָ וּמְצָאוּךָ כֹּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, בְּאַחֲרִית הַיָּמִים וְשַׁבְתָּ עַד-יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְּקֹלוֹ: (לא) כִּי אֵל רַחוּם יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא יַרְפְּךָ וְלֹא יַשְׁחִיתֶךָ, וְלֹא יִשְׁכַּח אֶת-בְּרִית אֲבֹתֶיךָ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לָהֶם: (דברים פרק ד)
אני רואה את ההתגלות לעם ישראל פשוט כהתחלה של תהליך, שמטרתו היא איחוד מחדש בין הבריאה, המנוהלת ע"י האנושות כולה, לבורא. תפקיד עם ישראל הוא להיות המעגל היותר קרוב לאלוהים המתגלה, יחסית לשאר האנושות - כמו שהכהנים הם המעגל היותר קרוב יחסית לישראל: [שמות פרק יט] (ה) וְעַתָּה אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת-בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ: (ו) וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ, אֵלֶּה הַדְּבָרִים אֲשֶׁר תְּדַבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
ובהתגלות העתידית אלהים יחזור לתפקד כשופט וכמורה וכמלך, לא רק לישראל כי אם לכל העמים:
(א) הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה וִירוּשָׁלִָם: (ב) וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים וְנִשָּׂא מִגְּבָעוֹת, וְנָהֲרוּ אֵלָיו כָּל-הַגּוֹיִם: (ג) וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו, כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם: (ד) וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים, וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה: (ישעיהו ב')
וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ, בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד וּשְׁמוֹ אֶחָד: (זכריה י"ד 9)
kisarita: אם מדובר בנבואה הפסוק צריך לכתוב "ועשית ככל אשר יורוך אשר אדבר אליהם" או משהו כזה.
אם האלוהים לא רוצה שנשתמש בכלי השכל שהוא נתן לנו, אז בשביל מה הם קיימים בכלל?
zachiz: ישעיה יא
א ויצא חטר מגזע ישׁי ונצר משׁרשׁיו יפרה. ב ונחה עליו רוח יהוה רוח חכמה ובינה רוח עצה וגבורה רוח דעת ויראת יהוה. ג והריחו ביראת יהוה ולא-למראה עיניו ישׁפוט ולא-למשׁמע אזניו יוכיח. ד ושׁפט בצדק דלים והוכיח במישׁור לענוי-ארץ והכה-ארץ בשׁבט פיו וברוח שׂפתיו ימית רשׁע.
נראה שבפסוקים אלו מדובר על המנהיג-שופט-נגיד על עם ה' האידיאלי. יתכן אולי שהשופט לא יהיה ממש נביא, אבל זו לפחות השאיפה. על שופטים יש רוח ה', שאינה בהכרח נבואה ממש, אבל אין ספק שהדבר מביא למשפט בהשראה אלהית. לדעתי, צריך רוח ה' להבין את התורה, ולא מספיקה הבקיאות והאינטלגנציה הרגילה. רוח ה' מגיעה אוטומטית כאשר אדם מישראל מקבל מינוי הנהגה מה'.
לכן לא כתוב במפורש שהשופט צריך להיות נביא מפני שהתורה מכירה במציאות כזו שבראש העם לא יעמד ממש נביא.
חשוב לציין שמינוי השופטים בשערים הוא כן לפי חכמה ומעמד. "הבו לכם אנשׁים חכמים ונבנים וידעים לשׁבטיכם ואשׂימם בראשׁיכם." (דברים א יג). ככל שיורדים בדרגת רוח ה' נזקקים יותר לחכמה ותבונה. אבל אסור לשכוח שסמכות חכמה זו נובעת מכך שבראשה עומדת הנבואה. גם אם השופט העליון אינו נביא, ומידת רוח ה' שבו הינה מצומצמת ביותר, אז יש לשים את דבר ה' הכתוב מן העבר כסמכות העליונה.
מכל מקום, סמכות זו יכולה לנבוע רק ממערכת אחידה והירארכית שמקורה במקום שה' בחר.
מלבד כל זאת, החכמה בתורה אינה קשורה למושג החכמים של חז"ל, ובטוח שאינה החכמה של ימינו. ראו את המאמר שכתבתי על החכמה בבניית המשכן.
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=856628
כישרית, המאמר בהפניה האחרונה מנסה להסביר את הערך של החכמה, אבל ככלל אני חושב שהערך של השכל בתורה הוא בדיעבד, והשאיפה היא לבטלו כדי להשיג את דבר ה'. ראי את המאמר הבא:
http://www.hydepark.co.il/hydepark/topic.asp?topic_id=775026
ישרן: כל הגישה מוטעת כי השכל הישר הוא רצון ה' מהאדם בעצם בריאתו וטבעו.משה היה אומר את דבר ה'. ועובדה שיש 2 מושגים -נביא ושופט. והנביא אומר "דבורה הנביאה..היא שופטה". אם ברור שהשופט הוא נביא - מדוע לציין זאת? אלא זה לא מוכרח. וודאי שלא לכל משפט שאלו את דבר ה'.
וברור ששם זה מקרים מיוחדים. הרי לכל שופט יש חובה לשמוע - ולא כל השרי אלפים היו נביאים - כי אחרת איך היה שייך ספק? אלא פשוט ששפטו על פי שכלם מה שהבינו והיה חיוב לשמוע להם. ואולי תשאל עליהם - אולי הם יהיו עובדי ע"ז? על זה תענה - ברור שה' לא מחייב לשמוע לכאלה וממילא לא קשה כלום בכלל כי גם אלה שבמקדש לא תקשיב להם אם הם כאלה כי ככה השכל אומר לך שהוא השליח של ה'.
kisarita: על-פי שנים עדים יומת, לא יומת ע"פ עד אחד
ברור שלא מדובר בנבואה. אדרבה, התורה דורשת הוכחות מעשיות, ומחמירה בזה מכל מערכת משפטית שידועה לי. ונראה לי שזה דוקא חידוש של התורה בעולם העתיק (מי שיודע יותר על משפט בתקופה ההיא, תקן אותי אם אני טועה).
המקרה היחיד שהתורה קובעת משפט על פי התערבות על-טבעית (בדומה למערכות משפט אחרות בעולם העתיק? יש מי שיודע?) הוא הסוטה, ואפילו בזה, לא דורשים נבואה ופועלים בידים לפיה, אלא מחכים להתערבות נסית ישירה.
זה לגבי השופט. לגבי הכהן:
וידבר השם אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת אתה ובניך אתך בבאכם אל אהל מועד ולא תמותו, חקת עולם לדורותיכם (ויקרא י סדר שמיני) להבדיל בין הקדש ובין החול ובין הטמא ובין הטהור ולהורות את בני ישראל את כל החקים אשר דבר השם אליהם ביד משה.
משמע שתפקידו של הכהן הוא להבהיר את התורה שנתנה כבר למשה, לא לחדש ע"פ נבואה.
מסכימה שאפשר שיעזר בזה ע"פ נבואה אבל אין זה עצם תפקידו אפילו מלכתחילה. גם שימו לב, אין תורה חדשה ממה שנתנה למשה.
יש אפשרות רחוקה לפרש את הכל כנבואה, אבל היא סטיה מפשט הכתוב על פי השקפת עולם מסוימת, לא פחות מחכמי התלמוד.
אני אוסיף שבמקרים המפורסמים במדבר בו דרשו נבואה- המקלל והמקושש- לא דרשו אם באמת נעשה הדבר, שכן נעשה בפני עם ועדה, אלא לדעת איך ייענש.
לאור מה שכתבתי, איך מפרשים את המלה אלהים בהקשר "את אשר ירשיען אלהים?"
כי יתן איש אל רעהו כסף או כלים לשמר, וגנב מבית האיש, אם ימצא הגנב ישלם שנים. אם לא ימצא הגנב, ונקרב בעל הבית אל האלהים אם לא שלח ידו במלאכת רעהו. על כל דבר פשע... על כל אבדה אשר יאמר כי הוא זה, עד האלהים יבוא דבר שניהם. אשר ירשיען אלהים ישלם שנים. כי יתן איש אל רעהו חמור או שור או שה וכל בהמה לשמר, ומת או נשבר או נשבה אין ראה, שבעת השם תהיה בין שניהם אם לא שלח ידו במלאכת רעהו ולקח בעליו ולא ישלם.
מה הכונה של "אלהים" בהקשר זה?
אנקלוס תרגם "דייניא." אבל אם כך, למה כתוב אלהים?
האם מדובר בנבואה? אם כן, למה להפריד בין דיני ממונות לדיני נפשות?
יתר מכך, הרי ניתן על פי נבואה פשוט למצוא את הגנב.
בשביל מה צריך שבועה?
לא נראה לי שמדובר בנבואה אבל לא ברור לי במה מדובר.
נכספהנפשי: החלטתי לעמול יותר קשה כדי לחזק את טענתי.
אם כן - שימו לב לפסקה בדברים י"ז 8-13.
בעל הסמכות הוא "הכהנים הלויים" או "הכוהן" או "השופט" - מה מקנה להם את ה' הידיעה?
1. אשר יהיה בימים ההם
2. העומד לשרת שם את ה' אלוהיך 3. אשר יגידו לך מן המקום ההוא אשר יבחר ה'
מאפיינים 1 ו-3 יכולים להותיר אותנו בבעיה - הרי יכולים להיות באותו מקום וזמן שופטים שונים וכהנים שונים - האם כל אחד מהם הוא "השופט" ו"הכהנים הלויים"?
לגבי הכהנים הלויים מאפיין 2 יכול לסייע - מדובר בכהן אשר עומד לשרת שם את ה'.
לגבי שופט - בכל הפסקה מדובר בשופט אחד בה' הידיעה. זאת בניגוד ל"שופטים" אשר בשעריך. איך הטקסט מניח שיהיה רק שופט אחד באותו מקום וזמן?
ההסבר שהצעתי עונה על כל השאלות הללו. מדובר בשופט שה' בוחר. מדובר במקום בו ה' מדבר. מדובר בכהן אשר משרת את ה' המדבר.
מה שחשוב כאן זה ה' - אי אפשר להוציא אותו מן התמונה בפסקה זו. אמנם לא כתוב במפורש שה' יפסוק - אבל גם לא כתוב שיפסקו מתוך ספר. בכל אופן גם אם ה' לא יפסוק בכבודו ובעצמו בכל סוגיה, הרי מדובר לדעתי בנציגים שה' בוחר ולא העם. במדבר, ה' בוחר באהרון ובמשה.
ואפילו אם הכהן הגיע לתפקיד בירושה - הייתי אומר שיש כאן הנחה שה' מאשר את מינויו. בני אהרון שלא נהגו נכון נהרגו מיד!
אם במקדש יש כהן או שופט מושחת, וה' מותירו בתפקידו, המקדש הוא לא המקום אשר בוחר ה' לשכן שמו שם. לא מדובר ב"הכהן" ו"השופט" בעלי הסמכות. הבחירה של ה' היא לא משהו חד פעמי - היא מתקיימת כל רגע מחדש. ה' יכול ליטוש את המקום הקדוש, לבחור בנציג אחר בכל רגע.
אפשר ללמוד גם מן הפסקה הבאה על הפסקה שלנו:
[דברים כו] (1) וְהָיָה כִּי תָבוֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ נַחֲלָה, וִירִשְׁתָּהּ וְיָשַׁבְתָּ בָּהּ: (2) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא, וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם: (3) וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם, וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: (4) וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ, וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ: (5) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי... וְעַתָּה הִנֵּה הֵבֵאתִי אֶת רֵאשִׁית פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי יְהוָה, וְהִנַּחְתּוֹ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ:
הכהן "אשר יהיה בימים ההם" "במקום אשר יבחר ה'" הוא רק חוליה מקשרת בין הפרט לבין ה'.
kisarita: מדלא כתיב במפורש בפסוקים שהבאת, ורק בעקיפין מגיעים למסקנה זו, נראה שאין פרשנות זו תואמת את פשט הכתוב, במיוחד לאור ההוראות הישירות המתחיסות לתהליך משפט אנושי.
נכספהנפשי: kisarita
1. לאילו התייחסויות את מתכוונת?
2. בויקרא יש תפקיד מיוחד לכהן המשיח, למשל בפרשת יום הכפורים. משהו כמו "כהן גדול" אחד. אולי גם בקטע המדובר הכוונה היא לכהן כזה? אמנם בהתחלה כתוב "הכהנים הלויים" - אבל בסוף ניראה שמדובר בכהן מסוים שהוא בעל הסמכות העליונה שמי שלא שומע לו יענש. כלומר אפשר לשאול כהנים אחרים שם אבל הכהן המשיח הוא הסמכות העליונה ורק על אי ציות לו חל העונש "ובערת הרע מקרבך".
3. כאשר באים לפרש פסקה צריך לחשוב עליה לפי ההקשר הכללי בו היא נמצאת, וכן לפי השקפת עולמו של הכותב.
אז אם הפסקה הזו נכתבה והושתלה על ידי מישהו שאיננו משה, יכול להיות שהוא לא התכוון שמקור הסמכות השיפוטית בא מה' כאל השוכן בקרב עמו במקום מסוים, ומדבר עימו. אבל אם מדובר במשה, וזהו חלק מנאומו בספר דברים, והדיווח בשאר החומש על אופן ניהולו של משה את המשפט קולע לאמת, אז הפרוש שלי לפסקה שלנו הכי סביר. תראי לי אלטרנטיבה יותר טובה.
kisarita: בנוסף למה שכבר הזכרתי בהודעות הקודמות, גם יש לשאול, לשיטתך שכל פסק דין ינתן מפי השם דרך נביא, איזו תועלת יש לתורה שתיכתב בכלל?
רק לציין שאין כוונתי בזה, שאי אפשר שיהיה נביא - רק שלא דרוש שיהיה נביא.
נכספהנפשי: דרך אגב - יכול להיות שלא כל פסק דין צריך להנתן מפי ה', למרות שזה נשמע לי אידיאלי, אבל אני חושב שכל פסק דין צריך להנתן מאדם העומד בקשר עם ה'. הכהן או השופט אשר יהיה בימים ההם במקום אשר יבחר ה' צריך להיות אדם כזה.
לגבי שאלתך,
כל הוראה של ה' אל העם צריכה להיות מקויימת. לשם כך זה עוזר לכתוב אותה. במיוחד אם היא אמורה להיות מקויימת לדורות. כמו למשל בפסיקה לבנות צלפחד.
ה' בחר לא לדבר עם כל פרט ופרט אלא עם הקולקטיב דרך נציגים - ועל הקולקטיב האחריות להפיץ את הדברים לכל פרט ופרט.
בנוסף, חלק מן הכתובים בחומש הם דברים הסטוריים, וספרי ברית. ספר ברית כולל חוקים שמתקבלים ע"י העם במעמד של ברית.
ועוד - בתקופה של הסתר פנים יש בידינו לפחות את מה שנכתב.
בקיצור, שאלתך מוזרה - התועלת של תורה כתובה היא כדי שיהיה אפשר לקרוא אותה.
דברי anafi לדרום_חוקר באשכול אחר:
"גם אני וגם אשר באים מאותה נקודה שבשורה התחתונה מה שקובע זה בית הדין הגדול האחרון, שהיננו מחויבים לשמוע בקולו, יהא אשר יהא, רפורמים אם תרצה או צדוקים או אפילו מינוים של הרומאים. כי כך ציווה ה' בדברו. וכאשר ה' רצה להקפיא את הפסיקה הוא ביטל את בית הדין. עד שנקים בית דין חדש שיהא רשאי לחדש ולפסוק כראות עיניו אפילו נגד המסורת. ואל תגיד לי שאיננו מחויבים לבית הדין האחרון שהיה של רבן גמליאל, כי זאת טענה מתחמקת ושטותית, אין מצב שאיננו יכולים להתייחס לבית הדין, מפיהם אנו חיים."
לדעתי דברים אלה מראים את התפיסה השגויה בציבור הדתי לגבי מובנה של הפיסקה בדברים יז. בחמשת החומשים אין כל איזכור של "בית דין". חוקי ה' לא אמורים להקבע על ידי בית דין כלל וכלל. הפסקה בדברים יז איננה מזכירה בית דין אלא את השופט או הכהן שנמצא במקום אשר יבחר ה' (ומשרת את ה' שם). אם לפרש אותה לאור שאר התנ"ך ניראה שהכוונה היא שיפסקו שם על פי ה' - כלומר ה' יפסוק ויגיד להם את פסיקתו בנבואה. כמו שמשה עשה בסיפור בנות צלפחד. ובוודאי שלא אמורים לפסוק לפי הרוב - אין דבר כזה בתנ"ך!
בנוסף אין להסיק מן הפסקה בדברים יז שהחלטות הסמכות במקום אשר יבחר ה' יוצרות חוקים שנשארים לדורות - הפסקה מדברת על דילמה של היחיד בהבנת חוקי ה'.