מבחר תנחומא

קוד: מבחר תנחומא בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

מבחר תנחומא
[כמו כן ניתן למצוא מבחר מדרש רבה מצומצם יותר, ומבחר ילקוט שמעוני נרחב יותר]
-

פרשת בראשית (ולשמחת תורה), תנחומא א:
סימן א
בראשית ברא אלוהים.
זה שאמר הכתוב: ה' בחכמה יסד ארץ (משלי ג') וכשברא הקב"ה את עולמו נתייעץ בתורה וברא את העולם. שנאמר: לי עצה ותושייה אני בינה לי גבורה (שם ח').
והתורה במה הייתה כתובה, על גבי אש לבנה באש שחורה. שנאמר: קווצותיו תלתלים שחורות כעורב (שיר ה').
מהו קוצותיו תלתלים?
על כל קוץ וקוץ תילי תילים של הלכות.
כיצד?
כתוב בה: ולא תחללו את שם קדשי (ויקרא כ"ב) אם אתה עושה חי"ת ה"א אתה מחריב את העולם.
כל הנשמה תהלל יה (תהלים ק"נ) אם אתה עושה ה"א חי"ת אתה מחריב את העולם.
וכן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (דברים ז') אם אתה עושה דל"ת רי"ש אתה מחריב את העולם. שנאמר: כי לא תשתחווה לאל אחר (שמות ל"ד).
כחשו בה' (ירמיה ה') אם אתה עושה בי"ת כ"ף תחריב את העולם.
אין קדוש כה' (שמואל א' ב') אם אתה עושה כ"ף בי"ת תחריב את העולם.
ואם אות אחת כך כל שכן התיבה כולה, לכך נאמר: קוצותיו תלתלים.
לפיכך דוד מקלס ואומר: רחבה מצוותך מאד (תהלים קי"ט), ואומר: ארוכה מארץ מידה וגו' (איוב י"א).

-

תנחומא ו, נח:
סימן ב
אלה תולדות נח
כך פתח רבי תנחומא בר אבא ואמר:
(משלי יא) פרי צדיק עץ חיים ולוקח נפשות חכם.
אמר רבי יהודה הלוי:
בשעה שהאדם מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מיצר ובוכה.
אומר לו הקב"ה: למה אתה בוכה, מפני שלא עמדת פרי בעולם הזה, יש לך פרי יפה מן הבנים.
אמר לפניו: ריבונו של עולם! אי זה פרי שהעמדתי?
אומר לו הקדוש ברוך הוא: התורה, שכתוב בה פרי צדיק עץ חיים, בנים אינו אומר, אלא פרי צדיק, וכן תולדותיו של אדם אלו מעשיו הטובים.
וכן הוא אומר: אלה תולדות נח נח איש צדיק תמים.

-

מדרש תנחומא יב ג, לך לך:
אמר רבי אבין:
משל לצלוחית של פלייטון הנתונה בבית הקברות, ולא היה אדם יודע ריחה.
מה עשה?
נטלוה וטלטלוה ממקום למקום, והודיעו ריחה בעולם.
כך היה אברהם דר בתוך עובדי עבודה זרה.
א"ל הקדוש ברוך הוא: לך לך מארצך ואני אודיע טבעך בעולם.

-

תנחומא וירא, יח ב:
אמרו רבותינו בשם ר' אליעזר בן פדת:
בשבעה מקומות השווה הקדוש ברוך הוא עצמו עם הבריות הנמוכין, שנאמר: (דברים י) כי ה' אלהיכם הוא אלהי האלוהים ואדני האדנים, האל הגדול הגיבור והנורא אשר לא ישא פנים ולא ייקח שוחד.
מה כתיב אחריו?
עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר וגו'.
ואומר: כי רם ה' ושפל יראה וגבוה וגו' (תהלים קלח).
ואומר: כי כה אמר רם ונשא שוכן עד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח וגו' (ישעיה נז)
ואומר: כי כה אמר ה' השמים כסאי וגו'.
וכתיב: ואל זה אביט אל עני ונכה רוח וחרד על דברי (שם סו).
ואומר: ה' מלך עולם ועד אבדו גויים מארצו.
מה כתיב אחריו?
תאוות ענווים שמעת ה' (תהלים י).
ואומר: שירו לה' זמרו לשמו סולו לרוכב בערבות ביה שמו ועלזו לפניו.
מה כתיב אחריו?
אבי יתומים ודין אלמנות (שם סח).
ואומר: עושה שמים וארץ את הים ואת כל אשר בם השומר אמת לעולם, עושה משפט לעשוקים וגו'.
ואומר: יתום ואלמנה יעודד (שם קמו).
כיון שמל אברהם, נגלה עליו הקדוש ברוך הוא בכבודו לבקרו, שנאמר: וירא אליו ה'.
ו: דבר אחר:
וה' אמר המכסה אני
זה שאמר הכתוב: כי לא יעשה אדני ה' דבר, כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים (עמוס ג).
מתחילה היה הקדוש ברוך הוא מגלה סודו ליראיו, שנאמר: סוד ה' ליראיו (תהלים כה)
חזר ונתנו לישרים, שנאמר: בסוד ישרים ועדה (שם קיא).
חזר ונתנו לנביאים, שנאמר: כי אם גלה סודו אל עבדיו הנביאים.
חטאו ישראל בימי עכן, עמד הקדוש ברוך הוא וגילה ליהושע, שנאמר: חטא ישראל (יהושע ו).
חטאו בני עלי, גלה הקדוש ברוך הוא לשמואל, שנאמר: ויקרא ה' אל שמואל (שמואל א' ג')
חטאו הסדומיים, גלה הקדוש ברוך הוא לאברהם, שנאמר: המכסה אני:

-

תנחומא ויצא, כח ג:
וידר יעקב נדר לאמר אם יהיה אלהים וגו',
אמר ר' ברכיה:
בכל מה שתבע יעקב מן הקב"ה השיבו.
אמר: אם יהיה אלוהים עמדי,
השיבו: והנה אנכי עמך.
אמר: ושמרני.
השיבו: ושמרתיך בכל אשר תלך.
אמר: ושבתי בשלום.
השיבו: והשיבותיך.
אמר: ונתן לי לחם.
ולא השיבו על הפרנסה.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם אני מבטיחו על הלחם, מהו מבקש ממני עוד?
לפיכך, לא הבטיחו על הלחם.
ורבנן אמרי:
אף על הפרנסה השיבו, שנאמר: כי לא אעזבך, ואין כי לא אעזבך אלא לחם, כמה דאת אמר: (תהלים לז) לא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם.
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/7.htm

-

תנחומא לב, וישלח:
סימן ג
ויצו אותם לאמר
רבי יהודה בר סימון פתח:
מעין נרפש ומקור משחת צדיק מט לפני רשע (משלי כה).
כמעין נרפש וכמקור משחת, כן צדיק כשמט לפני רשע.
כה תאמרון לאדוני לעשו
יעקב קורא לעשו אדוני.
למדה תורה דרך ארץ לחלוק כבוד למלכות.
אמר ר' ישמעאל:
ראה מה כתיב: וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום אל בני ישראל ואל פרעה (שמות ו), למדם לחלוק כבוד למלכות.
וכן רבנו הקדוש היה כותב לאנטונינוס, יהודה עבדך שואל בשלומך, לחלוק כבוד למלכות.
וכך עשה יעקב, שנאמר: כה תאמרון לאדוני לעשו, ויעקב היה ישן והקב"ה והמלאכים משמרין אותו, שנאמר והנה מלאכי אלהים עולים וגו', (בראשית כח).
וכתיב: והנה ה' נצב, והוא היה משלח, כה תאמרון לאדוני לעשו, הוי אומר: מעין נרפש וגו'.

-

תנחומא וישב, לח, סימן א:
דבר אחר:
אלה תולדות יעקב יוסף
אתה מוצא שהיה יוסף דומה לאביו בכל דבר, וכל מה שעבר על יעקב כך עבר על יוסף.
יעקב קנא בו עשו אחיו.
ויוסף קנאו בו אחיו.
יעקב גלה לחרן
יוסף גלה למצרים,
יעקב אמר גנובתי יום וגנובתי לילה.
ויוסף אמר כי גנב גנבתי:
לט, ד:
וכן הוא אומר ביוסף: ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם, על ידי לשון של ארגמן שעשה לו כתונת פסים נכתב עליו ד' אונאות, פסים:
פ' פוטיפר
ס' סוחרים
י' ישמעאלים
מ' מדינים
ה:
אמרו רז"ל:
פעם אחת נתקבצו המצריות ובאו לראות יופיו של יוסף.
מה עשתה אשת פוטיפר?
נטלה אתרוגים ונתנה לכל א' וא' מהן ונתנה סכין לכל א' וא' וקראה ליוסף והעמידתו לפניהן, כיון שהיו מסתכלות ביופיו של יוסף היו חותכות את ידיהן.
אמרה להן: ומה אתן בשעה אחת כך, אני שבכל שעה רואה אותו על אחת כמה וכמה.
ובכל יום ויום משדלתו בדברים ועמד ביצרו.

-

תנחומא מקץ מא א:
אמר רשב"י:
כשישראל זוכין יורדין על הצמחין ועל האילנות ועל הזרעים והעולם מתברך, וכשהן חוטאין יורדין בימים ובנהרות מ"מ אינו פוחת מקצבה שפסק, מפני שכל דבר ודבר שיוצא מפי הקב"ה בקצבה הוא נותן.
לחמה נתן קץ, שנאמר: (תהלים יט) מקצה השמים מוצאו.
לשמים נתן קץ, שנאמר: (דברים ד) ולמקצה השמים ועד קצה השמים.
לארץ נתן קץ, שנאמר: (ישעיה מ) בורא קצות הארץ.
ליציאת מצרים נתן קץ, שנאמר: (שמות יב) ויהי מקץ שלשים שנה.
לחשך נתן קץ, שנאמר: (איוב כה) קץ שם לחשך ולכל תכלית הוא חוקר.
ואף כשנחבש יוסף קץ שם לו, שנאמר: ויהי מקץ שנתיים ימים:

-

תנחומא מה, ויגש:
א"ל יהודה: עכשיו אני אצא ואצבע כל שווקים שבמצרים בדם.
א"ל יוסף: צבעים הייתם מימיכם, שצבעתם כתונת אחיכם בדם ואמרתם לאביכם טרף טרף.
...
אמר ר' יוחנן:
ווי לנו מיום הדין, ווי לנו מיום תוכחה, ומה יוסף כשאמר לאחיו אני יוסף פרחה נשמתן, כשעומד הקב"ה לדין, דכתיב ביה: (מלאכי ג) ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו שכתוב בו כי לא יראני האדם וחי (שמות לג), על אחת כמה וכמה!

-

תנחומא ויחי, פרק מט סימן ח:
ויקרא יעקב אל בניו
זה שאמר הכתוב: מסיר שפה לנאמנים וטעם זקנים יקח (איוב יב).ה
כתוב מדבר ביצחק ויעקב, ששניהם בקשו לגלות מסטורין של הקדוש ברוך הוא.
יצחק כתיב בו: ויקרא את עשו בנו הגדול, בקש לגלות לו את הקץ והעלים הקב"ה ממנו.
יעקב בקש לגלות לבניו את הקץ, שנאמר: ויקרא יעקב אל בניו וגו'.
וחידה (שם, מז ג):
ולמה האבות תובעין ומחבבין קבורת ארץ ישראל?
אמר ר' אלעזר:
דברים בגו.
אמר רבי חנניה:
דברים בגו.
אמר ר' יהושע בן לוי:
דברים בגו.

-

תנחומא שמות:
סימן כב
ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם
זה אחד מעשרה דברים ששינו רבותינו לתלמי המלך, בשעה שכתבו לו את התורה יונית, ואלו הן:
אלוהים ברא בראשית (בראשית א).
אעשה אדם בצלם ובדמות (שם).
זכר ונקבה בראו (שם ב).
ויכל ביום הששי וישבות ביום השביעי.
הבה ארדה ואבלה שם שפתם (שם יא).
ותצחק שרה בקרוביה (שם יח).
כי באפם הרגו שור וברצונם עקרו אבוס (שם מט).
ויקח משה את אשתו ואת בניו וירכיבם על נושא דם (שמות יב).
ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים ובארץ גושן ובארץ כנען שלשים שנה וארבע מאות שנה. וישלח את זאטוטי בני ישראל ואל זאטוטי בנ"י לא שלח ידו (שם כד).
אשר חלק ה' אלוהיך אותם להאיר לכל העמים אשר תחת כל השמים, אשר לא צויתי לאומות לעובדן (דברים ד).
וכתבו לו את צעירת הרגלים, ולא כתבו לו את הארנבת (ויקרא יא), לפי שאשתו של תלמי המלך ארנבת שמה, שלא יאמר שחקו בי היהודים וכתבו לי שם אשתי בתורתם.
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/13.htm
סימן כח
לך לקראת משה
זה שאמר הכתוב: חסד ואמת נפגשו צדק ושלום נשקו (תהילים פח).
חסד זה אהרן, שנאמר: (דברים לג) וללוי אמר תמיך ואוריך לאיש חסידך.
ואמת זה משה, שנאמר: (במדבר יב) בכל ביתי נאמן הוא, הוי, חסד ואמת נפגשו, צדק ושלום נשקו.
צדק זה משה, שנאמר: (דברים לג) צדקת ה' עשה.
ושלום זה אהרן, שנאמר: (מלאכי ב) בשלום ובמישור הלך אתי, נשקו.

-

תנחומא וירא ו א:
וישב משה אל ה' ויאמר, ה' למה הרעותה לעם הזה.
אם אמר אדם לגדול הימנו למה הרעותה, דבר קשה הוא אומר, ולא עוד, אלא אמר, ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך הרע לעם הזה.
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: חבל על דאבדין ולא משתכחין.
הרי כמה פעמים נגליתי על אברהם יצחק ויעקב באל שדי, ולא אמרתי להם ששמי ה', כשם שאמרתי לך, ולא הרהרו אחר מידותיי.
אמרתי לאברהם: קום התהלך בארץ לארכה וגו' (ברא' יג יז), בקש מקום לקבור שרה ולא מצא, עד שקנה בארבע מאות שקל כסף, ולא הרהר אחר מידותיי.
אמרתי ליצחק: גור בארץ הזאת כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג), בקש מים לשתות ולא מצא, שנאמר: ויריבו רועי גרר עם רועי יצחק לאמר לנו המים וגו' (בראשית כו כ), ולא הרהר אחר מידותיי.
אמרתי ליעקב: הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה (שם כח יג), בקש מקום לנטוע אוהלו ולא מצא, עד שקנה במאה קשיטה, ולא הרהר אחר מידותיי.
ואתה תחילת שליחותי אמרת לי: מה שמך, ועכשיו אתה אומר: ומאז באתי אל פרעה לדבר בשמך וגו'. לפיכך, עתה תראה אשר אעשה לפרעה וגו'. במלחמת פרעה תראה, ואין אתה רואה במלחמת שלושים ואחד מלכים שיעשה בהן נקמה יהושע תלמידך.
מכאן את למד, שנטל משה את הדין, שלא ליכנס לארץ. לפיכך כתיב: וידבר אלוהים אל משה, שישב עליו במידת הדין. ויאמר אליו אני ה', מידת רחמים, שאגאל את ישראל ואכניסם לארץ. לכך כתיב: וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי.
יב: ויאמר ה' אל משה כבד לב פרעה מאן לשלח את העם
א"ל הקדוש ברוך הוא: רשע, בלשון שהכבדת, בו בלשון אני מתכבד, שנאמר: וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי וגו'.

-

תנחומא בא:
מי שפרע מן הראשונים, יפרע מאדום.
במצרים, הכה בדם.
באדום, ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש וגו', השמש יהפך לחשך והירח לדם (יואל ג ג-ד).
במצרים, צפרדעים, שהיה קולן קשה.
ובאדום, קול שאון מעיר קול מהיכל (ישע' סו ו).
במצרים, כנים, והך את עפר הארץ.
ובאדום, ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית (שם לד ט).
במצרים, ערוב.
ובאדום, וירשוה קאת וקפוד וינשוף ועורב ישכנו בה (שם שם יא).
...
במצרים, דבר.
ובאדום, ונשפטתי אתו בדבר ובדם (יחז' לח כב).
במצרים, שחין.
ובאדום, המק בשרו והוא עומד על רגליו ועיניו תמקנה בחוריהן ולשונו תמק בפיהם (זכרי' יד יב).
במצרים, ברד.
ובאדום, וגשם שוטף ואבני אלגביש (יחז' לח כב).
במצרים, ארבה.
ובאדום, בן אדם אמור לצפור כל כנף ולכל חית השדה הקבצו (שם לט יז).
במצרים, חשך.
ובאדום, ונטה עליה קו תהו ואבני בהו (ישע' לד יא).
במצרים, נגף בכוריהם.
ובאדום, שמה נסיכי צפון כולם וכל צדוני (יחז' לב ל).

-

תנחומא בשלח, סימן י:
ואתה הרם את מטך
עשרה נסים נעשה להם על הים:
נבקע להם הים ונבקע כמין כפה, שנאמר: נקבת במטיו ראש פרזיו וגו' (חבקוק ג יד).
ונחלק לשנים עשר שבילים, שנאמר: ונטה ידך על הים ובקעהו.
ונעשה יבשה, שנאמר: ובני ישראל הלכו ביבשה.
ונעשו כמין טיט, שנאמר: דרכת בים סוסיך חמר מים רבים (שם שם טו).
ונעשו המים פרורים, שנאמר: אתה פוררת בעזך ים (תהלי' עד יג).
ונעשו סלעים סלעים, שנאמר: שברת ראשי תנינים על המים (שם).
ונעשו גזרים, שנאמר: לגוזר ים סוף לגזרים (שם קלו יג).
ונעשו ערמות ערמות, שנאמר: וברוח אפיך נערמו מים. ונעשו כמו נד, שנאמר: נצבו כמו נד. ויצאו להם כדי מים מתוקין מתוך מלוחין.
וקפאו המים ונעשו ככלי זכוכית, שנאמר: קפאו תהומות.
...
כנגדן אמרו ליה ישראל עשר שירות:
הראשונה במצרים, שנאמר: השיר יהיה לכם כליל התקדש חג (ישע' ל כט).
השנית על הים, שנאמר: אז ישיר משה.
השלישית על הבאר: אז ישיר ישראל את השירה (במדב' כא יז).
הרביעית אמר משה: ויהי ככלות משה לכתוב וגו' (דברי' לא כד).
החמישית, אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי (יהוש' י יב).
השישית, ותשר דבורה וברק בן אבינועם (שופט' ה א).
השביעית, וידבר דוד לה' את דברי השירה (ש"ב כב א).
השמינית, מזמור שיר חנוכת הבית לדוד (תהלי' ל א)...
שירה התשיעית של שלמה, שיר השירים.
העשירית לעתיד, מזמור שירו לה' שיר חדש כי נפלאות עשה (תהילים צח א):
...
טו, טז: וכן הוא אומר: כי הנוגע בכם נוגע בבבת עינו (זכר' ב יב). עיני היה לו לומר, אלא שכנהו הכתוב.
כלומר, כביכול כלפי מעלן, וכנהו הכתוב, שהוא תיקון סופרים אנשי כנסת הגדולה.
כיוצא בו: ואמרתם הנה מתלאה והפחתם אותי (מלאכי א יג), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: בעוון אשר ידע כי מקללים להם בניו ולא כהה בם (ש"א ג יג), אלא שכנהו הכתוב. כיוצא בו: למה שמתני למפגע לך ואהיה עליך למשא (איוב ז כ), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: הלא אתה מקדם ה' אלהי קדושי לא ימות (חבק' א יב), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: ההמיר גוי אלוהים והמה לא אלוהים ועמי המיר כבודי בלא יועיל (ירמיה ב יא), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: וימירו את כבודי בתבנית שור אוכל עשב (תהל' קו כ), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: כבודי בקלון אמיר (הושע ד ז), אלא שכנהו הכתוב,
כיוצא בו: ובשלשת רעיו חרה אפו על אשר לא מצאו מענה וירשיעו את איוב (איוב לב ג), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: ואברהם עודנו עומד לפני ה' (בר' יח כג), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: ואם ככה את עושה לי הרגני נא הרוג אם מצאתי חן בעיניך ואל אראה ברעתי (במדבר יא טו).
כיוצא בו: אל נא תהי כמת אשר בצאתו מרחם אמנו ויאכל חצי בשרנו (שם יב יב), אלא שכנהו הכתוב.
כיוצא בו: מה לנו חלק בדוד ולא נחלה בבן ישי לאהליך ישראל עתה ראה ביתך דוד וילך ישראל לאהליו (מ"א יב טז), ובדברי הימים (ב י טז) לאלהיו. זכור תזכור ותשוח עלי נפשי (איכה ג כ), אולי יראה ה' בעיניו (ש"ב טז יב), אלא שכינו פסוקים אלו אנשי כנסת הגדולה. ולכך נקראו סופרים, שהיו סופרים כל אותיות שבתורה ודורשין אותו.
וכן: והנם שולחים את הזמורה אל אפי (יחז' ח יז), והם תקנו אל אפם.
ואף כאן: כי הנוגע בכם נוגע בבבת עיני (זכרי' ב יב).
אלא ללמדך שכל הקם כנגד ישראל, כאלו קם כנגד שכינה.
...
מכאן היה רבי אלעזר המודעי אומר:
כל מי שיש לו מה יאכל היום ואומר מה אוכל למחר, הרי זה מחוסר אמנה.
למען אנסנו הילך בתורתי אם לא.
רבי יהושע אומר:
שונה אדם שתי הלכות בשחרית ושתי הלכות בערבית ועוסק במלאכתו כל היום, מעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה, וקיים והגית בו יומם ולילה (יהושע א ח).
מכאן היה רבי שמעון בן יהושע אומר:
לא נתנה התורה לדרוש אלא לאוכלי המן, שלא היה להם צורך לא למלאכה ולא לסחורה.

-

תנחומא תרומה [משכן ככפרה]: שכן עלה משה בששה בסיוון, ועשה ארבעים יום וארבעים לילה, ועוד עשה ארבעים, ועוד עשה ארבעים, הרי מאה ועשרים.
ואתה מוצא, שביום הכיפורים נתכפר להם, ובו ביום אמר לו הקדוש ברוך הוא, ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, כדי שידעו כל האומות שנתכפר להם על מעשה העגל. ולכך נקרא משכן העדות, שהוא עדות לכל באי העולם, שהקדוש ברוך הוא שוכן במקדשכם.
אמר הקדוש ברוך הוא: יבוא זהב שבמשכן ויכפר על זהב שנעשה בו את העגל, שכתוב בו: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו' (שמו' לב ג). ולכן מתכפרין בזהב
...
דבר אחר:
חטאו בשטים, ולקו בשטים, ומתרפאין בשטים.
חטאו בשטים, שנאמר: וישב ישראל בשטים.
לקו בשטים, שנאמר: ויהיו המתים במגפה (שם שם ט).
ומתרפאין בשטים, שנאמר: עצי שטים.
...
ולמה היה ציפויו [של המזבח] נחושת?
לכפר על מצח הנחושת, שנאמר: וגיד ברזל ערפך ומצחך נחושה (ישעי' מח ד).

-

תנחומא תצוה:
ויקחו אליך
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: לא שאני צריך לנר, אלא ויקחו אליך, בשבילך, שאתה רואה להיכן אתה נכנס ויוצא...
אמר רבי אבין הלוי ברבי:
את מוצא כל מי שמבקש לעשות לו חלונות, עושה אותן רחבות מבפנים וצרות מבחוץ.
למה?
שיהו שואבות האור. אבל חלונות שבמקדש לא היו כך, אלא רחבות מבחוץ וצרות מבפנים.
למה?
שיהא האור יוצא מן בית המקדש ומאיר לעולם. והאור יוצא מתוך ביתו ומאיר לעולם, והוא צריך לנרות?!
אלא לזכותינו בנרות.
אמר דוד: אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה (תהלים צז יא):

-

תנחומא, כי תשא, סימן ט:
לפקדיהם
אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מנה את ישראל.
אמר לפניו: ריבוני, כתיב: והיה זרעך כעפר הארץ (ברא' כח יד).
וכתיב: ושמתי את זרעך כחול הים (שם לב יב).
ועכשיו את אומר כן?!
אמר לו: אם בקשת לעמוד על מניינם, טול ראשי אותיות של שבטים ותעמוד על מנינם.
ר' דראובן מאתים אלף,
ש' דשמעון שלש מאות אלף,
י' דיהודה
י' דיששכר
י' דיוסף שלשים אלף,
נ' דנפתלי חמשים אלף,
ז' דזבולון שבעת אלפים,
ד' דדן ארבעת אלפים,
ג' דגד שלשת אלפים,
ב' דבנימין אלפים,
א' דאשר אלף,
הרי חמש מאות תשעים ושבעה אלף.
אותן שלשת אלפים שנשתיירו, הן הן שנהרגו על העגל, שנאמר: ויעשו בני לוי כדבר משה ויפול מן העם ביום ההוא כשלשת אלפי איש (שמו' לב כח).
לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: מנה אותם כמה חסרו.
...
חרות
מהו חרות?
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן
רבי יהודה אמר:
חירות מן המלכויות.
ורבי נחמיה אמר:
חירות מן מלאך המות.
ורבנן אמרי:
חירות מן הייסורין.

-

לשם שינוי הנה גם הרחבה שלי על מדרש:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0232_4.html…
חירות על הלוחות - הרחבה על שלושת ההסברים שבמדרש
לפרשת השבוע כי תשא וגם לפסח, חג החירות:
שמות לב16: "והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת".

מדרש תנחומא כי תשא טז:
חרות

מהו חרות?
רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן
רבי יהודה אמר:
חירות מן המלכויות.
ורבי נחמיה אמר:
חירות מן מלאך המות.

ורבנן אמרי:
חירות מן הייסורין.
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/21.htm
בשמות רבה לב ז מובא מדרש זה ושם כתוב מן הגלויות, במקום מן המלכויות.
ננסה להבין מעט את שלושת התשובות:

חירות מן המלכויות –
זוהי חירות פוליטית-חילונית. גם האזרח נעדר הדת שואף להיות חופשי מאימת המלכות. חירות זו אף מוזכרת בתנ"ך בסיפור דוד וגוליית:
שמואל א יז25: "ויאמר איש ישראל הראיתם האיש העלה הזה כי לחרף את ישראל עלה והיה האיש אשר יכנו יעשרנו המלך עשר גדול ואת בתו יתן לו ואת בית אביו יעשה חפשי בישראל ".
וכן דברי האמורא שמואל: "אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות בלבד" (בבלי, ברכות, דף ל"ד ע"ב), שנפסקו להלכה במשנה תורה לרמב"ם.
במקום אחר הרחבתי את המשמעות של המושג הזה של 'קץ שעבוד המלכויות' ואמרתי שאפשר להבינו בצורה מורחבת על כל מלכות רעיונית באשר היא, שמשתלטת על מחשבתנו ומתווה את התנהגותנו (אף כי זה אמנם פחות מתאים לניסוח 'מן הגלויות'). וראה:
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0101_43.html
ואכן חלק גדול מההגות הפוסטמודרנית מוקדש לנקודה זו, למלחמה בסיפורי-העל – כניסוחו של ליוטר - המחייבים אותנו ומדכאים אותנו, המפעילים עלינו 'כוח' – במונחיו של הפילוסוף מישל פוקו – המחייב אותנו ליישר עמו קו. כיצד יוצאים ממלכודת זו? דרך אחת היא האותנטיות ההיידגריאנית האקזיסטנציאליסטית, בפשטות (אולי אפרט בהזדמנות אחרת) – לחיות על-פי נתב פנימי ולא תחת זה החיצוני. ואולם יש כאלה השואלים האם דבר זה בכלל יתכן. בכל מקרה, אנו רואים שלפי פרשנות זאת מוקד ההתייחסות הוא השכל.

חירות ממלאך המוות –
המדרש שם מפתח נקודה זו: "רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר, אם יבוא מלאך המות ויאמר לפני הקדוש ברוך הוא, לחנם בראתני בעולם הזה, הקדוש ברוך הוא אומר לו, על כל הגוים השלטתיך, חוץ מן אומה זו שנתתי לה חירות על הלוחות. ומנין שהוא כך. דכתיב, אני אמרתי אלהים אתם ובני עליון כלכם (תהלי' פב ו). חבלתם מעשיכם, אכן כאדם תמותון (שם שם ז)".

כפשוטו מובנו כמעט בלתי אפשרי לכן נראה לי להבינו כיצר הרע, שהרי במסכת בבא בתרא (דף ט"ז, א') נאמר "הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות". זוהי אם כן חירות בנוסח יהודי וכן גם נוצרי, שהרי היצר הרע מדומה תדיר למצרים המשעבדים את ישראל והתורה כיציאה לחירות מהם. וכן אומר המשורר ר' יהודה הלוי, כידוע: "עבדי זמן עבדי עבדים הם. עבד ה´ הוא לבד חופשי". ומעניין שחופשיות מוזכרת בתנ"ך גם ביחס למוות:

תהלים פח6: "במתים חפשי כמו חללים שכבי קבר אשר לא זכרתם עוד והמה מידך נגזרו".

נוכל לפרש בדרך הדרש: הממית עצמו באוהלה של תורה הוא החופשי, לפי היהדות. וכן בנצרות מוזכר כי יש למות לגבי החטא. רק כך מתגברים על אימת המוות.
ולגבי המשיח - הגמרא במסכת סוכה מספרת שבבוא המשיח ישחט הקב"ה את יצר הרע.
כאן אם כך מוקד ההתייחסות הוא היצר.

חירות מן היסורין –
זו כבר חירות ברוח בודהיסטית. שהרי השאלה שעימה התמודד בודהה לראשונה הייתה כיצד להתמודד עם הסבל שבעולם. אמנם יש לנו ימי שמחה, אך כנגדם יש לנו ימי סבל וכאב והם באים כעיסקת חבילה. אם כך מה הפתרון? בודהה עונה פשוט – נבטל את שניהם! נגיע לאדישות, לעמדה אינדיפרנטית כלפי העולם, או להתעלות מעליו, כלומר – לנירוואנה. (כמובן גם כאן מדובר רק במבט כללי ופשוט על משנתו). ובהקבלה לשני הפירושים הקודמים, גם היסורים כרוכים באימה. לעומת זאת, לא מצאתי שבתנ"ך הם מקושרים לחופשיות (שמוזכרת ברגיל ביחס לעבד כניגוד למצבו).
אולי גם בימות המשיח יחדל הכאב, כאמור, למשל:

ישעיהו נא11: "ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה ".

על כל פנים, כאן מוקד ההתייחסות הוא בעיקר הגוף ותחושותיו הסנסוריות, אף כי כמובן גם בנפש יש כאב.

וכדאי להשוות למקור הידוע יותר:
אבות ו ב:
אמר רבי יהושע בן לוי,
בכל יום ויום בת קול יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת:
אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. שכל מי שאינו עוסק בתורה נקרא נזוף,
שנאמר נזם זהב באף חזיר אשה יפה וסרת טעם.
ואומר: "והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא חרות על הלחת".
אל תקרא "חרות" אלא "חירות", שאין לך בן חורין אלא מי שעוסק בתלמוד תורה.
וכל מי שעוסק בתלמוד תורה הרי זה מתעלה,
שנאמר: "וממתנה נחליאל ומנחליאל במות".

הערה: כל שבוע אני מעלה מדרשים נבחרים (בלי פירוש) לפרשת השבוע לדף הפייסבוק של אתר הניווט בתנ"ך. שנה שעברה ממדרש רבה והשנה ממדרש תנחומא. כולם מוזמנים להציץ שם.

-

תנחומא ויקהל:
סימן ב
ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה
שכבר הייתה בו חכמה.
ללמדך, שאין הקדוש ברוך הוא ממלא חכמה אלא למי שיש בו כבר.
מטרונה אחת שאלה את רבי יוסי בר חלפתא:
מהו שכתב יהב חכמתא לחכימין (דני' ב כא). לטיפשים היה צריך לומר?
אמר לה: בתי, אם יבואו אצלך שנים, אחד עני ואחד עשיר, והן צריכין ללוות ממך ממון, לאי זה מהם אנת מלוה?
אמרה לו: לעשיר.
אמר לה: ולמה?
אמרה לו: שאם יחסר, יהיה לו ממון שיפרע. אבל עני, אם יאבד מעותיי, מהיכן יפרע.
אמר לה: ישמעו אוזניך מה שפיך מדבר.
כך, אם היה הקדוש ברוך הוא נותן חכמה לטפשין, היו יושבין בבתי כסאות ובמבואות מטונפות ובבתי מרחצאות, ואין מתעסקין בה. אלא נתנה הקדוש ברוך הוא לחכמים, שיהו יושבין בישיבת זקנים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ועוסקין בה.
לכך כתיב: ואמלא, מלא מי שהיה בו כבר חכמה, בתבונה ובדעת ובכל מלאכה.
וכן את מוצא ביהושע, ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דבר' לד ט), שכבר היה בו.
החנווני הזה אדם הולך ליקח ממנו יין או דבש או שמן ומורייס, כשהחנווני פקח, מריח בכלים.
אם היה של יין, נותן לתוכו יין.
כן כלי של שמן ושל דבש ושל מורייס.
והקדוש ברוך הוא כשרואה באדם שיש בו רוח חכמה ממלאו. הוי, ואמלא אותו רוח, שכבר היה בו:
סימן ה
ראו קרא ה' בשם
ראו מה עשה בצלאל, שנתן הקדוש ברוך הוא בלבו חכמה, שנאמר: ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת.
בשלשה דברים אלו ברא הקדוש ברוך הוא עולמו, שנאמר: ה' בחכמה יסד ארץ, כונן שמים בתבונה, בדעתו תהומות נבקעו (משלי ג יט-כ). ובשלושתן עשה בצלאל את המשכן.
וכן בית המקדש בשלושתן נבנה, שנאמר: בן אשה אלמנה הוא ממטה נפתלי ואביו איש צרי חורש נחושת וימלא את החכמה ואת התבונה ואת הדעת (מ"א ז יד).
וכן לעתיד יבנה בית המקדש בשלושתן, שנאמר, בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן, ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר ונעים (משלי כד ג-ד). הוי, ואמלא אותו רוח אלהים.
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/22.htm
פקודי:
סימן ב
[אלה פקודי המשכן
זה שאמר הכתוב: ה' אהבתי מעון ביתך (תהל' כו ח).
זה ההיכל שהוא מכוון במקום משכן כבודך.
אמר רבי שמעון בן יוחאי:
זאת אומרת, שההיכל שלמטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידיך] (שמו' טו יז).
אמר רבי יעקב ברבי אסי:
למה הוא אומר, ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך (תהלים כו ח)?
בשביל ששקול כנגד בריאת עולם.
כיצד?
בראשון כתיב: בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ.
וכתיב: נוטה שמים כיריעה (שם קד ב).
ובמשכן מה כתיב?
ועשית יריעות עזים (שמ' כו ז).
בשני, יהי רקיע, ואומר בהן הבדלה, שנאמר: ויהי מבדיל בין מים למים.
ובמשכן כתיב: והבדילה הפרוכת לכם (שם שם לג).
בשלישי כתיב מים, שנאמר: יקוו המים.
ובמשכן כתיב, ועשית כיור נחשת וכנו נחשת וגו' ונתת שמה מים (שמ' ל יח).
ברביעי ברא מאורות, דכתיב: יהי מאורות ברקיע השמים.
ובמשכן כתיב: ועשית מנורת זהב (שם כה לא).
בחמישי ברא עופות, שנאמר: ישרצו המים שרץ נפש חיה ועוף יעופף.
ובמשכן, כנגדן לעשות קורבנות, כבשים ועופות. (ובמשכן, והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה) (שם שם כ).
בששי נברא אדם, שנאמר: ויברא אלהים את האדם בצלמו (ברא' א כז), בכבוד יוצרו.
ובמשכן כתיב אדם, שהוא כהן גדול, שנמשח לעבוד ולשמש לפני ה'.
בשביעי, ויכולו השמים והארץ.
ובמשכן כתיב, ותכל כל עבודת.
בבריאת העולם כתיב: ויברך אלהים.
ובמשכן כתיב: ויברך אותם משה.
בבריאת העולם כתיב: ויכל אלהים.
ובמשכן כתיב: ויהי ביום כלות (במדב' ז א).
בבריאת העולם כתיב: ויקדש אותו.
ובמשכן כתיב: וימשח אותו ויקדש אותו (שם).
ולמה המשכן שקול כנגד שמים וארץ?
אלא מה שמים וארץ הם עדים על ישראל, דכתיב: העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ (דבר' ל יט),
אף משכן עדות לישראל, שנאמר: אלה פקודי המשכן משכן העדות. לכך נאמר: ה' אהבתי מעון ביתך ומקום משכן כבודך וגו'].
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/23.htm

-

תנחומא ויקרא:
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו פרדס והיה בתוכו ענבים ותאנים ורימונים בכריות.
אמר המלך: אם מושיב אני בן אדם רואה ומהלך לשמרו, הוא אוכל לעצמו את הבכריות.
מה עשה?
הושיב בו שנים שומרים, אחד סומא ואחד פסח. שמרו הפרדס, והיו יושבים והם מריחים הבכריות.
אמר החיגר לסומא: בכריות נאות אני רואה בפרדס, בא והרכיבני, נביא ונאכלם.
הרכיב חגר על סומא, הביאן ואכלו שניהם.
לימים בא המלך בקש את הבכריות לא מצאן.
אמר לחיגר, מי אכלן?
אמר לו: כלום יש לי רגלים?!
אמר לסומא: אתה אכלת אותם.
אמר לו: כלום יש לי עיניים?!
הרכיב המלך את החיגר על הסומא, אמר להם: כעניין שגנבתם את הבכריות ואכלתם שניכם, כך אני דן אתכם.
ואף הקדוש ברוך הוא כך עושה, מביא את הנשמה וזורקה בגוף, שנאמר: יקרא אל השמים מעל, ואל הארץ לדין עמו (תהל' נ ד).
יקרא אל השמים מעל, זה הנשמה.
ואל הארץ לדין עמו, זה הגוף.
...
[נפש כי תחטא]:
שנו רבותינו:
מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה.
לא יצר אדם על עבירה שעשה בשוגג, אלא שנפתח לו פתח שיחטא (ואפילו בשוגג ו) ואפילו במזיד. ולא ישמח אדם על מצווה שבאה לידו, אלא על מצות הרבה שעתידות לבוא לידו. לפיכך אם חטא בשוגג, אין סימן יפה לו, שנאמר: גם בלא דעת נפש לא טוב.
ומה חוטא בשוגג אין סימן טוב לו, חוטא במזיד על אחת כמה וכמה. ועליו נאמר: ואץ ברגלים חוטא.

-

תנחומא צו פרק ז סימן ג:
וזאת תורת זבח השלמים
זה שאמר הכתוב: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (מש' ג יז).
כל מה שכתוב בתורה, לשום שלום הוא נכתב. ואף על פי שכתוב בתורה מלחמות, אף המלחמות לשום שלום נכתבו.
אתה מוצא, שבטל הקדוש ברוך הוא גזרתו מפני השלום.
אימתי?
בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה, כי תצור אל עיר ימים רבים (דב' כ יט) וכל אותו הענין, אמר לו הקדוש ברוך הוא שיחרים אותם, שנאמר: כי החרם תחרימם (דבר' כ יז).
ומשה לא עשה כן, אלא אמר, עכשיו אני הולך ומכה מי חטא ומי שלא חטא, אלא בשלום אני בא עליהם, שנאמר: ואשלח מלאכים ממדבר קדמות, דברי שלום, אעברה בארצך (שם ב כו- כז).
כיון שראה שלא בא לשלום, הכהו, שנאמר: ויכו אותו ואת בניו ואת כל עמו (במד' כא לה). אמר הקדוש ברוך הוא: אני אמרתי, כי החרם תחרימם, ואתה לא עשית כן. חייך, כשם שאמרת, כך אני עושה, שנאמר: כי תקרב אל עיר להלחם עליה, וקראת אליה לשלום (דב' כ י). לכך נאמר: דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום (משלי ג יז):
...
וכן מי שהיה מהרהר בלבו דבר, היה מביא קרבן העולה לשום דברים העולים על הלב, שנאמר: והעולה על רוחכם וגו' (יחז' כ לב).
ותדע לך שקרבן עולה לא בא, אלא על הרהור הלב, מן איוב אתה למד, שהיה מקריב על בניו, שנאמר: ויהי כי הקיפו ימי המשתה וישלח איוב ויקדשם והשכים בבקר והעלה עולות (איוב א ה). אמרו לו: איוב, למה אתה עושה כך?
והוא אומר: אולי חטאו בני וברכו אלהים בלבבם (שם). הוי, אתה מוצא שעל הרהור הלב התקין כפרה להם. וזהו קרבן עולה:

-

תנחומא תזריע, סימן ג:
דבר אחר:
אשה כי תזריע
אם קדמה האשה, יולדת זכר.
קדם האיש, יולדת נקבה.
...
מעשה ששאל טורנוסרופוס הרשע את רבי עקיבא:
איזו מעשים נאים, של הקדוש ברוך הוא או של בשר ודם?
אמר לו: של בשר ודם נאים.
אמר לו טורנוסרופוס: הרי השמים והארץ יכול אדם לעשות כיוצא בהם?!
אמר לו רבי עקיבא: לא תאמר לי בדבר שהוא למעלה מן הבריות שאין שולטין עליו, אלא אמור דברים שהם מצויין בבני אדם.
אמר לו: למה אתם מולין.
אמר לו: אני הייתי יודע שעל דבר זה אתה שואלני, ולכך הקדמתי ואמרתי לך, שמעשה בני אדם נאים משל הקדוש ברוך הוא.
הביא לו רבי עקיבא שבלים וגלסקאות.
אמר לו: אלו מעשה הקדוש ברוך הוא, ואלו מעשה ידי אדם.
אמר לו: אין אלו נאים יותר מן השבלים?!
אמר לו טורנוסרופוס: אם הוא חפץ במילה, למה אינו יוצא הולד מהול ממעי אמו?
אמר לו רבי עקיבא: ולמה שוררו יוצא עמו והוא תלוי בבטנו ואמו חותכו ומה שאתה אומר למה אינו יוצא מהול, לפי שלא נתן הקדוש ברוך הוא את המצות לישראל, אלא לצרף אותם בהם.
ולכך אמר דוד: (כל) אמרת ה' צרופה (תהלים יח לא):

-

תנחומא מצורע
אמר רבי פדת:
ברית כרותה להקדוש ברוך הוא בעולם, כל מי שמספר לשון הרע, ילקה בצרעת.
מנין?
ממה שקראו בעניין זאת תהיה תורת המצורע, אל תקרי המצורע אלא המוציא שם רע.
...
זאת תהיה תורת המצורע
זה שאמר הכתוב: מות וחיים ביד לשון וגו' (מש' יח כא).
הכל תלוי בלשון. זכה, לחיים, נתחייב, למות.
עסק בתורה בלשונו, זכה לחיים. שהתורה עץ חיים, שנאמר: עץ חיים היא למחזיקים בה (שם ג יח). והיא רפואתו של לשון הרע, שנאמר: מרפא לשון עץ חיים, וסלף בה שבר ברוח (שם טו ד).
ואם עסק אדם בלשון הרע, מתחייב בנפשו, למות. שקשה לשון הרע כשפיכת דמים. שכל ההורג, אינו הורג אלא נפש אחת. והמספר לשון הרע, הורג שלושה:
האומרו,
והמקבלו,
והנאמר עליו...
ורוח הקדש צווחה: שומר פיו ולשונו שומר מצרת נפשו (מש' כא כג). אל תקרי מצרת, אלא מצרעת נפשו.
תנחומא אחרי מות
סימן ו
אחרי מות שני בני אהרן
תאני בשם רבי אליעזר:
לא מתו נדב ואביהוא, אלא על שהורו הלכה לפני משה רבן.
מעשה בתלמיד אחד שהורה הלכה לפני רבו, ואמר חברו לאימא שלום אשתו, זה אינו מוציא שנתו, שהוא מת. וכן היה, שלא הוציא שנתו עד שמת.
אמרו לו תלמידיו: רבנו, נביא אתה?!
אמר להם, לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני מרבותיי, כל המורה הלכה בפני רבו, חייב מיתה.
...
בר קפרא בשם רבי ירמיה בן אלעזר אמר:
בשביל ארבעה דברים מתו בני אהרן:
על הקריבה,
ועל ההקרבה,
ועל אש זרה,
ועל שלא נטלו עצה זה מזה.
על הקריבה, שנכנסו לפני ולפנים.
ועל ההקרבה, שהקריבו קרבן מה שלא נצטוו.
ועל אש זרה, שהביאו אש זרה מבית הכיריים.
ועל שלא נטלו עצה זה מזה.

-

תנחומא קדושים [אמור בהמשך]:
סימן ג
דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו
מה ראה לומר הפרשה הזאת בכנוס. למה לא אמר, דבר אל בני ישראל, כשאר הפרשיות?
אלא אל כל עדת בני ישראל. לפי שכל הדברות כלולים בה.
כיצד?
בדברות כתיב: אנכי ה' אלהיך (שמות כ ב).
וכאן כתיב: אני ה' אלהיכם.
בדברות כתיב: לא יהיה לך.
וכאן, אל תפנו אל האלילים.
בדברות כתיב: לא תשא.
וכתיב כאן: [ו]לא תשבעו בשמי לשקר.
בדברות כתיב: שמור את יום השבת (דב' ה יב).
וכאן, את שבתותי תשמרו.
בדברות כתיב: כבד את אביך ואת אמך.
וכאן, איש אמו ואביו תיראו.
בדברות כתיב: לא תרצח.
וכאן כתיב: לא תעמוד על דם רעיך.
בדברות כתיב: לא תנאף.
וכאן, מות יומת הנואף והנואפת.
בדברות כתיב: לא תגנוב.
וכאן, לא תגנבו.
בדברות כתיב: לא תענה.
וכאן כתיב: לא תלך רכיל.
בדברות כתיב: לא תחמוד.
וכאן, לא תעשוק את רעך ולא תגזול, הרי כל עשרת הדברות כלולים בתורה.
לכך כתיב: אל כל עדת:
תנחומא אמור:
סימן יד
וכי תזבחו זבח תודה
רבי פנחס ורבי לוי ורבי יוחנן אמר בשם רבי מנחם דגליל:
לעתיד לבא, כל הקורבנות כולן בטלין, וקורבן תודה אינו בטל לעולם.
כל ההודיות בטלין, והודיית תודה אינה בטלה לעולם, הדא הוא דכתיב: קול ששון וקול שמחה, קול חתן וקול כלה, קול אומרים הודו את ה' צבאות. כי טוב ה' כי לעולם חסדו, מביאים תודה בית ה' (ירמ' לג יא), זה קורבן תודה.
וכן דוד אמר: עלי אלוהים נדריך, אשלם תודות לך (תהלי' נו יג).
תודה אין כתיב כאן, אלא תודות, ההודיה וקורבן תודה:

-

תנחומא בהר
וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, דבר אל בני ישראל כי תבאו אל הארץ, ושבתה הארץ. ואחרי כן פרשת יובל, וספרת לך שבע וגו'.
אם לא שמר שמיטות ויובלות, או אם לא שמר אחת מהם, סוף שאני עושה אותו שימכור ארצו, וכי תמכרו ממכר לעמיתך.
חזר בו, יפה.
ואם לא יחזור בו, סוף שהוא מוכר את שדהו, שנאמר: (ו)כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו.
חזר בו, יפה.
ואם לאו, סופו למכור את ביתו, שנאמר: ואיש כי ימכור בית מושב עיר חומה.
חזר בו, יפה.
ואם לאו, סופו שהוא מחזר ומסבב על הפתחים, שנאמר: וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך.
חזר בו, יפה.
ואם לאו, סופו שהוא מוכר את עצמו, שנאמר, וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך.
חזר בו, מוטב.
ואם לאו, סוף הוא נמכר לגויים, שנאמר: וכי תשיג יד גר ותושב עמך.
ולא הוא לבדו, אלא הוא וכל ישראל.

-

תנחומא במדבר:
המן בזכות משה.
תדע לך, שכיון שנסתלק משה, מה כתיב שם?
וישבות המן ממחרת (יהושע ה יב).
הענן בזכות אהרן.
שכשסתלק אהרן מה כתיב שם?
ותקצר נפש העם בדרך (במד' כא ד), שהייתה השמש זורחת עליהם.
והבאר בזכות מרים.
שנאמר: ותמת שם מרים ותקבר שם, ולא היה מים לעדה (שם כ א-ב).
...
ברא הקדוש ברוך הוא לדור המבול (ולדור הפלגה ולסדומיים ולמצרים) ולא כתב אימתי בראם ואימתי העבירם, אלא, ביום הזה נבקעו כל מעיינות תהום רבה וארובות השמים נפתחו (ברא' ז יא).
וכן לדור הפלגה ולסדומים ולמצרים. כיון שעמדו ישראל, אמר ליה הקדוש ברוך הוא למשה, איני נוהג בהם כראשונים, שאלו בני אברהם יצחק ויעקב.
לכך כתוב: באיזה חדש בכמה לחדש (באיזה יום באיזה שבוע) באיזה אפטיא באיזה מדינה רוממתי קרנם וכתבתי להם תלוי ראש.
לכך נאמר: וידבר ה' אל משה במדבר סיני, הרי אפרכי.
באהל מועד, הרי המדינה.
באחד לחדש, הרי יום.
בשנה השנית, הרי שנה.
באיזה חדש, לחדש השני, הרי נכתבה אפטיא שלהן.

-

תנחומא נשא:
ישא ה' פניו אליך.
וכתוב אחד אומר: אשר לא ישא פנים (דבר' י יז).
הא כיצד?
עשה תשובה עד שלא נתחתם גזר דין, ישא ה' פניו.
כיון שנתחתם גזר דין, אשר לא ישא פנים.
...
ישא ה' פניו
וכי הקדוש ברוך הוא נושא פנים. והלא כבר נאמר: אשר לא ישא פנים (דב' י יז)?!
אמר הקדוש ברוך הוא: כשם שהם נושאים לי פנים, אף אני נושא להם פנים.
כיצד?
כתבתי בתורתי ואכלת ושבעת וברכת (דב' ח י).
ואדם יושב הוא ובניו ובני ביתו ואין לפניהם כדי שובע, והן נושאין לי פנים ומברכין, ודקדקו על עצמן שיברכו על כזית ועל כביצה. לפיכך, ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום.

-

תנחומא בהעלותך:
אמר רבי חנינא:
אמר הקדוש ברוך הוא: העיניים שיש בך, יש בתוכם לבן ושחור, ואין אתה רואה מתוך הלבן, אלא מתוך השחור. הקדוש ברוך הוא שכולו אורה, הוא צריך לאור שלכם?!
[כנראה אהוד ברק שאמר "להביט להם בלבן שבעיניים" לא הכיר את המדרש הזה ואולי לכן נכשל תהליך השלום...]

-

תנחומא שלח:
סימן ז
ויעלו ויתורו את הארץ
כיצד?
כשהיו נכנסין לעיר והדבר נוגף את הגדולים ומתעסקין בני העיר בקבורתו, והיו נכנסין ובריה לא הייתה רואה אותן, לכך אמרו: הארץ אשר עברנו בה לתור אותה ארץ אוכלת יושביה היא. בנסים שהיה עושה להם הקדוש ברוך הוא, בו הוציאו דיבה.
...
וכאב אנוש (ישע' יז א), זו הפורעניות שנטלתם ירושה לדורות, שבכו העדה בליל תשעה באב, ואמר להם הקדוש ברוך הוא: אתם בכיתם בכיה של חנם לפני, אני אקבע לכם לילה זו בכיה לדורות.
ומן אותה שעה נגזרה על בית המקדש שתחרב, ועל ישראל שיגלו בין אומות העולם.
שכן הוא אומר: וישא ידו להם להפיל אותם במדבר, ולהפיל זרעם בגויים ולזרותם בארצות (תהל' קו כו-כז), נשיאות יד כנגד נשיאות קול.
...
אמר רבי מאיר:
מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונים?
שהתכלת דומה לים,
וים דומה לרקיע,
והרקיע דומה לכסא הכבוד.
ומתוך שהוא רואה אותו, זוכר את קונו, שנאמר: ויראו את אלהי ישראל (שמו' כד י).
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/37.htm

-

תנחומא קרח:
מיד, וישלח משה לקרוא וגו'. לא נלך לא נבוא אין כתיב כאן, אלא לא נעלה.
ועליהם אמר שלמה: פי כסיל מחתה לו (משלי יח ז). פתחו פיהם לפורעניות, לומר, שהם מתים בירידה ולא בעליה.
...
וקרח שפקח היה, מה ראה לשטות הזו?
אלא עינו הטעתו.
ראה שלשלת גדולה עומדת הימנו, שמואל ששקול כנגד משה ואהרן, שנאמר: משה ואהרן בכהניו ושמואל בקוראי שמו (תהל' צט ו).
ועשרים וארבעה משמרות עומדות מבני בניו שכולן מתנבאין ברוח הקדש, שנאמר: כל אלה בנים להימן חוזה המלך בדברי האלהים להרים קרן (דה"א כה ה).
אמר: אפשר הגדולה הזו עתידה לעמוד ממני ואני אובד (אותה)?!
ולא ראה יפה, לפי שבניו היו עושין תשובה ועומדין מהן, ומשה היה רואה יפה.
לכך נשתתף לבוא לאותה חזקה ששמע מפי משה שכולן אובדין ואחד פלט, שנאמר: והיה האיש אשר יבחר ה' הוא הקדוש:
...
ואש יצאה מאת ה' וגו'
אלו היו נבלעים ואלו היו נשרפין, וקרח עומד בין השרופים, שאמר לו משה: ואתה ואהרן איש מחתתו. וקרח לקה יותר מכלם, שנשרף ונבלע.
ולמה נעשה בו שני דינין?
שאילו נשרף ולא נבלע, הרי הבלועים מתרעמין ואומרים: שלא הביא עלינו את כל הפורעניות הזה אלא קרח, והרי הן נבלעין וקרח ניצול.
ואילו נבלע ולא נשרף, היו השרופים מתרעמין ואומרין: שלא הביא עלינו את הפורעניות הזה אלא קרח, והרי הן נשרפין והוא ניצול.
לפיכך נדון בשני מיתות. להט האש תחילה לעיני כל השרופים, בידו הייתה המחתה והקטרת בה, וקפלתו האש ככדור, והאש מגלגלת בו עד שהביאתו לפי הארץ לבין הבלועים, שנאמר: ותפתח הארץ את פיה וגו':
...
גוג ומגוג, בגימטרייה שבעים, שהם שבעים אומות:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/38.htm

-

תנחומא חקת:
תמן תנינן:
כל העוסקין בפרה מתחלה ועד סוף, מטמאין בגדים. היא גופה מטהרת בגדים. אלא אמר הקדוש ברוך הוא, חקה חקקתי, גזרה גזרתי, ואין אתה רשאי לעבור על גזרתי:
... אמר שלמה: על כל אלה עמדתי ופרשה של פרה אדומה חקרתי ושאלתי ופשפשתי, אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני (קהל' ז כג).
... רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר:
ארבעה דברים יצר הרע משיב עליהם, וכתיב בהן חוקה. ואלו הן:
אשת אח,
וכלאים,
שעיר המשתלח,
ופרה אדומה.
... יען לא האמנתם בי
וכי לא אמר משה דבר קשה מזה, שאמר: הצאן ובקש ישחט להם וגו' (במדב' יא כב).
אף שם אינה אמנה והיא גדולה מזו!
ומפני מה לא נגזר עליו שם מיתה?
משל למה הדבר דומה?
למלך שהיה לו אוהב, והיה מגיס בינו לבין המלך בדברים קשים ולא היה המלך מקפיד עליו. לימים עמד (המלך) והגיס במעמד לגיונותיו. גזר עליו מיתה.
אף כאן אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הראשון שעשית ביני לבינך, לא הקפדתי.
עכשיו כנגד הרבים אי אפשר, שנאמר: להקדישני לעיני בני ישראל.
זה שאמר הכתוב: יש הבל אשר נעשה על הארץ אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים (קהלת ז יד).
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/39.htm

-

תנחומא בלק:
אם לקרוא לך באו האנשים קום לך אתם
מכאן אתה למד, שבדרך שאדם רוצה לילך, בה מוליכין אותו.
שמתחלה נאמר לו: לא תלך עימהם. כיון שהעיז פניו להלך עימהם, הלך.
שכן כתוב בו: ויחר אף אלהים כי הולך הוא.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: איני חפץ באבודן של רשעים. הואיל ואת רוצה ליאבד מן העולם, קום לך אתם.
וכתיב: ואך את הדבר, ללמדך, שבהתראה הלך. מיד השכים בבקר, שנאמר: ויקם בלעם בבקר ויחבוש את אתונו.
וכי לא היה לו עבד ולא שפחה?!
אלא מרוב שנאה ששנא את ישראל, קדמתו ועמד בזריזות הוא בעצמו.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, כבר קדמך אברהם אביהם לעקידת יצחק בנו, שנאמר: וישכם אברהם בבקר ויחבוש את חמורו (בר' כב ג).
...
ההוא אמר ולא יעשה.
כשהוא אומר להביא עליהם רעות, שאם עושין תשובה, מבטלן.
את מוצא, שכתוב בתורה, זובח לאלהים יחרם וגו' (שמו' כב יט).
ועשו את העגל והיו ראויין לכליה, והייתי סבור לקללם ולהכחידם, ומיד עשו תשובה ובטל, שנאמר: וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו (שם לב יד).
וכן במקומות הרבה שאמר על יכניה: כי לא יצלח מזרעו וגו' (ירמיה כב ל).
ואמר לבן בנו: והפכתי כסא ממלכות והשמדתי חוזק ממלכות הגויים (חגי ב כב). שנאמר: ביום ההוא נאם ה' צבאות אקחך זרבבל בן שאלתיאל עבדי נאם ה' ושמתיך כחותם (חגי ב כג). ובטל מה שאמר לאביו, חי אני נאם ה' כי אם יהיה כניהו בן יהויקים מלך יהודה חותם על יד ימיני כי משם אתקנך (ירמ' כב כד).
וכן באנשי ענתות כתיב: ושארית לא תהיה להם כי אביא רעה אל אנשי ענתות (שם יא כג). כיון שעשו תשובה, חזי מה דכתיב: אנשי ענתות מאה עשרים ושמנה (נחמיה ז כז):
...
ויחל העם.
כל מקום שנאמר העם, לשון גנאי הוא.
וכל מקום שנאמר ישראל: לשון שבח הוא.
ויהי העם כמתאוננים (במד' יא א),
וידבר העם באלהים (שם כא ה),
ויבכו העם (שם יד א),
וירא משה את העם כי פרוע הוא (שמות לב כה),
ויקהל העם על אהרן (שם שם א).
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/40.htm

-

תנחומא פנחס:
רבי שמעון אומר:
מנין אתה אומר, שכל המחטיא את חברו קשה מן ההורגו?
שההורגו, בעולם הזה, יש לו חלק לעולם הבא.
והמחטיאו, הורגו בעולם הזה ולעולם הבא.
שתי אומות קדמו את ישראל בחרב, ושתים בעבירה.
מצרים ואדומים קדמו בחרב.
המצרים קדמו בחרב, שנאמר: אמר אויב ארדוף אשיג וגו' (שמ' יט ט).
ואדום, שנאמר: ויאמר אליו אדום לא תעבור בי פן בחרב אצא לקראתך (במ' כ יח).
ושתים בעבירה, מואבים ועמונים.
על אלו שקדמו אותן בחרב, נאמר: לא תתעב אדומי וגו', לא תתעב מצרי (דב' כג ח).
אבל אלו שקדמו אותן בעבירה להחטיא את ישראל, נאמר: לא יבא עמוני ומואבי בקהל ה' גם דור עשירי וגו' (שם שם ד).
ובעולם הזה לא יצאו ידיהם, שנאמר: צרור את המדיינים.
...
סימן יז [לתשומת הטבעונים וחובבי מזון בריאות]:
ביום השמיני עצרת תהיה לכם
מה ראה להיות פוחת בכל יום?
אלא למדך תורה דרך ארץ מן הקורבנות, שאם ילך אדם לאכסניה וקבלו,
ביום ראשון מקבלו יפה ומאכילו עופות,
בשני מאכילו דגים,
בשלישי גבינה,
ברביעי מאכילו ירק,
כך פוחת והולך עד שמאכילו קטניות.
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/41.htm

-

תנחומא מטות:
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל:
הוו זהירין בנדרים ואל תפרצו בהן. שכל הפורץ בהם, סופו למעול בשבועות. והמועל בשבועות, כופר בו בהקדוש ברוך הוא ואין לו מחילה בעולם, שנאמר: כי לא ינקה ה' וגו' (שמ' כ ז). וכתוב אחד אומר: ונשבעת חי ה' וגו' (ירמ' ד ב).
אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: לא תהיו סבורין שהותר להישבע בשמי. אפילו באמת אין אתם רשאים להישבע בשמי, אלא אם יש בכם כל המידות האלו, שנאמר: את ה' אלוהיך תירא ואותו תעבד ובו תדבק (דב' י כ).
ושתהיו כאותן שלושה שנקראו יראי אלהים, ואלו הן:
אברהם,
איוב,
ויוסף.
אברהם, דכתיב: כי עתה ידעתי כי ירא וגו' (ברא' כב יב).
איוב, דכתיב: איש תם וגו' (איוב א ח).
יוסף, דכתיב: את האלהים אני ירא (בר' מב יח).
הוי, את ה' אלוהיך תירא ואותו תעבוד.
אם אתה מפנה את עצמך לתורה ולמצוות ואין לך עבודה אחרת, לכך נאמר: ואותו תעבוד ובו תדבק.
תנחומא מסעי:
...ומנין שפקוח נפש דוחה את השבת?
דכתיב: ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם (ויק' יח ה), ולא שימות בהם.
וכתיב במילה: וביום השמיני ימול וגו' (שם יב ג). ימול, ואפילו בשבת.

-

תנחומא דברים:
סימן א
אלה הדברים
יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, יתברך ויתעלה זכרו. שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות ויתעלה זכרו. שכל הנסים שעשה לישראל במדבר, כך עתיד לעשות להם בציון.
במדבר כתיב: אלה הדברים.
ובציון כתיב: אשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור אלה הדברים עשיתים ולא עזבתים (ישע' מב טז).
במדבר כתיב: וכל העם רואים את הקולות (שמו' כ יח).
ובציון כתיב: קול ששון וקול שמחה (ירמיה ג יא).
במדבר: ארץ רעשה אף שמים נטפו (תה' סח ט).
ובציון: אני מרעיש את השמים ואת הארץ (חגי ב ו).
במדבר: וה' הולך לפניהם יומם (שמ' יג כא).
ובציון: כי הולך לפניכם ה' ומאספכם וגו' (ישעי' נב יב).
במדבר: כי ישוב ה' לשוש עליך (דב' ל ט).
ובציון: וגלתי בירושלים וששתי בעמי (ישע' סה יט).
ישושום מדבר וציה (שם לה א).

-

תנחומא ואתחנן:
משל למה הדבר דומה?
למלך שבקש לישא אשה. שלח שלוחיו לראותה אם נאה אם לאו. הלכו וראו אותה.
באו למלך ואמרו לו: ראינו אותה ואין כעורה ועזובה כמוה.
שמע שושבינו ואמר ליה: לא כן מרי, אלא אין אשה נאה ממנה בעולם.
בא לישא אותה. אמר אבי הנערה לשלוחי המלך, נשבע אני בחיי המלך, שאין אחד מכם נכנס כאן, מפני שבזיתם אותה לפני המלך.
בא השושבין ליכנס, אמר לו: אף אתה לא תכנס.
אמר לו השושבין: אני לא ראיתיה ואמרתי למלך שאין נאה הימנה בעולם, והם אמרו אין כעורה הימנה, ועכשיו הנח לי ואראה אם כדברי אם כדבריהם.
כך אמר משה: לפני הקדוש ברוך הוא, ריבוני, המרגלים הוציאו דיבה על הארץ, ואמרו: ארץ אוכלת יושביה (במ' יג לב).
אבל אני לא ראיתי אותה ושבחתיה לפני בניך ואמרתי: כי ה' אלוהיך מביאך אל ארץ טובה. ועכשיו אראה אותה אם כדברי אם כדבריהם, שנאמר: אעברה נא ואראה את הארץ הטובה אשר בעבר הירדן וגו'.
אמר ליה: כי לא תעבור.
אמר לו משה: אם כן הכל שווין לפניך, תם ורשע אתה מכלה?!

-

תנחומא עקב:
תני רבי שמעון בר יוחאי:
שתי מצות גלה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן, אחת קלה שבקלות, ואחת חמורה שבחמורות. ואלו הן:
קלה שבקלות, שלוח הקן, ושם כתיב: והארכת ימים (דבר' כב ז).
וחמורה שבחמורות, כבוד אב ואם, שבו כתיב: למען יאריכון ימיך (שם ה טז),
הרי הן שווין במתן שכרן מעולם הזה.
סימן ה
כל המצוה אשר אנכי מצוך
זה שאמר הכתוב: כי חיים הם למוצאיהם ולכל בשרו מרפא (משלי ד כב).
כל מי שמוצא דברי תורה, חיים הוא מוצא. לכך כתיב: כי חיים הם למוצאיהם, [אל תקרי למצאיהם אלא למוציאיהם בפה.
סימן ו
דבר אחר:
כל המצוה
אם התחלת במצווה, הוי גומר את כלה.
סימן ז
כל המצוה אשר אנכי מצוך היום
כל המצווה אשר אתה עושה, אמור כאילו היום שמעת בסיני ממשה, שכן כתוב: אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות.

-

תנחומא ראה:
מהו כי יכרית?
על תנאי הוא. שאם ישמרו את התורה, יכנסו לארץ.
...
ירמיה הנביא צווח ואמר: ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג יט), ארץ שחמדוה אבות העולם.
אברהם נתאוה לה, שכן הוא אומר: ויאמר, ה' אלהים, במה אדע כי אירשנה (בר' טו ח).
יצחק נתאוה לה, שנאמר לו: גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, כי לך ולזרעך אתן את כל הארצות האל (שם כו ג).
יעקב נתאוה לה, שנאמר: אם יהיה אלהים עמדי וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי (שם כח כ-כא).
אמר רבי יהודה:
אף משה נתאווה, לה שנאמר: ואתחנן אל ה' וגו' אעברה נא ואראה וגו' (דב' ג כג-כה).
ואף דוד נתאוה לה, שנאמר: בחרתי הסתופף בבית ה' (תהל' פד יא).
...
רבי לוי פתר קרא, בזה שאינו מוציא מעשרותיו כראוי.
דאמר רבי לוי:
מעשה באחד שהיה מוציא מעשרותיו כראוי, והייתה לו שדה אחת והייתה עושה אלף מדות, והיה מוציא מעשרותיו ממנה מאה מדות למעשר, ומן המותר היה מתפרנס הוא ובניו ובני ביתו כל ימיו.
בשעת מיתתו קרא לבנו, אמר: בני, תן דעתך על שדה, כך וכך מדות היא עושה, וכך אני מוציא ממנה מעשר, וממנה הייתי מתפרנס אני וביתי כל ימי.
שנה ראשונה, זרעה הבן אותה ועשתה אלף מדות. הוציא ממנה מאה מדות מעשר.
שנייה, נכנס בו עין רעה, ופחת הוא עשרה, ופחתה היא מאה.
שלישית, פחת הוא עשרה, פחתה היא מאה.
וכן רביעית וחמישית, עד שעמדה על מעשרותיה. כשראו הקרובים כן, עמדו לבשו בגדים לבנים ונתעטפו לבנים ונכנסו אצלו.
אמר להם: למה באתם, לשמוח על אותו האיש שנידוהו.
אמרו ליה: חס ושלום, לא באנו אלא לשמוח עמך.
לשעבר היית בעל הבית והקדוש ברוך הוא כהן, ועכשיו נעשית כהן והקדוש ברוך הוא בעל הבית.
...
סימן יח
עשר תעשר
עשר, בשביל שתתעשר.
עשר, כדי שלא תתחסר.
...
רבי יהודה בר סימון אומר:
אמר הקדוש ברוך הוא: אם יש לך ארבעה בני בתים, יש לך:
ושמחת בחגך
אתה ובנך
ובתך
ועבדך
ואמתך.
ואני יש לי ארבע בני בית:
הלוי
והגר
והיתום
והאלמנה, שלי.
וכולן בפסוק אחד. אם אתה משמח את שלי ואת שלך בבית בימים טובים שנתתי לך, אף אני משמח את שלי ואת שלך בבית הבחירה, שנאמר: והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי. אמן, וכן יהי רצון:

-

תנחומא משפטים:
אמר רבי שמלאי:
שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה בסיני.
בא דוד והעמידן על אחת עשרה, שנאמר: ה' מי יגור באהליך (תהל' טו א), וכל המזמור.
בא ישעיה והעמידן על שש, שנאמר:
הולך צדקות,
ודובר מישרים,
מאס בבצע מעשקות,
נער כפיו מתמוך בשחד,
אוטם אזנו משמוע דמים
ועוצם עיניו מראות ברע (ישע' לג טו).
וכתיב בתריה: הוא מרומים ישכון, מצדות סלעים משגבו, לחמו נתן, מימיו נאמנים.
בא מיכה והעמידן על שלש, שנאמר: הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך,
כי אם עשות משפט,
ואהבת חסד,
והצנע לכת עם אלהיך (מיכה ו ח).
בא עמוס והעמידן על שנים, שנאמר: כי כה אמר ה' לבית ישראל
דרשוני
וחיו (עמוס ה ד).
בא חבקוק והעמידן על אחת, שנאמר: וצדיק באמונתו יחיה (חבקוק ב ד):
...
סימן יט
וקראת אליה לשלום.
אמר רבי לוי:
שלשה דברים עשה משה והסכים הקדוש ברוך הוא על ידו. ואלו הן:
כתיב: פוקד עון אבות על בנים (שמות לד ז).
ומשה אמר: לא יומתו אבות על בנים (דבר' כד טז).
ומניין שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו?
שנאמר: ואת בני המכים לא המית, ככתוב בספר תורת משה, לא יומתו אבות על בנים וגו' (מ"ב יד ו).
והשניה, כששבר הלוחות.
ואחת, בימי סיחון ועוג.
אמר לו הקדוש ברוך הוא, לך הלחם עמו, סכור אמת המים שלו.
ומשה לא עשה כן, שנאמר: ואשלח מלאכים (דבר' ב כו).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: חייך, עשית כראוי, שאני מסכים על ידך.
לפיכך משה מזהיר את ישראל ואומר להם: כי תקרב אל עיר להלחם עליה וקראת אליה לשלום.

-

תנחומא כי תצא:
סימן א
כי תצא למלחמה
שנו רבותינו:
מצוה גוררת מצוה, ועבירה גוררת עבירה.
וראית בשביה וגו', וגלחה את ראשה ועשתה את צפרניה
כדי שלא תמצא חן בעיניך.
מה כתיב בתריה?
כי תהיין לאיש שתי נשים וגו'. שתים בבית, מריבה בבית.
ולא עוד, אחת אהובה ואחת שנואה, או שתיהן שנואות.
מה כתיב אחריו?
כי יהיה לאיש בן סורר ומורה.
כל מאן דנסיב יפת תאר, נפיק מנייהו בן סורר ומורה.
שכן כתב בדוד, על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור בצאתו למלחמה, יצא ממנו אבשלום שבקש להרגו, ושכב עם עשר פלגשיו לעיני כל ישראל ולעיני השמש, ועל ידו נהרגו מישראל כמה רבבות, ועשה מחלוקת בישראל, ונהרג שמעי בן גרא ושבע בן בכרי ואחיתופל, ולמפיבשת (ולאיש בשת) הרג, והשליט ציבא על כל בית שאול.
ותניא, רבי יוסי אומר:
וכי מפני שאכל בן סורר ומורה חצי ליטרא בשר ושתה חצי לוג יין חי אמרה תורה יצא לבית דין ויסקל?!
אלא הגיעה תורה לסוף דעתו של בן סורר ומורה, שסופו לגמר נכסי אביו עם הסריקין שאכל ושתה עימהן, ומבקש למודו ואינו מוצא, ויצא לפרשת דרכים והורג ומלסטם את הבריות, ואמרה תורה: ימות זכאי ואל ימות חייב, שמיתתן של רשעים, הנאה להם והנאה לעולם.
...
מהו עמלק?
עם לק, פרח כזוחל.
עמלק, עם שבא ללוק דמן של ישראל ככלב.
...
ורבנן אמרי:
קרך, היקרך לפני אחרים.
אמר רבי חוניא:
משל למה הדבר דומה?
לאמבטי רותחת, שלא הייתה בריה יכולה לירד בתוכה, בא בן בליעל אחד וקפץ לתוכה, אף על פי שנכווה, הקירה לפני אחרים.
אף כאן כיון שיצאו ישראל ממצרים, הקדוש ברוך הוא קרע הים לפניהם ונשתקעו המצרים לתוכו. נפל פחדן על כל האומות, שנאמר: אז נבהלו אלופי אדום וגו' (שם טו טו).
כיון שבא עמלק ונזדווג להם, אף על פי שנטל את שלו מתחת ידן, הקירו לפני אומות העולם:
...
רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר:
כתוב אחד אומר: תמחה את זכר עמלק.
וכתוב אחד אומר: כי מחה אמחה (שם יז יד).
כיצד יתקיימו שני כתובים אלו?
עד שלא פשט ידו בכסא, תמחה.
כשפשט ידו בכסא, מחה אמחה.
אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?!
אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' (ירמ' ג יז). לפיכך מחה אמחה.
ונאמר, כי יד על כס יה מלחמה לה' (שמ' יז טז).
...
רבי לוי בשם רבי אחא ברבי חיננא אומר:
כל זמן שזרעו של עמלק בעולם], לא השם שלם, ולא הכסא שלם.
אבד זרעו של עמלק, השם שלם והכסא שלם.
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/49.htm

-

תנחומא כי תבוא:
ובכל נפשכם (שם), אפילו נוטל את נפשך.
פעם אחד גזרה מלכות יון שמד על ישראל שלא יעסקו בתורה. הלך רבי עקיבא וחבריו ועסקו בתורה. בא פפוס בן יהודה ומצאו, ואמר לו: הרי אתה מסתכן בעצמך שאתה עובר על גזירת המלך.
אמר לו רבי עקיבא: אמשול לך משל למה הדבר דומה?
לשועל שהיה מהלך על שפת הנהר, ראה שם דגים רצים ומתחבאים.
אמר להם: בואו ולכו אצלי ואטמין אתכם בנקיקי הסלעים ואל תתייראו.
אמרו לו: ואתה הוא שאומרים עליך שאתה פקח שבחיות?! אין אתה אלא טיפש.
כל חיינו אינו אלא במים, ואתה אומר לנו, עלו ליבשה.
ומה במקום חיותינו אנו מתייראין, במקום מיתתנו על אחת כמה וכמה!
ואף אנו כל חיינו אינו אלא בתורה, דכתיב: כי היא חייך ואורך ימיך (דברים ל כ).
ואתה אומר, מסתכן אתה בעצמך?!
לימים מועטים נתפסו שניהם. אמר לו פפוס לרבי עקיבא: אשריך שנתפסת על דברי תורה.
אוי לו לפפוס, שנתפס על דברים בטלים.
וכשהוציאו את רבי עקיבא להריגה, זמן קריאת שמע היה, והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל, והוא קרא קריאת שמע.
ועליו אמר דוד: ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם וגו' (תה' יז יד).

-

תנחומא ניצבים:
... וכך אמר להם משה לישראל: אף על פי שהייסורין הללו באין עליכם, יש לכם עמידה.
לכך נאמר: אתם ניצבים היום כולכם...
דבר אחר:
אתם נצבים היום
מה היום מאיר פעמים ומאפיל פעמים, אף אתם כשאפלה לכם, עתיד להאיר לכם אור עולם, שנאמר: והיה לך ה' לאור עולם (ישע' ס יט).
אימתי?
בזמן שתהיו כולכם אגודה אחת, שנאמר: חיים כולכם היום (דב' ד ד).
בנוהג שבעולם, אם נוטל אדם אגודה של קנים, שמא יכול לשברם בבת אחת. ואלו נוטל אחת אחת, אפילו תינוק משברן.
וכן את מוצא שאין ישראל נגאלין עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר: בימים ההמה ובעת ההיא נאם ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדו וגו' (ירמיה נ ד). כשהן אגודים, מקבלין פני שכינה:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/51.htm
תנחומא וילך:
וכמו שאמרו חכמים:
העולם חציו חייב וחציו זכאי.
אם יבא אחד ויעבור עבירות, שהכריע העבירות על הזכויות, ונמצא העולם מתחייב על ידו.
ואם שקולין העונות כנגד הזכויות, ובא אחד ועשה מצווה אחת, הזכיות מכריעין על העונות.
אשריו שמזכה את העולם.
ואם לא למד כל צרכו, יעשה מעשיו באמונה.
אמר אליהו זכרונו לברכה:
פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אדם אחד, והיה מלעיג לי ומתלוצץ בי.
אמרתי לו: מה אתה משיב ליום הדין אחר שלא למדת תורה?
אמר: יש לי להשיב, בינה ודעת ולב שלא נתנו לי מן השמים.
אמרתי לו: מה מלאכתך?
אמר לי: צייד עופות ודגים אני.
אמרתי לו: מי נתן לך דעת ולב ליקח פשתן ולטוותו ולארגו ולעשות המצודות ולקחת בהן דגים ועופות ולמוכרם?
אמר לי: בינה ודעת שנתנו לי מן השמים.
אמרתי לו: ליקח את הפשתן לארוג ולטוות ולקחת הדגים והעופות, נתנו לך בינה ודעת, אבל לקנות את התורה לא נתנו לך בינה, וכתיב: כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו (דברים ל יד)?!
מיד הרהר בלבו והרים קולו בבכי.
אמרתי לו: בני, אל ירע לך, שכל באי העולם כיון שבאין ונמשכין מן התורה, מוכיחין עליהם, שנאמר: ובושו עובדי פשתים שריקות ואורגים חורי (ישעי' יט ט), ועליו ועל כיוצא בו ועל הדומין לו ועל העושין כמעשיו.
ואחרית דבר, יראת ה'. ועושין באמונה, בו מונה מלאכתו וראוי לחיי העולם הבא:
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/52.htm

-

תנחומא האזינו:
האזינו השמים
זה שאמר הכתוב: אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ (מ). למטה, גם אני אמאס בכל זרע ישראל (ירמ' לא לז).
לפי שהם קיימים לעולם, וישראל קיימים לעולם, לכך הזמינם לעדות, שיקיימו ישראל התורה והמצות. ואם חס ושלום יבטלום, יד העדים תהיה בם בראשונה להמיתם.
כתיב: ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה (דברים יא יז). לכך הזמינם לעדות כשיקיימו ישראל התורה והמצות.
ואם חס ושלום ימאנו, יד העדים תהיה בם בראשונה, שנאמר, ואעידה בם את השמים ואת הארץ (שם לא כח).
ולכך העמידם לעדות, דאיתא בפסיקתא:
...
ולמה נמשלה תורה למטר?
לומר, מה מטר משחקת אבנים, שנאמר: אבנים שחקו מים (איוב יד יט).
אף התורה משחקת לב האבן.
וזהו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה:
אם אבן הוא, נמוח. ואם ברזל הוא, מתפוצץ.
לכך אין טוב לאדם כי אם להמית עצמו על דברי תורה, ולעסוק בה תמיד יומם ולילה.
וזהו שנאמר: והגית בו יומם ולילה (יהוש' א ח).
וזהו שאמרו: אם יאמר לך אדם, יגעתי ולא מצאתי, אל תאמין.
...
... לכך כתיב: דרשו ה' בהימצאו, אלו עשרת ימי תשובה, שהוא שרוי ביניכם.

-

תנחומא וזאת הברכה
וזאת הברכה
למשה נאה לברך את ישראל, שנתן נפשו עליהם בכל שעה ושעה. לכך נאמר: וזאת הברכה. [איש האלהים, אם אמר איש, למה נאמר אלהים. ואם אמר אלהים, למה אמר איש?!
אלא כשהושלך ליאור של מצרים, איש.
ובשעה שהפכו לדם, אלהים.
דבר אחר:
כשברח מלפני פרעה, איש.
ובשעה ששקען, אלהים.
דבר אחר:
בשעה שעלה לרקיע, איש, לפני המלאכים שהיו כלם אש, היה איש.
ובשעה שירד, אלהים.
דבר אחר:
קודם שעלה לרקיע, איש, שהיה אוכל ושותה.
וכל זמן שהיה שם, אלהים, שנאמר: וייראו מגשת אליו:
סוף תנחומא. שנה טובה!