על "מה שאלוהים לא יכול" מאת ישראל נתנאל רובין
קוד: על "מה שאלוהים לא יכול" מאת ישראל נתנאל רובין בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: חגי הופר
אל:
מה שאלוהים לא יכול/ ביקורת מאת חגי הופר
האם אלוהים יכול לברוא אבן שהוא לא יוכל להרים?
זו שאלה מפורסמת, שיש מי שפוטר אותה כשאלה שטותית, אך בעצם היא שאלה יסודית ביותר, ששואלת, במילים אחרות, האם אלוהים כפוף לחוקי הלוגיקה שלנו?
ובעצם, גם ניסוח זה אינו מדויק, כי זו שאלה בפני עצמה, האם חוקי הלוגיקה הם "שלנו", או שהם כלליים, של העולם, אובייקטיביים. ומכאן, האם הנמנעות של האל, אם היא קיימת, היא אונטולוגית או אפיסטמולוגית, במציאות או בתפיסה?
את השאלה הבסיסית הזו, כולל כל השאלות הנלוות לה, אלה ואחרות, מציג ישראל נתנאל רובין בספרו "מה שאלוהים לא יכול" (ראובן מס, 2016), ספר עב כרס (509 עמ') שהוא עיבוד של עבודת הדוקטוראט של המחבר במחשבת ישראל.
לא אוכל לפרט את כל נפתולי הדיונים שהמחבר מציג, אך אוכל לומר את הטענה המרכזית שלו:
באופן כללי, המגמה ששלטה בפילוסופיה היהודית – ולא רק היהודית – של ימי הביניים הייתה, כי אלוהים אכן מוגבל על-ידי חוקי הלוגיקה והמתמטיקה. אין הוא יכול לגרום לכך שאחד ועוד אחד לא יהיה שווה שניים ולא שסך הזוויות של משולש יהיה מעל 180. כך סבר, למשל, הרמב"ם, גדול הוגי היהדות מאז ומעולם. תפיסה זו היא תפיסה רציונאליסטית; היא שואפת לתמונת עולם רציונאלית ומובנת.
לעומת זאת, הקבלה, שהחלה לפרות במאה ה-13, אחרי תקופת הפילוסופיה, הפכה את הקערה על פיה, ולפיה אלוהים דווקא אינו כפוף לחוקי הלוגיקה והוא כל-יכול במלוא מובן המילה. וזהו גם אופייה הכללי של הקבלה – היא מתרחקת מתמונת העולם הרציונאלית ומתקרבת למיסטי ולמופלא.
הנה כי כן, ההכרעה בשאלה שלעיל, שיכולה להיראות במבט ראשון זניחה, היא משמעותית ביותר לעיצוב דמותה של הדת – האם אנו רוצים יהדות של כשפים ולחשים, או יהדות שמסתמכת בעיקרה על הדעת? אני יודע מה התשובה שלי – האפשרות השנייה, יהדות הנסמכת על הדעת, אך נראה כי הדומיננטיות כיום היא דווקא על החלופה, היהדות המיסטית. וזהו דבר מופלא כשלעצמו, כי לרוב דעת הקדמונים קובעת, וביותר כאשר הם בעלי שיעור קומה כרמב"ם וכריה"ל, בעוד פה דעתם נדחתה לקרן זווית, לפחות בחלקים נרחבים של הדתיות.
מעבר לזה, לשאלה עצמה, היה חסר לי דיון תשתיתי שלה. כלומר, מניין צמחה מראש הדעה כי אלוהים הוא "כל יכול"? אמנם מופיע בתנ"ך הביטוי "המה' ייפלא דבר?", אך ניתן להבינו במישור התופעות הפיזיקליות, כמו כל שאר ניסי התנ"ך. ובכלל, בתנ"ך אין כל דיון פילוסופי ומופשט כפי שמופיע בהמשך הדרך. כך גם, המחבר מציין כמה פסוקים שבהם נאמר כי אלוהים "לא יוכל" כך וכך, אך לדעתי יש להבינם תחת ההיגיון התנ"כי, שאינו פילוסופי (ואף שגם אני בעצמי ציינתי פעם כמה פסוקים שכאלה [1]). ואולי הדבר מקביל להבחנה שמציין המחבר בשם פילוסוף אחד (ג'יץ') בין Omnipotent ל-almighty (עמ' 458). נראה לי שהתייחסות מחודשת אל עצם ההגדרה, מבחינה פילוסופית טהורה, יכולה לשפוך אור גם על התשובה, או התשובות.
נקודה אחת נוספת מעניינת שאני רואה לנכון לציין היא הקביעה של תומס אקווינס, ב"מכלול נגד הגויים", כי אלוהים אינו יכול להיות גוף. רובין כותב יפה:
"בשלב זה, קשה לנו כבר להחניק חיוך. תומס אקווינס, גדול הפילוסופים והתיאולוגים הנוצרים, לא מצא מה להציב בראש רשימת הדברים שאלוהים אינו יכול לעשות, אלא ש... "אלוהים אינו יכול להיות גוף". האמנם? ואולי מרוב פילוסופיה, שכח תומס שהוא נוצרי?" (עמ' 219).
אכן, שלילת אפשרויות מהאל יכולה להתרחב עוד ועוד ולהיות מסוכנת למאמין, אך מי ששולל שלילה זו צריך לקבל את זה שגם התגשמות האל היא בגדר אפשרות. ועוד, הוגים יהודים הרבו להשתמש בחוסר ההיגיון לניגוח הנצרות, אך רובין מראה כי גם הוגים נוצרים רבים נעזרו בפילוסופיה והחזיקו בדעת הנמנעות, השוללת מהאל כמה אפשרויות.
לסיכום הספר, זהו מחקר מעמיק ביותר ומרשים מאוד, אך קשה מאוד לקרוא אותו וגם אני לא קראתי כל מילה. המחבר מביא ציטוטים ארוכים רבים, אשר באופן לימוד רגיל לוקח שעות על גבי שעות רק כדי ללמוד אותם בלבד. לכן נראה לי שמי שבכל זאת ירצה לצלול לתוכו יצטרך לקחת לריאותיו הרבה אוויר ולהשקיע בדבר זמן רב. אבל הוא ימצא בספר זה שפע רב ודיון מעמיק.
[1] כאן: http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t26a1_0.html
