"בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ"...

מאת: רמי ניר

אל:

עיקרה של נבואת (ישעיה נד') לנחמה ועל סמך רחמים - הוא כאן:
"בְּרֶגַע קָטֹן עֲזַבְתִּיךְ"
"וּבְרַחֲמִים גְּדֹלִים אֲקַבְּצֵךְ"...(7)

אפשר לדלג על פסוקים שתכנם באותה כוונה...

אולם, חובה לציין את ההבטחה המקבילה להבטחה ההיסטורית:
"אֲשֶׁר נִשְׁבַּעְתִּי מֵעֲבֹר מֵי-נֹחַ עוֹד"...(9)

"כִּי הֶהָרִים יָמוּשׁוּ"
"וְהַגְּבָעוֹת תְּמוּטֶינָה"
"וְחַסְדִּי מֵאִתֵּךְ לֹא-יָמוּשׁ"
"וּבְרִית שְׁלוֹמִי לֹא תָמוּט"
"אָמַר מְרַחֲמֵךְ יְהוָה"...(10)

הניחומים מכוונים לעתיד וזאת למרות ההווה הקשה:
"עֲנִיָּה סֹעֲרָה לֹא נֻחָמָה"
"הִנֵּה אָנֹכִי מַרְבִּיץ בַּפּוּךְ אֲבָנַיִךְ"
"וִיסַדְתִּיךְ בַּסַּפִּירִים"...(11)

"וְכָל-גְּבוּלֵךְ לְאַבְנֵי-חֵפֶץ"...(12)

"וְכָל-בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה"
"וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ"... (13) - יש כאן "עוצמה אדירה"...חבל לשבש אותה למרות שבונייך יהיו "בָּנַיִךְ"...

אז בא התאור של ימי הרוגע:
"בִּצְדָקָה תִּכּוֹנָנִי"
"רַחֲקִי מֵעֹשֶׁק"
"כִּי-לֹא תִירָאִי"
"וּמִמְּחִתָּה כִּי לֹא-תִקְרַב אֵלָיִךְ"...(14)

"הֵן גּוֹר יָגוּר אֶפֶס מֵאוֹתִי"
"מִי-גָר אִתָּךְ עָלַיִךְ יִפּוֹל"...(15) - על סמך הסבר "הֵן"...(כולל ענין הגרים)

"הן (הִנֵּה) אָנֹכִי בָּרָאתִי" - גם כאן אותו הסבר..."הֵן"...לחידוד הכוונה...ואכן (הִנֵּה) מיותר...
"חָרָשׁ--נֹפֵחַ בְּאֵשׁ פֶּחָם"
"וּמוֹצִיא כְלִי לְמַעֲשֵׂהוּ"
"וְאָנֹכִי בָּרָאתִי מַשְׁחִית לְחַבֵּל"...(16)

"כָּל-כְּלִי יוּצַר עָלַיִךְ לֹא יִצְלָח"
"וְכָל-לָשׁוֹן תָּקוּם-אִתָּךְ לַמִּשְׁפָּט תַּרְשִׁיעִי"
"זֹאת נַחֲלַת עַבְדֵי יְהוָה"
"וְצִדְקָתָם מֵאִתִּי--נְאֻם-יְהוָה"...(17)

(שורה תחתונה):
הנבואה מתעדת את מעמדם של "עַבְדֵי יְהוָה" המממשים "אמונה"...

עד להתגשמות הנבואה רבים הם השואפים "אל האפס" ונלחמים הם מלחמת הישרדות על קיומם...ונשמרים לא להגיע אל ה"אפס"...
מלחמתם מצליחה בזכות הסכמתם של תמימים לקנות את השקר (מאמונתם) כי מקומם האידיאלי יהיה בטוח יותר אם יסכימו הם להיות "אפסים"...

כך מבטלים ברואי האלהים את הסיכוי לממש "אמונה"...

על-כן,
"וְכָל-בָּנַיִךְ לִמּוּדֵי יְהוָה"
"וְרַב שְׁלוֹם בָּנָיִךְ"... (13) - יש כאן "עוצמה אדירה"...חבל לשבש אותה למרות שבונייך יהיו "בָּנַיִךְ"...וסטייה קלה זו אכן כאילו מהדרת את הכוונה...אולם היא פותחת את השער אל ה"אפס"...כי היא לא "מאדירה" את הכוונה "האדירה"...ועל כך נכון לומר - "כל המוסיף גורע"...

אם-כן, חובתו של אדם חכם להיזהר ולהישמר מפני גלישה (זניחה) אל ה"אפס" שמא תהפוך היא אותו...להיות "אפס"...