קוד: דרכי עבודת ה' בתנ"ך
סוג: פרטים1
מאת: ליאור רודל
אל: האתר
תגובה ל: בראשית יח שנכתבה ב12:45:56 17.10.2004
ותיצחק שרה בקירבה לאמר אחרי בלותי היתה לי עדנה..."
שואלים הפרשנים,מדוע ננזפה שרה ע"י הקב"ה, הלוא גם אברהם כששמע את בשורת הזרע צחק?.
אונקלוס עוזר לנו להבין מהו ההבדל בין צחוק שרה לצחוק אברהם. בצחוקו
של אברהם (בסוף פרשת לך לך) אונקלוס מפרש "
חדי ", ובצחוקה של שרה מפרש
"
וחיכת ". ע"מ להבין את ההבדל בין צחוק של חיוך לצחוק חדווה נפנה לרמב"ן,
שמסביר שכיוון שצחוקה היה "בקרבה
", מתכוון הכתוב לצחוק של לעג – של חיוך,
והצחוק לשמחה הוא בפה – חדווה, כמו "אז יימלא שחוק פינו..
". אכן צחוקה
של שרה היה לעגני וצחוקו של אברהם היה צחוק אמיתי של שמחה.
ובכן, הקב"ה
נוזף בשרה, היינו מצפים שתודה בטעותה ותחזור בה מצחוקה הלעגני, אבל
במקום זאת מספר הפסוק: "ותכחש שרה לאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי
צחקת
". ע"מ להסביר את הפסוק נפנה לספורנו על המילים "כי יראה
": "לומר
חטאתי, אבל הרהרה תשובה בליבה ". כדי להבין את הספורנו שמדבר על תשובה נלך
לאור החיים הק' שמסביר שעצם ההכחשה הוא הוא ההודאה בצחוק הלעג, ומסביר זאת
ע"י משל לעבד ששגג ובא אדונו ומוכיחו על כך – מרוב יראת אדונו העבד יכחיש
את המעשה, ואדונו כבר יבין מאליו שהעבד מתחרט על מעשהו. ובכן, שרה עשתה
תשובה!
מדוע אברהם משיב לה "לא כי צחקת
"? כדי להבין זאת ארצה
להביא את
השפת אמת על הפרשה. השפת אמת מפרש שתשובתה של שרה היתה תשובה מיראה –
"כי
יראה
", ובתשובה זאת באמת נמחק הצחוק כלא היה ולכן באמת אמרה
"לא צחקתי
",
אבל אברהם שבא ללמדנו את האהבה לקב"ה, אמר לשרה "לא כי
צחקת
" ע"מ שתשוב
תשובה מאהבה שהזדונות יהפכו לזכויות. אם כן לא מספיק שצחוקה הלעגני נמחה,
אלא צריך שתיצור צחוק אמיתי של חדווה. הוכחה לתשובתה מאהבה של שרה בפסוק:
"ותאמר שרה צחוק עשה לי אלוקים...
", משמע שעם הולדת יצחק
נוצרה
מציאות של שמחה אמיתית. אונקלוס אכן מפרש במקום "
חדוא עביד לי ה' " –
מכאן שזדון הלעג נהפך לזכות בדמותו של יצחק.
בהמשך הפרק בפסוק ט' כתוב: "ותרא שרה את בן הגר המצרית...
מצחק
" – כדי להבין היטב את ההבדל בין צחוק
הצדיק לצחוק הרשע נפנה שוב לשפת אמת שמסביר בשם אביו החידושי הרי"מ
שכשמסופר על רשע שחוטא בע"ז, שפיכות דמים וגילוי עריות וכתוב בפסוק
"מצחק
"
הכוונה היא שעוונות חמורים אלו – בשביל הרשע הם עניין של שחוק, של מה בכך.
ההפך עם יצחק הצדיק שכל תחבולות היצה"ר היו בשבילו קלים כשחוק – מה
שלאדם אחר דומה להר גבוה...
ועוד ממשיך השפת אמת בביאור שמו של יצחק ומסביר שמי שיש לו מידת
היראה ופחד כיצחק – הוא הוא האדם השמח באמת. וזהו ההבדל בין יצחק אבינו
לישמעאל: יצחק –צחוק אמיתי של חדווה, של שמחה, ישמעאל – צחוק של "חיוך"
המגיע ממקור שיקרי וטמא.
ובכן, בסוף הפרשה מסופר על הניסיון העשירי של
אברהם – ניסיון עקידת יצחק. בפרק כ"ב פס' י"ב כתוב: "ויאמר אל תשלח ידך
אל הנער... כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה...
" נשאלת השאלה, הקב"ה
רואה כל הנסתרות לא ידע שעתיד אברהם להשתלם במידת היראה? עונה על כך השפת
אמת שבאמת הכל נגלה לפניו, אלא שאדם אינו נקרא ירא ה' בשלימות עד שעשה
מעשה מכח היראה, שע"י המעשה מוכח שיש לו דביקות ביראה, ואברהם בעומדו
בניסיון העקידה, הוציא את יראת ה' שבו מהכח אל הפועל. וכך הוכיח את יראת
ה' שבו.
בעבודת ה' ישנם שלושה דרכים – האהבה, היראה והשמחה. מפרשתינו אנו למדים
את שלושתם. מתשובתה של שרה אנו למדים על האהבה, מעניין הצחוק ושמו של יצחק
אנו למדים על השמחה, ומניסיונו של אברהם אנו למדים על היראה.
יהי רצון שיקויים בנו הכתוב: "וחזקת והיית ל א י ש" שנדע לעבוד את הקב"ה מתוך א הבה, י ראה ו ש מחה.