שש מאות אלף - כמה גישות

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

בני ישראל נכנסו למצרים 70 נפש ויצאו, על פי הכתוב, כשש-מאות אלף. כיצד יתכן הדבר?

נציין עוד שלפי השושלת לוי-קהת-עמרם-משה וכן לפי הנאמר לאברהם "ודור רביעי ישובו הנה", מדובר בסך הכול בארבעה דורות, מה שמחדד את השאלה.

 

לשאלה זו יתכנו מספר תשובות:

1. אלף=משפחה.

"לז. מניין '' שש מאות אלף" כמספרם של יוצאי מצרים, "הגברים לבד מטף", חוזר פעמים מספר בתורה (במדבר יא, כא, והשווה שם א, מו; ב, לב ; כו, נא). דעות הפרשנים חלוקות בהערכת מספר היוצאים ממצרים. יש המקבלים כפשוטם את הכתובים בהקשר זה, אך יש המתייחסים אליהם בספקנות רבה. אלה מסתמכים על תנאי האקלים והטופוגראפיה במדבר סיני, שלפיהם קשה לכלכל שם למעלה ממיליון גברים, נשים וטף, על צאנם ובקרם. עוד הם טוענים, כי אפילו בשיאו לא עלה מספר בני ישראל על המספר הנקוב. מניחים אפוא, כי המספר 600,000 הוא מוגזם - ואפשר שכוונתו עם עצום ורב. הדימוי הריאלי כביכול שמאחורי המספר הסכמתי הזה זכה אף הוא לפרשנות. למשל, הוצע לראות בתיבה "אלף" כאן כינוי למשפחה או ליחידת הלוחמים הנחלצת לקרב מתוך המשפחה (דברים לג, יז ; יהושע כב, יד; שופטים ו טו; שמואל א כג, כג ועוד). לפי זה היו יוצאי מצרים שש מאות משפחות או יחידות לוחמים - הרכב שבעיני הקדמונים נתפס כעצום. הסבר אחר מיוסד על מתכונתו הצבאית של מחנה ישראל, ארגונו ומסעו במדבר סיני כפי שתוארו במקרא. לזה מצטרפת העובדה, שיחידת לוחמים בעת העתיקה - לרבות בישראל שלפני המלוכה ובראשית ימי המלוכה - הורכבה משש מאות איש. בני דן נעו צפונה במבנה צבאי של שש מאות איש (שופטים יח , יא); שאול ניצח בעזרת כוח של 600 לוחמים (שמואל א יג טו); גדודו של דוד מנה, 600 איש (שמואל א כג, יג; כה, יג; ל, ט-י). לפי זה צוין עם ישראל שיצא ממצרים בהמוניו בדימוי של אלף (!) גדודים. בעלילות אוגרית מונה צבא המלך כרת שלוש מאות ריבוא, ובמקורות אשוריים נזכרות יחידות צבאיות, שמספר אנשיהן מתחלק בשש מאות. [חר"ב [
(עולם התנ"ך – שמות, עמודים: 83-84).

 

ואולם, כנגד דעה זו, ולפחות כנגד חלקה הראשון, יוצא הרב שלמה אבינר במאמרו:

"אבל, על מספר זה גם מתעוררת שאלה, כיצד יתכן ששש מאות משפחות כבשו שלושים ואחד המלכים שבארץ כנען, וקמה מלכות ישראל, כפי שמתואר בספר יהושע? הרי אי אפשר להקים מלכות משלושת אלפים יהודים, שהם כשש מאות משפחות?! לכן, גם לשאלה זו יש באמתחתם תשובה. הם טוענים שלא כל היהודים ירדו מצרימה, רק משפחה אחת. כשחזרו "יהודים אלה" לארץ כנען, התאחדו עם היהודים שנשארו בארץ ישראל. כדי לתרץ קושיה אחת הם נאלצו להמציא פיתרון משונה...

הוכחה נוספת שאין מדובר בשש מאות משפחות היא הפסוק המונה את העם במדבר: "ויהיו כל הפקודים שש מאות אלף ושלושת אלפים וחמש מאות וחמישים". אם כל משפחה היא אלף כדברי דיעה זו, כלומר שהיו עוד שלוש משפחות "עודפות" וחמש מאות וחמישים אנשים שאינם כלולים במניין המשפחות, אם כן מי הם? ודאי שהמספר אלף אינו מדוייק ויכולים להיות עוד אנשים, אך לא "עודף" כה גדול של אנשים".

http://www.daat.ac.il/daat/tanach/maamarim/mispar-2.htm

 

2. כפשוטו.

בהמשך מאמרו הרב אבינר מציע להבין את הכתוב כפשוטו והוא אף מציג חישוב המראה כיצד הדבר אפשרי, אם ניקח בחשבון שהיו יותר דורות בתקופה זו (של 210 שנים, על-פי חז"ל).

באופן דומה לזה מפרש הרב יעקב מדן בספרו "כי קרוב אליך – שמות" (עמ' 14-16). הוא מסתמך על הפסוק:

דברי הימים א ז: 20 ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו. 21 וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד [והרגום אנשי-גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את-מקניהם].

על סמך פסוק זה (שהוא אינו מתייחס לחלקו האחרון כאן) הוא מסיק שהיו שמונה או תשעה דורות במצרים, וזאת על-פי עדות התנ"ך עצמו. מכאן, אם נניח שכל אישה ילדה שישה ילדים סך-הכול (ולא שישה בכרס אחת, כלומר בלידה אחת, כסברת המדרש המוגזמת), כי אז אפשר להגיע למספרים הגדולים המבוקשים – והוא מציג חישוב שלם של קצב ההתפתחות בהתאם לזאת.

 

ואולם, גם אם נקבל את סברתו, עדיין הדבר יוותר קשה מבחינות רבות:

ראשית, הוא אינו לוקח בחשבון את אחוזי התמותה הרבים האופייניים לתקופה זו. וגם אם נאמר שזה היה הנס, שלא מתו בלא עת, הרי שצריך לקחת בחשבון את המתים הרבים בגזרה מות הילדים של פרעה, וכן כתוצאה מהשעבוד הקשה. חז"ל, למשל, אומרים, כי שיקעו ילדים בעמודי הבניינים. גם אם נדחה את היסוד האגדי שבמדרש זה גם כן, הרי שעלינו לקבל את המסר הכללי העובר ממנו והוא שמוות לא טבעי התקיים.

ועוד, נוכל לטעון, למשל, כי כיצד לא נמשכה ההתרבות הזו בהמשך? בקצב הזה ישראל היו צריכים למנות מיליונים. אך בכל המפקדים בהמשך מספרם נשאר כשהיה, פחות או יותר. ואפשר להרחיק עד למפקד דוד ולראות שהדבר נותר בעינו, אף שעד תקופה זו ישנם עוד הרבה משתנים שמשפיעים על התוצאה.

ולבסוף, עדיין נותרת השאלה, שנזכרה גם למעלה בציטוט מעולם התנ"ך, והיא אי-הסבירות שבהמלך כל-כך הרבה אנשים במדבר. ואף שגם כאן "נס" יכול לסדר אותו, ניסים יכולים לסדר כמעט הכול, אך אנו מדברים על סבירות.

ועוד דבר, אם כבר מדברים על ניסים. לפי חז"ל וכפי שמובא ברש"י, יוכבד נולדה "בין החומות" עם כניסת בני יעקב למצרים. כלומר, היא הייתה בת 130 כשילדה את משה, שהרי שחרר את ישראל בהיותו בן 80, ועלינו להגיע ל-210 שנים. שוב, יתכן שזהו נס. אך אם היה נס כל-כך גדול מדוע הוא לא מוזכר במילה, לעומת שרה, כמה פרשות קודם לכן, שלידתה הניסית בגיל 90 לוותה בפירוט גדול?

אם כך, כפי שאנו רואים, הפירוש הזה קשה מאוד וצריך להידחות.

 

3. שש מאות=מספר טיפולוגי

וכך אנו מגיעים להסבר השלישי והאחרון, בדומה להסבר השני בעולם התנ"ך, אבל לא בדיוק. לפי הסבר זה, שש-מאות הוא "מספר טיפולוגי", כלומר מספר בעל משמעות וחוזקה מיוחדות, בדומה למספר 7 החוזר תדיר בתנ"ך. קאסוטו, ב"פירוש על ספר בראשית" שלו ובכתבים אחרים מדבר על המספר שישים כמספר מיוחד, טיפולוגי כאמור, שהמקרא מרבה להשתמש בו. כך הוא מפרש גילאים מופלגים רבים של אנשים המוזכרים בתחילת ספר בראשית, וכך הוא מפרש גם את פרשת נח, שהיה בן 600 עם תחילת סיפור המבול, אם לציין את העובדה הברורה ביותר. אם כך, "שש מאות אלף" הם כפולה של שישים, "שישים ריבוא", כפי שמקובל למנותם ברגיל עד היום. ואין הכוונה אלא לציין מספר גדול במיוחד.