משהו לפרשת "בשלח"

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

משהו לפרשת בשלח

השבת היא "שבת שירה" בה קוראים בבתי הכנסת את פרשת "בשלח", שבה כתובה שירת הים. שמחה גדולה ומובנת שמחו ישראל כשסר מהם אחרון צללי השעבוד, והיא התבטאה בשירה.

מצד שני מצוי המדרש הידוע:

"א"ר שמואל בר נחמן א"ר יונתן: מאי דכתיב "ולא קרב זה אל זה כל הלילה". באותה שעה ביקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקב"ה. אמר להם הקב"ה: מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני?" (סנהדרין ל"ט:).

אבל למעשה אין כאן קושי, שהרי פמליה של מעלה רואים את התמונה המלאה ואמורים להיות אובייקטיביים, בעוד ישראל שלמטה יש להם תמונה אישית וסובייקטיבית, כמו שנאמר:

תהלים קטו16: "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם".

בין-לבין, שמעתי גם את הדעה הבעייתית-מאוד בעיניי, כאילו "מעשי ידי" שבמדרש הריהם ישראל ולא המצרים. דעה זו אינה הפשט הראשוני המובן לכל אדם ונראה כאילו היא באה "ליישר" את הפשט כך שיתאים לתפישת עולם המתבדלת של בעל הדעה. למעשה, אני חושב שאת הביטוי הזה, "מעשה ידי", חז"ל שאבו מתוך פסוק מופלא המופיע בישעיה:

ישעיהו יט25: "אשר ברכו ה' צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל".

ברוך עמי מצרים, עמי! מה יותר ברור מזה?

 

עוד פסוק שנראה מתאים לתיאור שירת הים הוא:

משלי יא10: "בטוב צדיקים תעלץ קריה ובאבד רשעים רנה".

מנגד, יש את הפסוקים הידועים מאותו הספר:

משלי כד17-18: "בנפל אויביך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך, פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו".

כאן לפנינו מוסר נעלה, המלמדנו לא לשמוח במפלת אויבינו (אף כי בסיבה תועלתית – שה' לא יתחרט ויתחיל לרחם עליו, אך ניתן לראות בפסוק השני רק תוספת לאלה הצריכים אותו. אגב, נימוק שנראה תועלתי מופיע אף בפסוק נוסף: משלי יז5: "לעג לרש חרף עשהו שמח לאיד לא ינקה" ).

ונראה להסביר, כי מי שמתעלה יכול להצטרף לנקודת המבט האלוהית-האובייקטיבית, המצטערת ברע עצמו ולא שואפת לעונש ולא שמחה בו. אכן, מוסר כזה קשה יותר לדרוש, ועוד יותר קשה לדרוש אותו בלי סימן התועלת שבו המופיע בפסוק העוקב, כפי שכתבתי קודם. אותי, על כל פנים, הדבר מלמד שגם במוסר יש דרגות.

ובכל אופן, אם ליישב את הכתוב הזה אף עם תחילת דבריי – בכל עשרת המכות לא נכתב שבני ישראל שמחו (לאיד), אולי כי – "פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו ", אך משעה שטבעו מצרים בים וסר האיום האחרון, אז הרשו לעצמם סוף-סוף גם לשמוח.

 

[את הרעיון האחרון מציין אראל סגל – וראו גם קישורים נלווים - כאן -]

http://tora.us.fm/tnk1/ktuv/mj/24-17.html

שבת שלום!