קוד: המצוה לקחת "איש לפי אכלו" מחנכת לאיפוק ולאחריות בתנ"ך
סוג: מניעים1
מאת: הרב עת-שלום
אל: אתר torah.org
תגובה ל: שמות טז שנכתבה ב10:37:24 22.03.2005
[מתוך המאמר "
חג הסוכות או חג לה' "]
הפעם הראשונה בו הופיעה המילה "שבתון" הייתה בספר שמות, פרק טז', בסיפור של המן.
סיפור זה, הוא נקודת המפנה העיקרית בהכנה של בני ישראל להגעה להר סיני. חזרה מהירה על הסיפור תעזור לנו להבין את הקשר בין המן למטרה של בנית אומה קדושה.
ישנם שני ציוויים עיקריים כיצד לנהוג במן:
1.
על כל אדם לקחת מנה אחת בדיוק ("איש כפי אוכלו
"),
2. עליהם לקחת מנה כפולה ביום שישי, ולא ללקט מן ביום שבת.
כל אחד מציווים אלו (שאותם רוב העם מילא) נושא בקרבו צעד קריטי בהתפתחות לקראת מצב של "גוי קדוש".
הרב מדן, במאמרו המצוין (מגדים יז'), מצביע על כך שהחובה על האדם להגביל את עצמו למנה יומית לנפש, לא מייצגת רק אמונה רבה בה', אלא גם מידה רבה של ריסון עצמי ודאגה לזולת. כך נסביר את ה"מבחן" של המן (טז:ד: "למען אנסנו
") – אנו נבחנים כדי לראות את מידת הדאגה לזולת, ביודענו שאם ניקח יותר ממנה אחת, למישהו יחסר והוא יישאר רעב. ואמנם, בני ישראל עברו את המבחן בהצלחה רבה ("איש לפי אכלו לקטו
"). בשביל עבדים הנודדים במדבר, הפגנה כזו של דאגה לזולת, הייתה הוכחה למוכנותם לעמוד כאומה מאוחדת, ולהיכנס לברית אשר כוללת ערבות הדדית.
האיפוק העצמי היה השלב הראשון בתהליך הבניה שנועד להפוך המון של עבדים לאומה מאוחדת. היכולת לשמור דאגה לאחר מול פיתוי כזה, הראתה שנוכל להגיע לשלב של גוי קדוש.
לשבת ישנו גם מרכיב חזק של "צדק חברתי" (ראו את הרמב"ם על דברים ה:טו). כשאנו זונחים את המאמץ היום-יומי "לכבוש את העולם" ולהשיג יותר לעצמנו, ניתנת לנו ההזדמנות לפתח אמפתיה כלפי חסרי המזל. בנוסף, ההפוגה מהעבודה, מגבירה את המודעות שלנו לגבי מי שולט בעולם ולגבי החובה שלנו כלפי כל ברואיו.