פדיון הבן מול הקרבת הבכורים

מאת: חגי הופר

בפרשתנו אחרי מות אנו קוראים על מנהג מזעזע:

ויקרא יח21 : "ומזרעך לא תתן להעביר למלך ולא תחלל את שם אלהיך אני ה '"

זה הזכיר לי מנהג אחר:

 

לי נראה שיש התפתחות במצוות פדיון הבן.

בתחילה נאמר:

שמות יג2 : " קדש לי כל בכור פטר כל רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא "

וכן:

שמות כב28 : " מלאתך ודמעך לא תאחר בכור בניך תתן לי "

כאן כלל לא מדובר על פדיון.

ואח"כ:

במדבר יח15 : " כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהיה לך אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה "

 

חז"ל כמובן ראו זאת כמקשה אחת.

פירוט המצווה:

http://tora.us.fm/tryg/mcwa/392.html

הלכות ביכורים פרק יא

א   מצות עשה לפדות כל איש מישראל, בנו שהוא בכור לאימו הישראלית--שנאמר "כל פטר רחם, לי" ( שמות לד,יט), ונאמר "אך פדה תפדה, את בכור האדם" ( במדבר יח,טו).  [ב] ואין האישה חייבת לפדות את בנה--שהחייב לפדות את עצמו, הוא שחייב לפדות את בנו.

http://mechon-mamre.org/i/7611.htm

 

ואולם, זה שהיו מעלים קרבנות אדם זו עובדה לפי כמה כתובים, כמו:

ירמיהו ז31 : " ובנו במות התפת אשר בגיא בן הנם לשרף את בניהם ואת בנתיהם באש אשר לא צויתי ולא עלתה על לבי "

ישעיהו נז5 : " הנחמים באלים תחת כל עץ רענן שחטי הילדים בנחלים תחת סעפי הסלעים "

נראה אם כך שתחילה ראו זאת כמצווה עד שבאו ירמיה, ישעיה ועוד וחידשו שאין לעשות זאת. אך לעקור מנהג קשה ולכן המירו אותו בפדיון. לפחות זו אפשרות.

מצד שני, כבר פרשת עקדת יצחק, שהיא מהמקורות הקדומים, נראה שמתעמתת מול מנהג ברברי זה.

אינני יודע מה המחקר אומר בנוגע לזה – האם למנהג שהתקיים הייתה גם גושפנקה חוקית או לא.

מבחינה דתית מסורתית, ודאי שלא התקיימה.

.

הוספה:

אנציקלופדיה מקראית, ערך בכור, מציינת שלושה שלבים לגבי בכור בהמה – הקרבה כעולה בשלמות, נאכל לכהנים ונאכל לבעלים.

וכן: "לעניין בכור אדם, בוודאי כיוונה התורה בכל מקום לפדיון ולא לקרבן ממש, ואפילו באותו כתוב (שמ' יג, ב) שאינו מזכיר את הפדיון בפירוש. ונראה, שגם בקרב עמים אחרים, שניו נוהגים להקריב בכורות אדם לאלוהים, לא היה הדבר חוק קבוע, אלא מעשה רצוי לאלים, ויוצא מגדר הרגיל".

אבל בהמשך: "ומכאן הגיעו רבים לראות במצוות הפדיון מעין פשרה בין הנטייה העממית ובין האיסור של קרבנות אדם".