פרשת חוקת, באר ומנהיגות / מוטי לקסמן
יש פרשיות בתורה שצריך מאמץ מיוחד כדי למצוא עניין לדון בו; ויש, ופרשת השבוע פרשת "חֻקַּת" היא פרשה כזו; שיש בהן עניינים רבים וכל עניין יכול להיות בסיס לדיון מלא [1].
הפעם נעלה דברים לעניין הבאר.
למה באר דווקא?
הטעם הוא שכבדרך אגב, תוך כדי מניית תחנות במסע בני ישראל במדבר מסופר – "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת: עֲלִי בְאֵר" (במדבר כא, יז). "ישראל" במובן העם שר לבאר, מה המובן של שירה זו?
בכך נעסוק הפעם, אבל נפתח במספר אירועים סביב באר.
יש בארות רומנטיות: שליח אברהם מוצא את רבקה, אשתו המיועדת של יצחק, ליד באר (בראשית כד, יח–כ); גם יעקב רואה לראשונה את רחל, מושא אהבתו, ליד הבאר והוא מתרגש מאוד (בראשית כט, י–יא).
לעומת זאת, יש בארות שהן מוקד של מחלוקת: אברהם מספר לאבימלך על גזילת באר מים (בראשית כא, כה–כו); כך גם מסופר על יצחק שבארות היו למוקד מתיחות בין רועיו לרועי גרר (בראשית כו, יט–כא).
אבל באר עשויה להיות גם אתר לכריתת ברית (בראשית כא, כז, לא).
ויש ובאר היא מקום להתגלות מלאך ה', כך זה קרה להגר במדבר (בראשית טז, יג–יד).
וכדי לא לשכוח את ייעודה העיקרי של הבאר יש גם תיאור של באר מצילת חיים, כך ניצלים הגר וישמעאל בחום המדבר (בראשית כא, יט).
אם-כן, הֶקְשרים שונים, אבל בכל התיאורים האלה הבאר אינה מושא הסיפור; מוקד הסיפורים הוא ההתרחשות סביב הבאר או בשלה.
בפרשת השבוע הופכת הבאר למושא העיקרי של הסיפור, שרים לבאר!
האם הם שרים שיר תודה לבאר על כי בה מים חיים?
לא, עם ישראל אמנם שר לבאר: "אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת: עֲלִי בְאֵר" (במדבר כא, יז).
אבל אין כאן שירה למים שבבאר או לברכת החיים שהיא מביאה [2].
הַשִּׁירָה הַזֹּאת היא שיר הלל לבני האדם שייצרוה:
"אָז יָשִׁיר יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת:
"עֲלִי בְאֵר עֱנוּ לָהּ.
בְּאֵר חֲפָרוּהָ שָׂרִים
כָּרוּהָ נְדִיבֵי הָעָם
בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם" (במדבר כא, יז–יח).
מי חפר, מי כרה?
"זאת היא הבאר אשר חפרוה שרים משה ואהרן" (רש"י לבמדבר כא, יח).
משה ואהרון חפרו באר? קשה להניח שזו כוונת הכתוב. ניתן, אולי, לראות בכך ייחוס כללי כמו שאומרים למשל, 'ראש העיר בנה את הטיילת' [3]. אחרים קושרים באר זו למרים, אחות משה ואהרון [4].
אבל, לפי ההקשר המסופר בני ישראל לא נמצאים ליד באר אלא במקום שנקרא באר: "וּמִשָּׁם בְּאֵרָה הִוא הַבְּאֵר אֲשֶׁר אָמַר ה' לְמֹשֶׁה אֱסֹף אֶת הָעָם וְאֶתְּנָה לָהֶם מָיִם: ס (במדבר כא, טז) [5].
הדיון עד כה מעלה קשיים שונים בהבנה בדרך הפשט של הכתוב.
אנו מציעים לראות את ההקשר הרחב בפרשה.
נזכור, בפרשה זו מסופר על מות מרים "וַיֵּשֶׁב הָעָם בְּקָדֵשׁ וַתָּמָת שָׁם מִרְיָם וַתִּקָּבֵר שָׁם" (במדבר כ, א) וגם על מות אהרון, שעליו מסופר שהעם התאבל: "וַיִּרְאוּ כָּל הָעֵדָה כִּי גָוַע אַהֲרֹן וַיִּבְכּוּ אֶת אַהֲרֹן שְׁלֹשִׁים יוֹם כֹּל בֵּית יִשְׂרָאֵל" (במדבר כ, כט).
אם-כן, בנסיבות שירת הבאר משה נותר לבד, המנהיג אמנם העיקרי, אך ללא אהרון נושא דברו.
נתונים אלה מביאים אותנו לטענה הבאה: שירת הבאר אינה שיר למי הבאר, היא גם אינה שיר תודה לחפירתה הפיזית.
שירת הבאר היא ביטוי תודה למנהיגות מרים, אהרון ובעיקר משה. 'תודה'? תשאלו, הרי גם בפרשה הנוכחית בני ישראל רק מתאוננים, רק קובלים [6].
אין פלא, את זאת משקפת התקשורת מאז. גם היום התקשורת מביאה בעיקר קובלנות, טענות, מעילות, עבירות.
אבל, לטעמי, הסופר המקראי מצא דרך אלגנטית להביע גם תודה למנהיגות הגדולה שהפכה ערב רב של עבדים לעם.
אני רואה בבאר דימוי למנהיגות אמיתית ותורמת. כמו הבאר גם המנהיגות התורמת מביאה חיים, של צמיחה, של תקווה ושל עתיד.
שירת הבאר מביעה תודה מלאה לאלה ש "חֲפָרוּהָ" ש"כָּרוּהָ" "בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם".
לאלה שהביאו את העם לשערי הארץ המובטחת.
האם היום יש מנהיגים שאפשר לדמותם לבאר מפכה מים חיים?
<><><><><>
הערות ומראה מקום
[1] העניין הראשון המתואר בפרשה הוא סיפור פרה אדומה. בו דנו אשתקד. המעוניין יכול לעיין במאמר בשם: פרשת חוקת: אז מה אם אין פרה אדומה? באתר [
http://www.notes.co.il/moti].
כמו כן מתייחס הכתוב בפרשה זו גם לנושאים הבאים: טיהור טומאת מת, מות מרים, קובלנות בני-ישראל על העדר מים, משה מכה בסלע, אדום מסרב לאפשר מעבר לבני ישראל, מות אהרון ואבל העם, הכנעני מתנכל לבני ישראל, טענות נוספות של בני ישראל, מכת נחשים, מלחמת ישראל באמורי.
[2] יש חוקרים הרואים בשירת באר זו מקרה פרטי של שירת עבודה "שירת העובדים והעושים במלאכה כדי להנעים לעצמם את הזמן וכדי לעודד את עצמם בעבודתם... [בין] הערבים הנודדים במדבר [קיימים] שירים דומים בתכנם ובמקצבם לשירת הבאר, כגון השיר הערבי (בתרגום לעברית): 'עלי באר / זרמי בשפע / שתו ואל תבזוה / במטה חפרנוה' (אמנון שילוח, "שירת הבאר", בתוך יעקב מילגרום ויצחק אבישור, ספר במדבר, סדרת עולם התנ"ך, תל אביב 1993, עמ' 130–132). עיון מפורט שם יגלה שבשיר הערבי המצוטט אכן הבאר היא המושא שאליו ועליו שרים. ובשירת הבאר שלנו למרות הכותרת, לא הבאר היא המושא הישיר לשירה אלא חופריה.
[3] "והם לא חפרו אותה בכלי חפירה רגילים אלא "בִּמְחֹקֵק בְּמִשְׁעֲנֹתָם"... במטהו של משה ואהרון נעשו נסים הרבה, וגם נס זה של הבאר נעשה במטה זה" (יחיאל צבי מושקוביץ, ספר במדבר, סדרת דעת מקרא, ירושלים תשנ"ד, עמ' רס).
[5] "הנה אז שִׁבח ישׂראל את שבח השירה הזאת בזמן שׁהִתכסתה וחזרה הבאר שניתנה להם בזכותה של מִרים עלי באר עלי באר היו מזמרים לה והיא עולה" (יונתן לפסוק יז); "באר בזכות מרים היתה" (פתרון תורה, פרשת האזינו, עמ' 320).
[6] במדבר כ, ב–ה; כא, ד–ה.
מעשים טובים
זוכרים שהבטחתי לספר על כך, גם ללא קשר לפרשה, ובכן, הנה:
המסגר
באחד המדפים במקרר ניתק הדופן ממשטח המדף. תחנת השירות למקררים האלה מצויה בעיר אחרת, לא קרובה. מושיקו, בעל הדירה והמקרר החליט לנסות לתקן במסגרייה.
הוא נסע לאזור התעשייה, חיפש, חיפש ולבסוף מצא מסגרייה. היה שם אדם אחד.
"סליחה, אולי אפשר לתקן את זה?" שאל מושיקו.
"זה" בחן האיש את המדף, "זה לא פשוט, כי יש ציפוי עבה של פלסטיק"
"אז אי-אפשר?" שאל מושיקו.
"לא אמרתי. ננסה" השיב האיש.
הוא הרכיב משקפי מגן, והחל לעבוד.
גיצי אש עפו לכל עבר.
זה באמת לא היה פשוט, רק לאחר כחמש-עשרה דקות, הצליח האיש להסיר את ציפוי הפלסטיק, ואף להלחים.
"יופי, כמה מגיע לך?" שאל מושיקו.
האיש בחן את המדף המתוקן: "זה היה אתגר, שום דבר, סע לשלום".
"המון תודה", אמר מושיקו ונסע.