קוד: התגייסות כמצווה בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
במדבר לב6: "ויאמר משה לבני גד ולבני ראובן האחיכם יבאו למלחמה ואתם תשבו פה".
משנה אבות ג, ה:
רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנֶה אוֹמֵר, כָּל הַמְּקַבֵּל
עָלָיו עֹל תּוֹרָה, מַעֲבִירִין מִמֶּנּוּ עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
וְכָל הַפּוֹרֵק מִמֶּנּוּ עֹל תּוֹרָה, נוֹתְנִין
עָלָיו עֹל מַלְכוּת וְעֹל דֶּרֶךְ אֶרֶץ.
שמעתי רב אחד שהביא את המשנה הזו לצידוק תלמידי הישיבה החרדים שלא הולכים לצבא (עול מלכות) ולא עובדים (עול דרך ארץ).
ואולם, כשסיפרתי זאת לאדם ציוני-דתי שאני מכיר הוא אמר שאין זה נכון לפרש את המשנה כך
[ואם איני מביא דבריו כראוי זו בעיית השומע, אני, ולא בעיית המשמיע, הוא].
שהרי הגמרא אומרת בפירוש שבצבאו של דוד לחמו תלמידי חכמים.
ולשאלתי: בזמנו של דוד היה שלטון התורה ולכן המצב היה שונה (למרות שהכתוב במשנה לא עושה אבחנה כזו!), נעניתי: הרי גם בצבאו של אחאב, שלא הלך בדרך ה', סביר להניח שהמצב היה דומה.
לכך ניתן להוסיף, לגבי חלקה השני של המשנה למעלה, את העובדה שתלמידי החכמים במשנה נזכרים פעמים רבות לפי תחום עיסוקם, מקצועם.
אך בכך אין די. לדעת בן שיחי ההתגייסות לצה"ל היא לא פחות ממצווה.
כך, לפי הרמב"ן מצוות כיבוש הארץ במלחמת מצווה תקפה לכל הדורות ולא רק להורשת שבעת העממים בימי יהושע:
השגות הרמב"ן על ספר המצוות מצווה ד:
.. . הרי שנצטווינו בכיבוש בכל הדורות.
ואומר אני, כי המצווה שחכמים מפליגים בה, והוא דירת ארץ ישראל, עד שאמרו: "כל היוצא ממנה ודר בחוץ לארץ – יהיה בעיניך כעובד עבודה זרה, שנאמר: כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים", וזולת זו הפלגות גדולות שאמרו בה - הכול הוא ממצות עשה הזה, שנצטווינו לרשת הארץ ולשבת בה.
(מלבד זאת יש מצווה לשרת בצבא מדין עזרת ישראל מיד צר, לפי רמב"ם הלכות מלכים).
חולק על הרמב"ן רק בעל "מגילת אסתר" הבלתי מוכר, אולם אין להשוות מעלת הרמב"ן אליו ובפסיקה ידוע הכלל שהולכים לפי הגדול מחברו.
ולשאלתי האם ההתגייסות היא מצווה רק בישראל נעניתי בחיוב.
שהרי, לפי הרמב"ן המצוות תלויות בישיבה בארץ ישראל ובגולה יש לקיימן רק בבחינת "הציבי לך ציונים", למען לא תשכח התורה מישראל:
רמב"ן על התורה ויקרא יח, כה :
ומן העניין הזה אמרו בספרי (עקב מג):
ואבדתם מהרה (דברים יא יז), אף על פי שאני מגלה אתכם מן
הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצוות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל לאדון שכעס
על אשתו ושלחה לבית אביה, אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים,
וכן אמר ירמיה (לא כ): הציבי לך ציונים, אלו המצוות שישראל מצויינין בהם.
והנה הכתוב שאמר (דברים יז יח): ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו', אינו מחייב
בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו
כשנחזור לארץ,
כי עיקר כל המצוות ליושבים בארץ ה'.
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=18&mefaresh=ramban
ועוד יש להדגיש כי העלייה לארץ היא מצווה וחובה כשלעצמה.
שהרי, אור החיים מוסיף ואומר שאי העלייה לארץ ישראל בזמן הגלות הוא חטא שיתנו עליו את הדין:
אור החיים ויקרא כה, כה:
{כה} כי ימוך אחיך וגו'. פרשה זו תרמוז ענין גדול והערה ליושבי תבל, כי ימוך על דרך אומרו (קהלת י' י''ח) בעצלתים ימך המקרה, ואמרו ז''ל (תענית ז':) עשיתם לאותו שנאמר בו (תהלים ק''ד) המקרה במים עליותיו מך, כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות ומתמסכן עמוד הקדושה, כי העיקר תלוי בהתחתונים, ואמר ומכר מאחוזתו ירצה על המשכן משכן העדות אשר הוא אחוזתו ית' שבו השרה שכינתו ובעונותינו נמכר הבית ביד האומות, וכמאמרם ז''ל (מדרש תהלים ע''ט) בפירוש פסוק מזמור לאסף באו גוים וגו', והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד הצדיק אשר יהיה קרוב לה' על דרך אומרו (לעיל י' ג') בקרובי אקדש הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ב''ה יקרא לצדיקים אח כביכול דכתיב (תהלים קכ''ב) למען אחי ורעי, והגאולה תהיה בהעיר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו חוץ גולים מעל שלחן אביכם ומה יערב לכם החיים בעולם זולת החברה העליונה אשר הייתם סמוכים סביב לשלחן אביכם הוא אלהי עולם ב''ה לעד, וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני גם נרגש לבעל נפש כל חי עד אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב:
http://www.ateret4u.com/online/f_01610.html#HtmpReportNum0024_L2
ור' הלל משיקלוב (תלמיד הגר"א, הגאון מוילנה, שמביא דברים ששמע מרבו) ב"קול התור", פרק ה, מדבר הרבה על גאולה בדרך הטבע- איתערותא דלתת, כך שאין לחכות לנס ולסמוך עליו ועל חסדי שמיים בלבד, אלא יש לעורר השתדלות מלמטה. ועוד הוא משווה את אי-העלייה לארץ לחטא המרגלים:
קול התור פרק ה:
"בעוונותינו הרבים, רבים הם החוטאים חטא גדול של 'וימאסו בארץ חמדה'. גם רבים מתופשי התורה לא ידעו ולא יבינו שנתפשו בחטא המרגלים. נסחפו בקליפת חטא המרגלים בכל מיני סברות כוזבות ותואנות שווא ומדוחים, גם מכסים את סברותיהם בדעה המופרכת שאין מצוות יישוב ארץ ישראל נוהגת בזמן הזה... המרגלים האלה רוצים להיות יותר גדולים מרבותינו תנאים ואמוראים שקבעו שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות שבתורה".
http://he.wikisource.org/wiki/%D7%A7%D7%95%D7%9C_%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8_%D7%94_%D7%90
שני המקורות האחרונים מופיעים אף במאמרו של הרב אליעזר מלמד, שכדאי לקרוא (אף שאני עצמי חולק על השקפותיו הפוליטיות הכוללות):
http://www.yeshiva.org.il/midrash/shiur.asp?id=1546