תוספת ל: דברים ד

מאת: חגי הופר

אל:

" כי שאל נא לימים ראשונים אשר היו לפניך למן היום אשר ברא אלוהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים, הנהיה כדבר הגדול הזה או הנשמע כמוהו. השמע עם קול אלוהים מדבר מתוך האש כאשר שמעת אתה ויחי. או הניסה אלוהים לבוא לקחת לו גוי מקרב גוי במסות באותות ובמופתים ובמלחמה וביד חזקה ובזרוע נטויה ובמוראים גדולים ככל אשר עשה לכם ה' אלוהיכם במצרים לעיניך. אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלוהים אין עוד מלבדו " (דברים, ד', 32-35).

כלומר - יציאת מצרים ומעמד הר סיני ומתן התורה הם ההוכחות החותכות לקיום אלוהים ולבחירתו בישראל.

והוכחה זו נשארת עומדת למיום היכתבה כאן ועד לימינו אלה, בחוגי המחזירים בתשובה למיניהם, בעיקר. כמו, למשל, בספר - "מסע אל פסגת הר סיני" של הרב מרדכי נויגרשל, שאני קורא עכשיו. כך גם יחזקאל קויפמן בספרו הענק - "תולדות האמונה הישראלית" טוען כי לאמונה המונותיאיסטית הישראלית אין אח ורע באמונות העולם וככזו היא בעצמה בבחינת נס.

ואולם, יש לשאול, האמנם מעמד הר סיני מהווה הוכחה אולטימטיבית לקיום האל ולבחירתו בישראל? הטענה שלרוב נטענת היא, שהדבר נעשה ברוב עם - וזו היא הדרת מלך, ככתוב - ועל כן אין כל אפשרות לפקפק בה. אבל המפקפק הכרוני יוכל בעצם לפקפק גם כאן, שהרי גם עמים אחרים קיבלו מסורות שאין כל יכולת לקבל אותן כפשוטם והן עברו מדור לדור, על אף שבהן הדבר לא נעשה ברוב עם, אך האין גם את הנתון הזה אפשר לפברק? כך, למשל, במיתולוגיה היוונית, על שלל טיפוסיה וסיפוריה - העם קיבל אותן כמו שהן, אף כי ידועות גם כפירות ידועות בקבלה של הסיפורים ככאלה, כפי שעולה - עד כמה שאני יודע - מהפילוסופים שלהם, אף כי גם הם מזכירים את האלים שלהם. וזה מצטרף לתמונה שאני דוגל בה, האומרת, כי אי-אפשר להוכיח שום דבר למי שלא רוצה להשתכנע, אלא יש להאמין בדברים - ועל אף שהכתוב כאן מראה כי כן אפשר בשכל ישר להגיע קרוב מאוד לאמת אם לא ממש עדיה.

ולעניין זה יש להוסיף ולומר, כי באמת הידיעה של קיום ה' היא מאוחרת יותר, כמו שנאמר פה וכן בהמשך - " וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלוהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד " (שם, 39). לעומת זאת, האמונה היא מוקדמת יותר, היא מוזכרת באברהם - " והאמין בה' ויחשבה לו צדקה " (בראשית, טו', 6), והיא מוזכרת בבני ישראל - " ויאמינו בה' ובמשה עבדו " (שמות, יד', 31). כלומר - לאחר יציאת מצרים ומעמד הר סיני אנו עוברים מאמונה לידיעה. 

ויש לציין כי שורשה של האמונה עצמה קרוב ל-אמת ובאה ממנה, אמונה-אומן, אך היא בכל-זאת נפרדת מידיעה. וידיעה עצמה יש לה שני מובנים ועל-כן נראה שאפשר לראות גם אותה כמשהו חווייתי יותר מאשר פילוסופי ומוחלט.

ראו לדעת ולא רק להאמין