על בכורה ובחירה

קוד: על בכורה ובחירה בתנ"ך

סוג: כלל

מאת: נילי פולצק

אל: כפית ה'תשס"ה שבט

תגובה ל: דברים כא שנכתבה ב14:49:57  01.03.2005

בתחילת פרשת "כי תצא" בספר דברים (הידועה לנו בשל ריבוי המצוות שבה) מופיעה מצווה "מוזרה": "כִּי תִהְיֶיןָ לְאִישׁ שְׁתֵּי נָשִׁים הָאַחַת אֲהוּבָה וְהָאַחַת שְׂנוּאָה וְיָלְדוּ לוֹ בָנִים הָאֲהוּבָה וְהַשְּׂנוּאָה וְהָיָה הַבֵּן הַבְּכוֹר לַשְּׂנִיאָה: וְהָיָה בְּיוֹם הַנְחִילוֹ אֶת בָּנָיו אֵת אֲשֶׁר יִהְיֶה לוֹ לֹא יוּכַל לְבַכֵּר אֶת בֶּן הָאֲהוּבָה עַל פְּנֵי בֶן הַשְּׂנוּאָה הַבְּכֹר: כִּי אֶת הַבְּכֹר בֶּן הַשְּׂנוּאָה יַכִּיר לָתֶת לוֹ פִּי שְׁנַיִם בְּכֹל אֲשֶׁר יִמָּצֵא לוֹ כִּי הוּא רֵאשִׁית אֹנוֹ לוֹ מִשְׁפַּט הַבְּכֹרָה". (דברים כא, טו-יז)

מפסוקים אלו עולות שאלות רבות אך אני בחרתי להתמקד בכמה קושיות רעיוניות: [1]

1) בתנ"ך מסופר לנו רבות על העדפת חלק מהילדים. האם אבותינו לא ידעו למה זה עלול לגרום?

2) מדוע רוב ההעדפות נמצאים בספר בראשית (פרט לדוד ושלמה)?

3) איך אב יכול לאהוב בן אחד יותר מהשני, הרי זה מנוגד לאופי האנושי?

בחרתי לעיין במקרה אחד מתוך שלל המקרים המספרים על העדפת בן (וזהו גם המקרה המובהק ביותר) והוא סיפור יוסף. הבעייתיות בסיפור כה גדולה עד שנכתב בגמרא: "אמר רבא בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף יותר משאר בניו - נתקנאו בו אחיו, ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים." (שבת דף י ע"ב)

אפשר לומר שיוסף גרם לכך: הוא הביא "אֶת דִּבָּתָם רָעָה אֶל אֲבִיהֶם" (בראשית לז, ב). אך לפי הגמרא אנו רואים שגם יעקב לא "היה בסדר" - הוא תפר ליוסף כתונת פסים ("וְיִשְׂרָאֵל אָהַב אֶת יוֹסֵף מִכָּל בָּנָיו... וְעָשָׂה לוֹ כְּתֹנֶת פַּסִּים [שם, ג]) ואח"כ נאמר: "וַיִּרְאוּ אֶחָיו כִּי אֹתוֹ אָהַב אֲבִיהֶם מִכָּל אֶחָיו וַיִּשְׂנְאוּ אֹתוֹ וְלֹא יָכְלוּ דַּבְּרוֹ לְשָׁלֹם" (שם, ד). כלומר, מעשהו של יעקב גרם לשנאה תהומית ביניהם. ולא זאת בלבד, אחר כך הוא גם שולח את יוסף אליהם ("לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם" [שם, יד]).

בנוסף לך יוסף "מוסיף" לשנאה שלהם: הוא חולם חלומות שתמציתם היא "הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ" (שם, ח) וממשיך לספר להם גם אחרי שהם מעירים לו ("וַיֹּאמְרוּ לוֹ אֶחָיו... וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ עַל חֲלֹמֹתָיו וְעַל דְּבָרָיו" [שם, ח]). גם יעקב "מתעורר" בשלב כלשהו (אם כי כנראה קצת מאוחר) "וַיִּגְעַר בּוֹ אָבִיו וַיֹּאמֶר לוֹ מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתָּ הֲבוֹא נָבוֹא אֲנִי וְאִמְּךָ וְאַחֶיךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹת לְךָ אָרְצָה" (שם, י) אך אח"כ כתוב משהו מוזר: "וְאָבִיו שָׁמַר אֶת הַדָּבָר" (שם, יא). כלומר יעקב מתעלם בכוונה.

ואכן, יוסף באמת הולך לפגוש את אחיו והם מתדיינים ביניהם מה לעשות בו, הם רואים פה הזדמנות להתנקם בו.

חשוב לראות בסיפור האחים עוד שתי דמויות מרכזיות בסיפור: ראובן (הבכור) ויהודה.

לראובן אין סמכות. הוא מנסה להציל את יוסף ממות אך בכול זאת האחים משליכים את יוסף לבור מלא נחשים ועקרבים (רש"י שם)- "וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ: וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו" (שם, כא-כב).

לעומתו, יהודה כן מצליח להצילו: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ... לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו" (שם, כו). בהמשך מספרים לנו על עוד מעשה גדוּלה של יהודה (מעשה תמר).

מהי המשמעות של ההבדל?

בהמשך, כשיורדים למצרים וצריך להשאיר בן ערובה נשאר שמעון. למה לא ראובן הבכור? ("וַיִּקַּח מֵאִתָּם אֶת שִׁמְעוֹן וַיֶּאֱסֹר אֹתוֹ לְעֵינֵיהֶם" [בראשית מב, כד]). גם אח"כ כשבאים לבקש מיעקב להוריד את בנימין, מי שמצליח לשכנע את יעקב הוא יהודה: "וַיֹּאמֶר רְאוּבֵן... וַיֹּאמֶר לֹא יֵרֵד בְּנִי עִמָּכֶם..." (שם, לו-לז). לעומתו יהודה: "וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו... וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יִשְׂרָאֵל אֲבִיהֶם אִם כֵּן אֵפוֹא זֹאת עֲשׂוּ... וְאֶת אֲחִיכֶם קָחוּ" (שם, ח-יג). גם כשמגלים את הגביע אצל בנימין: "וַיִּגַּשׁ אֵלָיו יְהוּדָה"..." (מד, יח), יהודה הוא האחראי. כלומר: "בעמידה אמיצה זו מול יוסף מתנשא יהודה מעל כל אחיו ומסתמן כבן הראוי לשאת בתואר מנהיג המשפחה מכאן ולהבא" (ימימה חובב).

כעת, לאחר שראינו את הסיפור "המוזר" הזה, שלא ברור לנו לגמרי למה התנ"ך מספר לנו אותו ננסה לראות מה המסר בו ובכל סיפורי העדפת הבן בתנ"ך ("מערכת יחסים מורכבת אפיינה את משפחתו של יעקב. שנים עשר בנים לאב אחד וארבע אמהות, מהן שתי משפחות ושתי גבירות, ששני בכוריהן טוענים לכתר ההנהגה" [שם]).

ליוסף היתה חסרה תכונת הקשר עם אחיו ולכן הוא הלשין לאביו על מעשיהם, הסתתר מאחורי החלומות והתנכר לאחיו. יהודה לעומתו לא נרתע מלקחת אחריות על מעשיו ולשלם על כך, וכן "ניחן בכישורי מנהיגות וביכולת שכנוע".

הסיבה שהתחרות בין האחים חוזרת בכול ספר בראשית (קין שנדחתה מנחתו לעומת אחיו הצעיר, ישמעאל ויצחק, עשו ויעקב, פרץ וזרח, מנשה ואפרים) וכן העניין שבספר בראשית בחיר האחים לעולם אינו האח הבכור (גם אצל שם, חם ויפת ואברהם, נחור והרן) אינו מקרי - המסר הוא: "אדם מגיע להשגים בחייו בזכות מה שהוא... ולא בזכות בכורתו וראשוניותו, ולפיכך גם הקטנים והצעירים יכולים לעלות לגדולה. אך זה עדיין לא מתיר לנו להעדיף בן אלא הבכורה אינה ערובה לבחירה, אלא היא גם יכולה להיות בעוכריו של הבכור. דווקא משום שיש ציפייה שהבכור יתנשא מעל אחיו, הוא זוכה ליחס הפוגם בחינוכו ועלול להשחית את מידותיו, ולפיכך מפקיע ממנו את הזכות להבחר. העדפת הבכור הופכת אפוא להיות בבחינת נבואה המכזיבה את עצמה".

ישנן הוכחות גם משמותיהם של הנבחרים לדוגמא: קין- חונך על ערכי קניין, הכול מגיע לו ולכן לא מובן לו מדוע ה' לא מקבל את קרבנו. אצל יצחק יש חוסר אמונה בקיום של ילד נוסף פרט לישמעאל, כלומר לישמעאל מוענקות זכויות ראשונים והוא זה שהופך להיות "מצחק". גם אצל יוסף- הפינוקים גרמו לו להתקשות בראיית רגשותיהם של אחיו. "רק מסכת ארוכה של סבל וקשיים תעזור לו להשתחרר מתכונות אלו ולהיות ראוי למלוכה". לעומת זאת הצעירים הופכים להיות ענווים (משה, שאול, דוד, גדעון וכו') ולכן ראויים למלוכה.

אפשר לראות זאת מנוסח יפה גם במאמרו של אברהם קריב: "אל זו הרגשת העדיפות היתרה... מתלווית תחושה עמומה, כי לאמיתו של דבר הוא (הבכור) נבחר מהם, ובמעמקיה של תחושה זו חבויה ידיעה מדהימה כי שנוא אלוקים יש לו קשר טמיר עם אלוקים... הסבל אשר מונה לנבחר אינו לבטלה. כי כדרך שזהב נצרף באש כך נצרפת נשמת אדם בענות. יסורים ממרקים... כל מלחמה בין כוח לרוח היא מלחמת בכורה ובחירה, כי הכוח קדם לרוח במערכת עולם והוא הבכור, אך הרוח הוא הנבחר, וכול שידו על התחתונה במערכה- לו העתיד. מעשה קין והבל הוא המקרה בשלשלת הסיפורים המקראיים שהבכור אומנם לוקח נפש אחיו... עד שלא היה להבל כוח עמידה בעולם...ולפיכך יכול לו קין. אך לימים נכחד במבול זרע קין כולו שהלוא נוח היה מזרע שת...

בית האבות היה התחלה בתולדות ההיסטוריה. הוא המשתית של עולם מתוקן, אשר בו תתגשם הכוונה האלוקית בבריאת האדם (לכן העדפת הבכור נמצאת בעיקר בספר בראשית). כמה אי נחת וחוסר שלווה ידע הבית הזה... כלום התורה מספרת לנו על מקרים סתם, שנצטרפו זה אל זה דור אחר דור והיו לאותה שלשלת ארוכה של פגעים? לא, חוקיות יש בדבר. הצרות אשר השתרגו על בית האבות היו בנות לוויה לבית הזה, בית הנבחרים באדם.

הסיפור על יעקב ועשו הוא המוקד העיקרי של מלחמת בכורה בבחירה, לפי שעניניו משתפכים אל בחירת ישראל" [2]

לסיכום: לא הייתה העדפה "סתם" בבנים (למרות שהיא גרמה לתוצאות עגומות), ולא "סתם" התנ"ך האריך בסיפורים הללו, ולא "סתם" הדברים קורים בעיקר לאבות בספר בראשית. עכשיו מובן איך יכלו האבות להעדיף בן אחד על השני: הם ראו ברוח הנבואית מי באמת אמור לשלוט.