קוד: קאנט והתנ"ך: המציאות כהווייתה בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל:
עמנואל קאנט (1724-1804) הוא מהפילוסופים הידועים והמוערכים ביותר, בעיקר בזכות שלושת ביקורתיו – "ביקורת התבונה הטהורה" (תרגמו והוסיפו מבוא ונספחים שמואל הוגו ברגמן, נתן רוטנשטרייך, העריכה הסגנונית - דב סדן, מוסד ביאליק, תשי"ד 1954), ביקורת התבונה המעשית" (תרגמו והוסיפו מבוא והערות, שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך, מוסד ביאליק, תשל"ג) ו"ביקורת כוח השיפוט" (תרגמו והוסיפו מבוא והערות שמואל הוגו ברגמן ונתן רוטנשטרייך, מוסד ביאליק ירושלים, תשכ"ט 1969).
אך מעיון בכתבים אלה צר לי לומר, אך חובה להודות, כי בעצם יש בספרים אלה מעט מדי תוכן, אם בכלל. קאנט עסוק כל העת בחלוקה לקטגוריות סכימתיות, אך כאמור הוא יוצר אליהן מעט מאוד תוכן ובעצם אינו אומר דבר. טעמי הוא אם כן פילוסוף שזכה להערכת יתר.
עם זאת, רעיון אחד שניתן לחלץ מספריו אלה, שהוא גם הרעיון המרכזי בהם, הוא החלוקה בין הדבר-כשלעצמו ובין הדבר כפי שהוא נראה בחושינו. שני אלה, הוא טוען, אינם אותו הדבר; את העולם אנו תופשים במיסוך החושים, אך איננו יכולים לדעת ולתפוש כיצד הוא באמת, כשלעצמו. בהתאם לזאת מצויה גם חלוקה בין הידוע מראש האפריורי הרציונליסטי (ומפשט מנתח), ובין שלאחר מעשה האפוסטריורי האמפריציסטי (ומשפט מרכיב, לרוב).
כמובן, גם רעיון זה לא לגמרי מקורי והתייחס אליו כבר אפלטון במשל המערה שלו וברעיון האידאות, ובכל אופן קאנט ניסח את האמירה הזו ביתר בירור, והיא כאמור עומדת במרכז משנתו.
אם כך, את תפישת הדבר-כשלעצמו אפשר לראות בראיית הדברים של הנביא, בגרסה התנ"כית, הנסתרת מעיני כל בשר, כמו גם מעיניי נערו בפסוקים המובאים למעלה. אם כך, לפי התנ"ך אפשר ליצור קשר אל המציאות כהווייתה וזאת בתנאי שאתה נביא. הנביא גם רואה את המציאות כהווייתה מבחינות נוספות: בהוכחתו את הרע הנוכח בעם ובידיעת העתידות.
זו האירוניה שבסיפור בלעם; מצד אחד הוא טוען:
במדבר כד16:
"נאם שמע אמרי אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים",
אך מצד שני אין הוא רואה מה שאף אתונו רואה.
ומילה על המילה קטגוריה: בעצם יש לה שתי משמעויות שונות – מושג-שכל יסודי, או סוג, וכן – האשמה בדין. ואולי את שתי המשמעויות תופש התיאור בבראשית על חטא בראשית ב9: "עץ הדעת טוב ורע". שהרי מכאן, מצד אחד, חלוקה ראשונית לקטגוריות של טוב ורע, מה שהיה נעדר קודם לכן כמשתמע, ומצד שני, מכאן התחילה האשמה; הן של האדם עצמו שחטא והן של זולתו ביחס לשיפוטו, כפי הטוב והרע שנתגלו לו עתה. בגן עדן לפני החטא הייתה כנראה רק סנגוריה, לימוד זכות, ואולי איתה גם סינרגיה – שיתוף פעולה על בסיס וולונטרי.
ניתן לומר, אם כך, כי בגן עדן יש רק סנגוריה, בגיהנום יש רק קטגוריה, ובעולם המציאותי שלנו יש כנראה משניהם. עם זאת, עלינו לנטות לכיוון הסנגוריה וללמד זכות על הבריות ולהשאיר את מלאכת האישום לאלוהים ולנושא דברו הנביא.
ולזאת ראה גם:
http://www.tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t2636_1.html?no_cache=1310242689
וכן מאמרי –
http://www.tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t08a14_1.html