קוד: קו לקו בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: חגי הופר
אל:
הפרשנים המסורתיים לא מפרשים מאמר זה כראוי, או לפחות לא כמו שאני מבין אותו; צו לצו הוא כמו מצווה למצווה. כמו שנכתב - הוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה. אבות ב', א'. ומה כל-כך רע בזה? הרע הוא שזו הנהלת חשבונות ולא הליכה ברוח לפי ה'. והרי אין לדבר סוף, עד כמה תכנס לפרטים המצוות? – ובאמת הכניסה לפרטים היא רבה עד אין סופית. אבל הדרך הטובה יותר היא שאדם יבין מעצמו את רוח הדברים ויכלכל את מעשיו בהתאם. וזהו קו לקו – גדר הלכתי לגדר הלכתי עד לאין סוף. הנביא, אם כך, לפי הבנתי, מצווה לנו גישה הוליסטית יותר לדבר ה', גישה גשטלטית יותר, אפשר לומר, הרואה את האדם כמכלול שלם ולא כרובוט העוקב אחר הוראות זו אחר זו.
ביון היתר פסוק זה מלמד אותנו את החשיבות שבכוונה. בזה אני עונה למאמר שפורסם כאן היום, שגורס שהעיקר זה המעשה ולא הכוונה (או התוצאה). ואם פרשנותי לפסוק לא מתקבלת הרי שישנם גם פסוקים אחרים, שלגביהם אין עוררין, כמו:
ישעיהו מח1: "שמעו זאת בית יעקב הנקראים בשם ישראל וממי יהודה יצאו הנשבעים בשם ה' ובאלהי ישראל יזכירו לא באמת ולא בצדקה"
וכן – כפי שמזכירים רש"י ומצודות בהקשר לפסוק זה -
ירמיהו ה2: "ואם חי ה' יאמרו לכן לשקר ישבעו"
ובאברהם נאמר -
בראשית טו6: "והאמן בה' ויחשבה לו צדקה".
אמנם רק ה' יודע את שבלבו של אדם, אך זה די!