מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
נכתב ב: 01:16:40 25.08.2013, כתוספת/תגובה ל: עמוס ח
ויקרא כו22: "
והשלחתי
בכם את חית השדה ושכלה אתכם והכריתה את בהמתכם והמעיטה אתכם ונשמו דרכיכם"
יחזקאל יד13: "
בן אדם ארץ כי תחטא לי למעל מעל ונטיתי ידי עליה ושברתי לה מטה לחם
והשלחתי
בה רעב והכרתי ממנה אדם ובהמה
"
עמוס ח11: "
הנה ימים באים נאם אדני ה'
והשלחתי רעב בארץ לא רעב ללחם ולא
צמא למים כי אם לשמע את דברי ה'
"
מנחם בן מתייחס לפסוק האחרון ומתפעל מהמילה "השלחתי", בח' ולא בכ'.
ובאמת אפשר להפיק מפה משמעות עמוקה:
הרב סולובצ'יק ב"איש האמונה" שלו מבחין בין שני רבדים בהם ניתן לחיות את החיים:
1. כגזירת גורל. בחינת "על כורחך אתה נולד ועל כורחך אתה עתיד למות". בתפישת אנשים כאלה הם "הושלכו" לעולם הזה.
2. כרצון חופשי. כאן אתה בוחר בפועל את דרכך ביער החיים. בתפישת אנשים כאלה הם "נשלחו" או "הושלחו" לעולם זה, יש להם תחושת שליחות.
אכן, הבדל של אות אחת עם צליל דומה כהבדל של שמיים וארץ!
ועוד, מעניין ששלושת הפסוקים מדברים מפגעים, חיה רעה או רעב. אך הפסוק האחרון הוא בעצם ברכה: הרעב הוא לדבר ה', ולמביאיו מן הסתם ניתן לקרוא "שליחים".