האם הקדושה "מידבקת"?

מאת: חגי הופר

הנביא חגי אומר שהקדושה לא "מידבקת":

חגי ב12: "הן ישא איש בשר קדש בכנף בגדו ונגע בכנפו אל הלחם ואל הנזיד ואל היין ואל שמן ואל כל מאכל  היקדש  ויענו הכהנים ויאמרו לא"

ואולם, בכמה מקומות בתורה נאמר להפך:

1. שמות כט37: "שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים כל הנגע במזבח  יקדש "
2. שמות ל29: "וקדשת אתם והיו קדש קדשים כל הנגע בהם  יקדש "
3. ויקרא ו11: "כל זכר בבני אהרן יאכלנה חק עולם לדרתיכם מאשי ה' כל אשר יגע בהם  יקדש "
4. ויקרא ו20: "כל אשר יגע בבשרה  יקדש  ואשר יזה מדמה על הבגד אשר יזה עליה תכבס במקום קדש"

באנציקלופדיה המקראית, ערך "קדושה", מציינים שני הסברים לכך:

הראשי, שזה היה הנוהג הקדום ובתקופת חגי הוא השתנה.

והמשני, החלש יותר, לפיו חגי מדבר בקדשים קלים.

ההסבר השני חלש, מכיוון שנראה שהוא מנסה להעביר רעיון עקרוני.

ההסבר הראשון, לעומת זאת, נראה נכון והוא מתאים להטפת כל הנביאים, המנסים להרחיק את העם מהסתמכות על קדושת המקדש ללא היטהרות במעשיהם.

ועם זאת, אולי יתכן הסבר שלישי, לפיו הפסוקים שבתורה אינם תיאור אלא צו, המורה לנוגע בקדשים להתקדש.

 

לבסוף, החכמה כנראה כן מידבקת:

משלי יג20 : " הלוך את חכמים וחכם ורעה כסילים ירוע "