סוכות והגויים

קוד: סוכות והגויים בתנ"ך

סוג: פירוש

מאת: חגי הופר

אל:

במסכת עבודה זרה דפים ב'-ג' מגולל דין ודברים ארוך בנוגע לאומות העולם, כשבסופו הקב"ה נותן להם הזדמנות נוספת לקיום המצוות ומצווה אותם לישב בסוכה. מיד כולם עושים זאת, אך אז הקב"ה מביא עליהם שמש חזקה של תמוז ומיד כולם יוצאים ומבעטים בסוכה. ושואלת הגמרא – הרי המצטער פטור מן הסוכה, אז מה רוצים מהם? ועונה – אבל למה לבעוט?

על כך ניתן להוסיף ולשאול – והרי גם ישראל בועטים, שנכתב - דברים לב15: "וישמן ישרון ויבעט". מכאן אני חושב אפשר לומר, שלפעמים ישראל הם כגוי ולפעמים הגוי הוא כישראל, הכל הולך אחרי המעשים.

ובאמת בגמרא שם גם נאמר על הכתוב - יחזקאל כ11: "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", שמכיוון שהוזכר אדם ולא ישראל, אף גוי שמקיים המצוות הריהו ככהן גדול. זאת בניגוד לדרשה האומרת - יחזקאל לד31: "ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם אני אלהיכם נאם אדני ה'" – אתם קרויים אדם ואין אומות העולם נקראים אדם".

ומדוע נבחרה דווקא מצוות הסוכה לנסות בה את האומות?
אני חושב שזה בגלל הנאמר – זכריה יד' "16 והיה כל-הנותר מכל-הגוים הבאים על-ירושלם ועלו מדי שנה בשנה להשתחות למלך יהוה צבאות ולחג את-חג הסכות. 17 והיה אשר לא-יעלה מאת משפחות הארץ אל-ירושלם להשתחות למלך יהוה צבאות ולא עליהם יהיה הגשם. 18 ואם-משפחת מצרים לא-תעלה ולא באה ולא עליהם תהיה המגפה אשר יגף יהוה את-הגוים אשר לא יעלו לחג את-חג הסכות. 19 זאת תהיה חטאת מצרים וחטאת כל-הגוים אשר לא יעלו לחג את-חג הסכות".

אלא שמתוך פסוקים אלה דווקא עולה שהגויים כן יחוגו את חג הסוכות בעתיד. וזאת כהשלמה לנבואת ישעיה ב' "1הדבר אשר חזה ישעיהו בן-אמוץ על-יהודה וירושלם. 2 והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית-יהוה בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל-הגוים. 3 והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל-הר-יהוה אל-בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר-יהוה מירושלם. 4 ושפט בין הגוים והוכיח לעמים רבים וכתתו חרבותם לאתים וחניתותיהם למזמרות לא-ישא גוי אל-גוי חרב ולא-ילמדו עוד מלחמה".

כמו כן אנו יכולים למצוא את הפסוקים הבאים ביחס לגויים לחיוב:
ישעיהו נו7: "והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולתיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי כי ביתי בית תפלה יקרא לכל העמים".
מלאכי א11: "כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צבאות".
ועד - ישעיהו יט25: "אשר ברכו ה' צבאות לאמר ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל".

נראה עם כך שהיחס השלילי לגויים בכלל – להבדיל מעממי הארץ וההולכים בדרכם – הוא נחלה מאוחרת יותר וכנראה שנבעה מהיחס השלילי שקיבלו ישראל מהגויים. והרי לך שאלת התרנגולת והביצה.

ואם בגויים ובעתיד אנו עוסקים, אי אפשר שלא להזכיר ולחתום בחזון – עמוס ט11: "ביום ההוא אקים את סכת דויד הנפלת וגדרתי את פרציהן והרסתיו אקים ובניתיה כימי עולם".