קוד: ענוה - ביטול האגו בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: חגי הופר
אל:
"והדרך צלח רכב על דבר אמת וענוה צדק ותורך נוראות ימינך
" (תהלים, מה', 5).
אמנם אנו גם צלם אלוהים, אבל מידה זו שבנו היא כללית ומופיעה אצל כל אדם והיא לא האגו. וזהו נראה כביכול כנגד מה שאמרנו בפירושנו ל-"ואמרתי אני
" (קהלת, ב', 1), שהאמירה הכללית נובעת מתוך האמירה האישית, כי ההסתכלות שלנו היא סובייקטיבית בכל מקרה. אבל בעצם אין הדברים סותרים בהכרח, כי יש אני ויש אני.
ובכלל, יש לדעת, כי הסתירות כביכול המתגלעות בפסוקים לא צריכות לעניין אותנו יתר על המידה. 70 פנים לתורה, לאמת, על אף שהיא אחת. ובקלות אפשר ליישב אותן בדרכים שונות, כפי שגם עושים. ולבסוף, ניתן אף להשאיר אותן בעינן, כשתי חלופות המוצעות מפי שני דוברים שונים ואלה כמו אלה דברי אלוהים חיים. תירוצים לא חסר. עוד אחד למשל - כל דבר בעתו, ככתוב - "לכל עת
".
אז כאן הענווה היא ביטול-עצמי, כביכול, אבל עם זאת היא הליכה אחר האמת והצדק - וזאת בניגוד לאינטרסים הפרטיים שלך. והאמת היא כללית ואנו אכן מבטלים את עצמנו למולה, אך בכך אנו רק מפתחים את עצמנו מבחינה אחרת. השאלה היא איפה נמצא האני שלנו ומהי מהותו.
ועוד צריך לומר, כי כל תהליך של למידה, ובודאי של הוראה, לא יכול להתקיים בלי ביטול האגו הזה, כשאני מדבר על למידה רוחנית. אחרת האדם יחשוב בלבו פנימה כי הוא יודע הכי טוב וכי מה יש לו בכלל ללמוד. זו הגאווה, מילה אחרת לאגו. מנגד, כאן הענווה היא 'הדרך'. והיא אף מובילה לעוצמה ולא לחולשה, כהמשך - 'ותורך נוראות ימינך'.